ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תסו
א במחבר ס"א לא ילעוס אדם חטים ויתן ע"ג מכתו כו' - ובמג"א סק"ב הביא בשם הכ"מ דהא דאמרי' לא ילעוס כו' דוקא בשל ישראל ומשום דעבר בב"י אבל בחמץ דעכו"ם והשאילה לישראל או הניחה ע"ג מכתו ואין אחריות על הישראל מותר משום דהוי שלכדה"כ ומותר לחולה שאב"ס ותמהו המג"א ושאר אחרונים דהא כיון שנותנו לישראל הישראל זכה בו וכמ"ש התוס' בפסחים דף כ"ט גבי שאור דאכילה ע"ש ועמ"ש בזה בס' עדות ביוסף להגאון מהרי"ש נ"ז זצ"ל וחידוש שלא ראה שכבר קדמו בס' ישועות יעקב כאן סק"א ע"ש ודפח"ח. ומ"ש המג"א דלעיסת חטים ע"ג מכה הוי שלכדה"נ. צע"ג לכאורה, וכבר עמד ע"ז בחידושי רע"ק איגר ז"ל ליו"ד סי' רכ"א דמובא שם במחבר ס"א אמר הנאת מאכלך עלי אסור לאכול משלו ואסור ללעוס חטים ליתן ע"ג מכתו, וכ' הגאון הנ"ל, מזה ראי' לכאורה בנודר מאיזה דבר בסתם דאסור אף שלא כדרך הנאתו וע' מג"א סי' תס"ו דלעיסת חטים ע"ג מכה תהוי שלכ"ד הנאתו, וקשה לי על מ"ש המג"א בפשיטות סי' שפ"ו סק"י דמסתמא אין דעת הנודר רק על דרך הנאתו עכ"ל -- אמנם באמת נעלם מעיני הגאון הנ"ל כל פלפולו של רי"ט אלגאזי ז"ל בס' קהלת יעקב חלק תוספות דרבנן אות אלף סי' ל"ט שחקר בזה ולבסוף הביא מ"ש בזה התוס' לנדרים דף ל"ג א' וז"ל אימא שלא ילעוס חטים כו' משום הנאת מאכל לעיסתך ואפי' מחטים של מדיר עצמו ע"כ, וס"ל להתוס' דהיכא שאמר הנאת מאכלך עלי כוונתו לאסור עליו הנאה ממה שיאכל וילעוס חבירו והנאת מאכלך דקאמר ה"ק הנאת לעיסתך עלי וכיון דסתם מאכל אחר לעיסה לא חזי לכלום כיון דנמאס וכדאמרי' בכתובות דף ל' ע"ש ע"כ לא משכחת לה אופן הנאה בדרך הנאתה כ"א להניח ע"ג מכתו דהוי שלכדה"נ, וכיון דלא משכחת לה הנאה בכדרכה הו"ל כמפרש וכבר כתבנו דבמפרש שאוסר עצמו אפי' שלכדה"נ אסור עליו וכו' עכ"ל ודפח"ח. וממילא מיושב נמי דברי המג"א ז"ל דודאי בסתם אין דעת הנודר רק על דרך הכאתו, וההיא דהנאת מאכלך עלי דאסור אפי' שלכדה"נ שאני, דהתם הו"ל כמפרש דהנאת לעיסתך עלי קאמר כנ"ל: (ב) במחבר ס"ה הטל מחמיץ וכן מי רגלים ומי הפה וכו' כ' בס' ברכי יוסף בשם הרשב"ץ במאמר חמץ דף ל' ע"מ, נשים חשובות כשמרקדות קמח נותנות רדיד כנגד פניהם כדי שלא יכתז צנורא מפיהן ע"כ: