ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תפו
א במחבר ס"א שיעור כזית י"א דהוי כחצי ביצה וכ' המג"א וז"ל, בכריתות דף י"ד איתא דכותבת הוי ב' זיתים ובסי' תרי"ב איתא דכותבת הוי פחות מכביצה, א"כ כזית הוי פחות מעט מחצי ביצה, וכ"ה לפי מ"ש סימן שס"ח ס"ג גרוגרת הוי שליש ביצה וכ"כ הרמב"ם, ולהי"א הוי ד' תשיעית ביצה, ואמרי' בפ' המצניע דגרוגרת גדול מזית ע"ש, א"כ זית עכ"פ פחות מחצי ביצה, אלא לא דק ולחומרא לא דק, אבל לענין שאר מילי צריך לדקדק בדבר:
מיהו קשה הא אמרינן בכריתות שם אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים ובעלמא אמרינן אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה, וצ"ל דה"ק ג' זיתים אינו מחזיק. מיהו להרמב"ם קשה דג' זיתים לא הוי כביצה, וצ"ל דההיא דפ' המצניע מיירי בזית קטן ואנן זית בינוני בעינן וכמ"ש הרב"י בסי' קצ"ז בשם הרוקח עכ"ל המג"א ז"ל - ובתשו' נוב"י קמא או"ח סי' ל"ח כתב עלי' בזה"ל:
מ"ש המג"א זית שאמרו בפ' המצניע הוא זית קטן אכן זית בינוני הוא גדול מגרוגרת, יפה כיון מר שהשיג עליו בזה כי בודאי לא דק הרב מג"א כאן וכבודו במקומו מונח. ואני תמה על ליקוטי מהרי"ל שכתב ג"כ דזית הוא חצי ביצה וגרוגרת הוא שליש ביצה, ובגמרא מוכח דגרוגרת גדול מזית. ומה שהשיג כבוד מר על המג"א ממה שאמרו בפ' המצניע וכו' ויפה כיון והשיג על המג"א בזה אלא שאני תמה על מר למה השיג עליו מכללא ומסברא וכו' אבל באמת יש שם בגמ' סתירה מפורשת על דעת המג"א דהרי שם בגמ' דף צ"א ע"א בעי מיני' רבא מרב נחמן זרק כזית תרומה לבית טמא מהו, למאי אי לענין שבת כגרוגרות בעי, אי לענין טומאה וכו' לעולם לענין שבת וכו' א"ל תניתוה אבא שאול אומר שתי לחם ולחם הפנים שיעורן כגרוגרת, ואמאי נימא מדלענין יוצא שיעורו בכזית לענין שבת נמי בכזית וכו' ע"ש. והנה זהו פשוט דכזית לענין יוצא וכן כזית לענין תרומה טמאה ליחייב משום ת"ט הוא בכזית בינוני ועיין בתוס' ד"ה כגון וכו' וא"כ מוכח להדיא דזית בינוני הוא פחות מגרוגרת וכן מוכח להדיא ממה דאי' במשנה דף צ"ג ע"ב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכו' מוכח ג"כ דזית בינוני הוא פחות מגרוגרת ודברי המג"א תמוהים ובעיקר קושית המג"א נ"ל לתרץ עפימ"ש התוס' ישנים (בכריתות י"ד ע"א) ע"מ דאמרינן שם אין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים כתבו הת"י פי' כדרך אכילה עכ"ל ויפלא לכאו' מה בעו בזה ונראה דכוונתם לתרץ קושי' עצומה זו דהרי בעלמא אמרינן דאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה משמע הא כביצה מחזיק והרי ביצה הוא יותר מג' זיתים לפי חשבון י"ח גרוגרות לששה ביצים, אלא דהא דבית הבליעה מחזיק כביצה היינו אם מאנס א"ע בעכ"ח לבלוע כביצה יכול לבלוע, אבל אין הנאת אכילה בבליעה גסה כזו ואכילה גסה מקרי ומזיק לו. אבל לאכול כדרכו שלא לאנס עצמו רק דרך הנאתו אינו יכול לבלוע בבת אחת יותר מב' זיתים, וא"כ בשלמא לענין טומאת אוכלין דדרשינן אוכל הנאכל בבת אחת א"כ היינו כביצה שהרי עכ"פ יכול לבלוע כשיעור זה אף שהוא ע"י הדחק ג"כ אשר יאכל מקרי. אבל שם בכריתות שכבר חייבו חמש חטאות וא' מהם משום אכילת יה"כ איך יכול לחייבו באכילה א' עוד על זית יותר שיבלע כזית דם ויבלע ג' זיתים בבת א' דא"כ לא יהי' הנאה באכילה זו ואדרבה מזקת לו וא"כ פטור משום יוה"כ כדאי' ביומא פ' ע"ב שאם אכל אכילה גסה ביה"כ פטור דכתיב אשר לא תעונה פרט למזיק זהו הנ"ל בכוונת דברי התוס' ישנים וא"כ מתורץ קו' המג"א -- ועוד נ"ל דלדינא לדידן לפי"מ דקיי"ל להלכה בלא"ה לא קשה וכו' שהרי המג"א שפיר תי' דמה שאמרו בכריתות שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים היינו שג' זיתים אינו מחזיק (דבהכי די לתרץ קו' הגמ' שם מה דלא חשיב כזית דם מבהמה אחרת ג"כ ע"ש) אבל ג' זיתים חסר פורתא אפשר דמחזיק, אלא שעיקר קו' המג"א הוא לדעת הרמב"ם ז"ל דפסק כר"י ב"ב דשיעור עירוב הוא ששה ביצים והוא י"ח גרוגרות וא"כ כל ביצה הוא ג' גרוגרות והוא יותר מג' זיתים וכיון דבית הבליעה מחזיק מיהו כביצה א"כ מחזיק יותר מג' זיתים זהו עיקר קו' המג"א. והנה הא דאמרינן דבית הבליעה כביצה מיהו מחזיק, היינו מהא דאמרינן ביומא דטו"א הוא כביצה דכתיב אשר יאכל ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה, והנה הא דטו"א כביצה לפי"מ דקיי"ל להלכה כחכמים היינו כביצה בלי קליפתה וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' טו"א, והא די"ח גרוגרות הם ששה ביצים היינו לפי החשבון דככר בפונדיון שהוא רובע הקב, והיינו ששה ביצים שלימות עם הקליפה. דכן הוא שיעור חלה שהוא ז' לוגין וחומש הוא מ"ג ביצים וחומש עם קליפתן וא"כ ביצה וקליפתה הוא ג' גרוגרות אבל ביצה בלי קליפתה הוא פחות הרבה מג' גרוגרות ולפי החשבון של מהרי"ל בסדר הגדה הביאו ג"כ הרב הקדוש בשל"ה ז"ל שביצה ומחצה עם הקליפות הם שתי ביצים בלי הקליפות וא"כ לפי החשבון הזה יהי' ביצה בלי הקליפה שתי גרוגרות ורביע ולא יהי' בו ב' זיתים שלימות ומתורץ קושי' המג"א כן נ"ל נכון עכ"ל הנוב"י זצוקלה"ה:
והנה מה שיש להשיב קצת על דבריו הקדושים כבר כתב הגאון מהו' וואלף אלעסקר מבראד (הוא השואל בתשו' נוב"י הנ"ל) זצ"ל בספרו היקר חידושי וכללות הרז"ה דפוס ירושלים תו' (שנת כצאת השמש) דף כ"ג מדפי הספר עיי"ש והנה בביאור הגר"א ז"ל כאן כתב ג"כ כתירוץ האחרון של הנוב"י זצ"ל, וראיתי באחרונים ז"ל מביאים התירוץ הראשון של הנוב"י זצ"ל וכתבו שבזה מתורץ מה שמקשים מש"ס דכריתות הנ"ל על המרדכי שמקשה על הלל שהי' כורך שלשתן כאחד:
איך מחזיק בית הבליעה כולי האי ותי' דכשמגיע לבית הבליעה הוא מרוסק ולכך מחזיק כולי האי (ומובא במג"א לעיל סי' תע"ה סק"ד) א"כ נשאר קו' הש"ס בכריתות וניתני שש חטאות ונוקמא כגון דאכל כזית דם ולפי הנ"ל א"ש דבאמת הוי שלכד"א ולענין איסור אינו חייב רק לענין מ"ע יוצאין אף שלכד"א כמ"ש המל"מ והתורת חיים חולין ק"כ משו"ה שפיר עביד הלל שהי' כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד (ועיי' בישועות יעקב כאן) ולפענ"ד אף אם נאמר דהמרדכי סובר דיוצאין ידי מ"ע בשלכד"א ויצא ידי מצה ומרור בזה אבל אכתי ידי פסח איך יצא, הא פשיטא דבפסח וקדשים כדרך אכילתן בעינן כדכתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין (ועיין רשב"ם פסחים קי"ט ב' ד"ה כגון, דמה"ט פסח וכן כל קרבנות נאכלים בסוף על השובע ע"ש) ואין להקשות בלא"ה היאך יוצא ידי פסח הא המרור מר וקיי"ל דאם עירב בו דבר מר הוי שלכד"א ז"א דהא מצותו בכך אבל עכ"פ בבליעה ג' זיתים כאחד היאך יוצא ודוחק לומר דלהמרדכי גם זה מצותו בכך. ומה גם לפימ"ש בהגהות חת"ס ז"ל לעיל סי' תע"ג על קושי' הנ"ל מעירב דבר מר דע"כ הפיגו טעם המרור ע"י מלילה ושחיקה וכנהוג גם עכשיו למלול התמכא כדי להפיג מרירתו קצת. א"כ ודאי דאין ראי' מזה לכאן וצ"ע:
ובדרך אגב אעתיק מ"ש בדרשות דברי שאול להגאון מהרי"ש כ"ז מלבוב זצ"ל (דף כ"ד מדה"ס) לתרץ קושי' המרדכי הנ"ל עפ"י שיטת הרא"ש ז"ל בפ' ע"פ סי' כ"ה דמדינא א"צ כזית במרור רק משום שמזכיר לשון אכילה בברכה צריך כזית וכו' ולפי"ז ניהו דמשום הברכה צריך שיעור אבל עכ"פ ל"צ שיאכל כזית מרור בב"א וסגי בשיאכל משהו מרור עם פסח. ומצה בכזית ואח"כ ישלים המרור, ומעתה ל"ק קושי' המרדכי דהא באמת אין צריך להיות כל הכזית מרור וכל דלא היה שלשה כזיתים אף דהוה יותר משני זיתים מחזיק כמ"ש המג"א והנוב"י הנ"ל ודפח"ח: