אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תנא

סימן תנ

א במחבר ס"א ומיהו אם החזירן לכבשן כו' כיון שמכניסן להיסק גדול כזה ודאי לא חיים עלייהו דילמא פקעי אבל לתנורים שלנו לא -- בביאור הגר"א ז"ל כתב המקור לדין זה בזבחים צ"ו א' דפריך אלא קדירות של מקדש אמאי ישברו להדרינהו לכבשונות א"ר זידא לפי שאין עושין כבשונות בירושלים ע"ש. ואם איתא יחזיר לתנורים שזה אפשר אף בירושלים עכ"ל -- והנה הטעם דלתנורין שלנו לא, כתב הרא"ש פרק כ"ש סי' ז' משום דאיכא דמיחש דחיים עלייהו ויוציאן מן התנור קודם שיתלבנו היטב, ועייי בטו"ז סק"ב --- ובזה נלע"ד דמיושב היטב קושי' התפארת שמואל על הרא"ש שם דמביא ראי' דבהחזרת כבשונות לא חיישי' דילמא חיים מדפריך ולהרינהו לכבשונות ומשני אין עושי' כבשונות בירושלים ומשמע הא אם עושין כבשונות בירושלים שרי עכ"ל, והקשה התפארת שמואל איך מביא ראי' דשרי אפי' מדרבנן ולא גזרינן דלמא חייס:

דלמא הא דשרי גבי חטאת אם היו כבשונות מפני שאין שבות במקדש והניח בצ"ע (ועיי' באלי' רבה ריש הל' פסח שנדחק בזה) ולפי"ז א"ש דהא אין לומר דבמקדש ה"ט דשרי מפני שאין שבות במקדש, א"כ הדק"ל אמאי ישברו יחזירן לתנורים שזה אפשר אף בירושלים א"וו דבתנורים חיישינן דחיים עלייהו ורק בכבשונות מותר משום דבזה ל"ש כלל החשש דלמא חייס דכיון שמכניסן להיסק גדול כזה ודאי לא חייס עלייהו וכמ"ש הרא"ש שם וזה פשוט מאוד --- ודרך אגב אעורר על מ"ש שם הקרבן נתנאל על הרא"ש שכ' והא דאמר רב קדירות בפסח ישברו ולא אמר תקנת ליבון בכבשן משום דאי מלבן להו ה"ל פנים חדשות באו לכאן והראשון הוי כמו שבור עכ"ל -- והקשה והקשה הק"נ א"כ מאי פריך אלא קדירות של מקדש אמאי אמר רחמנא ישברו נהדרינהו לכבשונות ומאי פריך חזרת כבשונות הוי כמו שבור והניח בצ"ע, ובמחכ"ת שכח לפי שעה מ"ש התוס' שם דלא גרסינן אמאי אמר רחמנא ישברו, משום דאין הקושי' על הקרא אלא ה"ג אמאי ישברו עיי"ש, וקושי' הגמ' אמאי היו שוברין אותם בפועל (וכדתני שמעי' בקלנבו שברי כ"ח נבלעין במקומן ע"ש) הא אית להו תקנתא ע"י חזרת כבשונות וא"ש -- ולכאורה ק' לי מכאן על שיטת המרדכי המובא ביו"ד סי' צ"ח ס"ה דבכלי חרס דאי אפשר להפריד האיסור ממנו ע"י הגעלה אמרי' הכלי נעשה נבילה משא"כ בשאר כלים ולפ"ז ק' הא מ"מ אפשר להפריד האיסור ממנו ע"י ליבון בכבשן וי"ל ודו"ק:

ב במה שנוהגין ללבן הרמהין ע"י גחלים כ' המחצה"ש סק"ה דאף אם הוא של מתכת לבו נוקפו כיון דדרכן לעשותן מדבר דק מה שקורין בלע"ך וע"י הגחלים מתקלקל הרבה אולי גם בזה י"ל דלמא חייס ע"ש ולענ"ד אפשר דבבלע"ך שפיר דמי לסמוך על שיטת הרמ"ה (בתמים דעים) דמתיר אם אומר שאין חס אף דבכ"ח לא קיי"ל כן, עיי' פמ"ג במש"ז סוף הסי' ד"ה כלי חרס:

ג במחבר ס"ה צריך להכשירן בכלי ראשון כו' בס' פ"ת מייתי בשם הקובץ על הרמב"ם פ"ה דלא יפה עושים במה שמניחין קדירה אצל האש ומרתיחין אותה ומגעילין בתוכה זה לא מהני אלא בסכינין ודומיהן אבל דברים שנשתמש בכ"ר לא מהני הגעלה כזה וצריך שיהא בדוד שהאש עובר תחתיו ע"ש -- ועיי' אריכות גדול בזה בשדי חמד אסיפת דינים מערכת ה"א אות כ"ב: (ד) עוד שם ואם תשמישן בכלי שני הכשרן בכ"ש:

כ' בהגהות מעשה רוקח דזה רק באין רוצה למלאותן בגחלים אבל אם מילאן בגחלים כש"כ דמהני דהוי כמו ליבון, ובכ"ש לא חיישי' דלמא חייס עלי' כיון דלרוב הפוסקים בלא"ה אינו בולע ע"ש:

ה בחק יעקב ס"ק נ"ד הביא בשם תשו' דרכי נועם סי' ה' ספק אם רדו מצות במרדה חמוצה או לאו אין חשש איסור ע"ש והפמ"ג באשל ס"ק ל"ז תמה למה לא הא הוי ספק תורה, ותי' בהגהות מנחת פתים לפי מ"ש בפנים יפות עה"ת (פרשת צו ד"ה כל) דהא דבלוע כחוש יוצא הכלי בלא רוטב הוא רק מדרבנן ולא מה"ת ע"ש א"כ הוי רק ספק דרבנן ושרי גם בלא"ה י"ל דה"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא כיון דאפו המצות קודם פסח וע' במהר"ם שיף חולין סוף דף קי"א שכ' לענין מרדה של חמץ אם אפו קודם פסח הוי נ"ט בנ"ט דהתירא ע"ש, מיהו בריטב"א פסחים כ"ט כתב דאף המתירין נ"ט בנ"ט לענין חמץ לא התירו רק טעם שלישי ע"ש עכ"ל:

ו בטו"ז ס"ק כ"ז ומ"ש נוהגים שלא להגעיל כלי שהי' בו יין שרף כמ"ש בלבוש ויראה שאם בישל אותו במים עם אפר או שאר ענינים עד שנסתלק הריח לגמרי אין אח"כ איסור להגעילו - בתשו' שערי צדק להגאון מדעעש זצ"ל או"ח סי' כ"ו כ' וז"ל, ובענין הכשר החביתין שהי' בהם יין שמשימין בתוכו שפיריטוס יפה כתב דעכ"פ אם מגעילין ע"י אפר כמ"ש הטו"ז ואח"כ במים מהני ובאמת לא מקרי דבר חריף רק כשרובא כן כדאיתא ביו"ד סי' צ"ו עכ"ל -- והנה לא גילה דעתו בחביתין שהי' בהם רק שפיריטוס אם מותר ג"כ ע"י מים ואפר כמ"ש הטו"ז, ובאמת שד"ז צ"ע. כי בהגהות רעק"א ז"ל כ' דהטו"ז אזיל לשיטתו בזה דהוא הכריע דבכלים שא"א ללבנם מהני הגעלה לבית שאור וחרוסת אלא דכלי יי"ש חמיר דנרגש הריח מש"ה מהני לבשל תחלה באפר לסלק הריח אבל למה דס"ל להמג"א ס"ק ל"ג ומ"ב דאנן נוהגים לאסור בית שאור בהגעלה לא מהני תקון זה עכ"ל, ועוד מצאתי בתשו' אבני צדק להגאון מו"ה ייטיב זיצל מסיגעט חא"ח סי' ס"ד שכ' ע"ד הטו"ז הנ"ל דהיינו דוקא בכלים אבל בחבית של יי"ש לא מהני אפי' מים ואפר (ודלא כפו"ג) וכמבואר במג"א ס"ק ל"ט בחביתן דידן שהם מכמה חתיכות אין מועיל הגעלה וע' בטו"ז ס"ק כ"ד דנראה ג"כ דבחביות מודה להב"ח ע"ש --- שוב ראיתי בהגהות מנחת פתים שכ' ג"כ דלהמג"א לא מהני תקון דמים ואפר ולא ראה הגהות רעק"א הנ"ל, גם כתב שמצא בשו"ת פנ"י חאו"ח סי' ח' שכ' דאין מועיל הגעלה לכלים שמחזיקים בהם יי"ש דמדמי לתשמישו ע"י האור יעו"ש א"כ אפי' נסתלק הריח אסור וכ"כ בס' מגן האלף וגם בלא"ה בחביתין דידן שהם מכמה חתיכות אין מועיל הגעלה כמ"ש מג"א ס"ק ל"ט עכ"ל. ע"כ להלכה ולמעשה צריך מאוד להתיישב בדבר זה:

ז כתב בתשו' בית יצחק י"ד ח"ר ס"ס מר"ג וז"ל, והנה נשאלתי בערב פסח אודות השינים אשר קובעים אותם בפה אם צריכים בערב פסח קודם חצות להסירם ולהדיחם במים רותחין ולכאורה מ"ש משינים שנולדו להאדם אך י"ל לפימ"ש דבעל חי אינו בולע וכו' ולהלכה נ"ל כיון דאין בולעין ברותחין סגי בהדחת הטה ומ"מ אם אין טורח מרובה ואפשר להסירם יש להסירם ולהדיחם במים רותחין עכ"ל:

ח אודות קדרות ברזל המצופים בקוניא (גלאזר) שהורה הגאון חת"ס זצ"ל שאין מועיל להם הגעלה תלא ליבון קל במילוי גחלים. עיין בס' שדי חמד אסיפת דינים מערכת ה"א אות כ"א באריכות. ועיין בתשו' שערי צדק להגאון מדעעש זצ"ל חא"ח סי' מ"ח שאין להתיר אותם לפסח אפי' ע"י ליבון של מילוי גחלים ע"ש טעמו ונימוקו עמו וכן ראוי להורות: סימן תנ"ב (א) במחבר ס"א יש ליזהר להגעיל קודם שעה חמישית וכו' ובטו"ז סק"א דאז הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא ידוע קושי' האחרונים דהמחבר סותר א"ע דבסי' תנ"א ס"ד פסק דשפודין ואסכלאות צריכין ליבון ולא סגי להו בהגעלה משום דחמץ דשמו עליו מקרי איסורא בלע ואיך כאן נקיט לי' לנ"ט בנ"ט דהיתרא, והטו"ז בסי' תנ"א סק"ח טרח לתרץ זה ובאמת לא זכיתי להבין איך מתורץ בדבריו קושי' זו [ושו"ר שכבר עמד בזה בהגהות רעק"א ז"ל] ובפר"ח ז"ל הקשה כן גם על הרא"ש והטור ע"ש והניח בקושיא (ובס' ישועות יעקב סי' תנ"א סק"ח הביא קושי' זו וכתב שד"ז יבואר לקמן סי' תנ"ב וכאן לא נמצא דבר מזה) וחפשתי בספרים ומצאתי בס' חמד משה סק"ג שכ' דלק"מ דבשלמא בשפודין ואסכלאות אותו טעם הנשאר בשלימותו הוא ולא נפגם ונקלש כלל, והכי משמע מדברי הרא"ש סוף ע"ז גבי פלוגתת הריב"ם ור"ת בסכינים, ולהכי חל איסורא עליו ואף שהוא משהו, אבל בנ"ט בנ"ט דאיקלשא טעמו כ"כ ואינו בעין כלל רק בדופני הכלי לא חל שוב איסורא עלי' אם הגעילו קודם זמן איסורו ואף דהי' שם חמץ עלי' קודם לכן כבר פקע מיני' ע"י הגעלה בטעם קלוש כי האי והרי הוא כאלו נתבטל ואינו כלל עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה