ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תלו
א במחבר ס"א וכן העושה ביתו אוצר וכו' בס' פתחי תשובה כ' בשם תשובה מאהבה ח"ב סי' ר"נ דיכול לזרוע קודם פסח ולא חיישינן שיתחמץ ויותר יש להקל ממפולת ואוצר ומהני בזה ביטול אף להפוסקים דלחמץ ידוע ל"מ ביטול ע"ש והנני ממתיק לך בזה תשו' מהר"י אסאד חאו"ח סי' ק' להגבעהו"ח בן אורי ז"ל, בזה"ל:
ע"ד הלכה למעשה שנשאל עלי' פרו"מ נ"י אם מותר לזרוע מה' מיני דגן שלשה ימים קודם פסח כיון שנעשה חמץ תוך הקרקע, והנה בתשו' שיבת ציון סי' ט' נשאל ע"ז והשואל צידד ע"ז להקל עפ"י דקיי"ל ימי קליטה ג' ימים בש"ך יו"ד רס"י רצ"ג ומהר"ש לאנדא ז"ל דחה דהא הש"ך חזר בו בספרו נקה"כ וכן הדגמ"ר שם העלה דקיי"ל שתי שבתות כבמס' יבמות דף פ"ג אבל העלה הוא מהר"ש לאנדא זצ"ל להתיר בפשיטות מכח סברא דממ"נ כל זמן שעדיין לא נכנס בו במין דגן רטיבת האדמה, הא לא נתחמץ, וכששלטה בו רטיבה לפעול בו החימוץ עד שנתבקע, נתעפש ונמאס ונסרח ואינו ראוי' לאכילה כלל וגרע טפי מחטין ושעורין בגללי בהמה במנחות דף ס"ט והרי הם מלוכלכים בטיט כמו בעריבה שיש בה בצק בש"ע א"ח סי' תמ"ב סעיף י"א וכו' - הנה גם דעתי כדעת תשובה מאהבה להתיר. וזה כמו עשר שנים ראיתי חיבור א' בכת"י מהגאון מו"ה אליהו אבד"ק רייץ זצלה"ה ביד בנו של המחבר, שם העיר הרב הנ"ל על הני גאונים הנ"ל איך אישתמיט להו ברייתא דמס' שמחות פ"ו שלשה ימים לזרע מחמשה מינים לפני הפסח אסור לאחה"פ מותר והניחם בצ"ע. ומן אז אני מורה כן לשואלים לאסור אלא ע"י תיקון שימכור גם הזרע להגוי קודם שעבר עלי' הפסח וע' תשו' חתם סופר על א"ח סי' ק"ד א"כ יפה כיון פרו"מ בהשגתו מברייתא דשמחות הנ"ל ויפה הורה הלכה למעשה ויעיין בתשו' נוב"י תנינא חא"ח סי' ס"ז ס"ח עכ"ל: (ב) שם במחבר וכן העושה ביתו אוצר תוך ל' יום זקוק לבדוק ואח"כ כונס וכו' --- כתב המג"א סק"ה בשם מהרי"ל ואם לא בדק קודם צריך לפנות האוצר ולבדוק, ואפשר דה"ה ליוצא בשיירא תוך ל' ולא בדק צריך לחזור לביתו או לשלוח שליח, והגאון בית מאיר ז"ל כ' זה אי אפשר שהרי אפי' בהלך ביום י"ד והניח בביתו חמץ פחות מכביצה א"צ לחזור אלא מבטלו ועל ספק חמץ יהא מחויב לחזור, אלא נראה שאם שכח מלבדוק והלך תוך ל', מיד שנזכר דלא שפיר עבד, מבטל חמצו ודי עיי"ש:
ג במחבר ס"ב אבל אם דעתו לחזור בתוך הפסח צריך לבדוק אפי' מראש השנה וכ' המג"א ס"ק י"א וז"ל, צריך לבדוק, דכשיבא בפסח לאו ברשותי' קיימא דליבטלי' וכשראוהו עובר מיד (רש"י) משמע דקודם שראוהו אינו עובר עליו (ב"ח) וצ"ע דהא בגמרא דידן קאי על חמץ ידוע וא"כ אע"פ שלא ראוהו עובר עליו כיון שהוא ברשותו ובחידושי חת"ס ז"ל לפסחים דף ו' ע"א כ' דכוונת רש"י ז"ל במ"ש כשרואהו עובר עליו כמ"ש הרע"ב במתני' דלכן לא סמכו אביטול דדלמא ימצא גלוסקא יפה ויהי' דעתו לזכות מן ההפקר ובטל הביטול שלו ועובר עליו בב"י וזהו כוונת רש"י לכן פשיטא לרבא שצריך לבדוק מר"ה, דנהי דיבטל בכ"מ שהוא, מ"מ שמא יראנה בבואו בפסח ויבטל הביטול ויעבור עליו כנלע"ד נכון בתה"י עכ"ל:
ד במג"א ס"ק י"ג ולא יברך דכיון דעיקר הביטול בלב דאפי' מחשב בלבו סגי אין מברכין על דברים שבלב - ידוע הפלוגתא שיש דזה בין הראשונים זיל אי סגי הביטול בלב או צריך דוקא אמירה בפה והנה הפר"ח בסי' תל"ד הקשה על שיטות הסוברים דמהני הביטול בלב מירושלמי פרק כל שעה ה"ב אמר רב צריך לומר כל חמץ שיש לי בביתי ואיני יודע יבטל, הרי שצריך אמירה דוקא [ומ"ש הב"ח בסי' תל"ד בדעת הטור דצריך לומר דקאמר רב היינו אמירה בלב, במח"כ קדושת תורתו הוא דחוק, ויגיד עליו רעו דקאמר רב תיכף סמוך לזה צריך לומר אקב"ו על מצות ביעור חמץ והאי ודאי אמירה בפה עיי"ש] וראיתי בפרמ"ג שתירץ דאפשר רב סובר תערובת ונוקשה עובר בב"י וכפרש"י בריש א"ע ומותר בהנאה כחזקי' (ע' תוס' פסחים כ"ג ב' ד"ה מאי בינייהו) ושלו הוא וצריך ביטול בפה וכקושי' הר"ן ר"פ משא"כ לדידן או דתערובת ונוקשה אין עובר בב"י או דאסורין בהנאה וגלוי דעתא בלב סגי ע"כ - ועד"ז נלע"ד עוד עפ"י מ"ש לעיל סי' תל"א ענף ב' דהא דאם יכול לחזור מן הביטול תלי' בטעמי הביטול דאם ביטול מטעם הפקר אז לא יכול לחזור, כמ"ש שם בשם חידושי רז"ה, אבל אי ביטול מטעם דמחשבו לעפר כמבואר בתשו' מהרי"ק שורש קמ"ב שפיר יכול לחזור בו דאתי מחשבה ומוציא מידי מחשבה א"כ י"ל דרב סובר דביטול הוא מטעם דמחשבו לעפר (עיי' בישועות יעקב סי' תל"ד ריש סק"ב) ע"כ סובר דצריך לבטל בפה ואז לא אתי מחשבה ומוציא מידי דיבור, אבל אם יבטל בלב יש לחוש שמא ימצא גלוסקא יפה וימלך מביטולו, אבל לדידן דביטול מטעם הפקר (וגם הטור הכי ס"ל כדמוכח מלשונו בסי' תל"ד עייש"ה) ואינו יכול לחזור מביטולו שפיר מהני הביטול בלב ג"כ ול"צ בפה וא"ש: