ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תכב
א במחבר ס"ב וי"א שאף הצבור אין מברך על ההלל בר"ח לא בתחלה ולא בסוף וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגים בכל מלכות א"י וסביבותיו והרמ"א הביא י"א דגם יחיד מברך עליו וכן נוהגין במדינות אלו - בשו"ת אבני צדק להגאון מו"ה ייט"ב זצ"ל אבדק"ק סיגעט נשאל למה אין אומרים אחר הלל בר"ח בשכמל"ו מפני ספק ברכה כמו"ש אחר ברכת על מצות תפילין יעו"ש סי' ט"ז תשובתו הרמה בזה:
ב בשו"ת חכם צבי סי' פ"ח הקשה שהמחבר סותר דבריו דכאן פסק דאין מברכין על הלל דר"ח דלא הוי אלא מנהג ולקמן סי' תרע"א פסק דמברכין על הדלקת נר חנוכה בבית הכנסת דג"כ אינו אלא מנהגא (ומובא לקמן בשע"ת ובהגהות רעק"א ז"ל), ואד"ו הגאון זצ"ל בספרו חתן סופר לשו"ע או"ח (דף ס"ו בתשובה) תירץ עפ"י מ"ש התוס' חולין ק"י ע"ב לענין טלית שאולה דלא שייך לברך כיון דבטלית שאולה כל אדם פטור אבל בנשים במ"ע שהז"ג שייך שפיר לברך כיון דאיכא חיובא לגבי אנשים, ועפ"ז י"ל דדוקא גבי מנהג דכל עיקר דבר זה אינו אלא מנהג וע"ז לא שייך לומר וצונו דלא מצינו תקנה ע"ז שמברך ואינו אלא מנהג בעלמא, משא"כ כשאותו מצוה חיוב והברכה נתקנה על מצוה זו אלא דהמנהג לעשות מצוה זו גם במקום שלא הי' מחויב עפ"י דין רק ממנהגא בכה"ג שפיר מברכין וצונו דהא באמת צונו להדליק נ"ח אלא דהמנהג משוה בהכנ"ס למקום דירה והוא חילוק נכון:
ג במג"א סק"ה מביא טעם בשם הרד"א על דאין מברכין זמן על ההלל, ובס' ישועות יעקב סק"ו מביא בשם הפר"ח דאף דמברך על הלל אף שהוא רק מנהג מ"מ זמן אינו מברך על דבר שהוא רק מנהג ופלפל בדבריו ולבסוף מסיק כוותי' -- ותמהני שלא הרגיש דאנן לא קיי"ל כוותי' דהא הדלקת נ"ח בבהכנ"ס אינו אלא מנהגא ואעפי"כ מברכין שהחיינו כמ"ש הטו"ז סי' תרע"א סק"ח בשם תשו' מוהר"ם מינץ (עיי"ש בשע"ת) וגם מקדשין ביו"ט ב' של גליות ומברכין שהחיינו אף דאינו אלא מנהגא [וע' בתשו' ברכת יעקב להגאון ר' יוקל ז"ל מניימארקט סי' ו' תי' על קושי' התוס' ברכות י"ד מדוע בהלל אף שאינו אלא מנהגא בעלמא מ"מ מברכינן עליו ובחביטת ערבה שמנהג נביאים הוא לא מברכינן עליו, דהנה כ' בתשו' בית אפרים חו"מ סי' ס"א וז"ל בקיצור ולענד"נ לחלק דדוקא היכא שהדבר צריך לחכמים לעקור דבר מה"ת אז עושיהו כמדאורייתא ממש כמו לענין גזל אחר יאוש וכו' משא"כ בתקנת חכמים לענין מעמד שלשתן מה להם לעשות כשל תורה עכ"ל, ועפי"ז מיושב קושי' תוס' הנ"ל דבשלמא בהלל שקאמר הש"ס דכל האומר הלל בכל יום עובר בעשה וא"כ אסור לומר הלל בעצמו ועתה כשתקנו חכמים מנהג שיאמרו הכל בודאי היו צריכים לעשות מנהגם כעין תורה דאל"כ האיך יכלו לעשות מנהג לעבור בעשה ואחרי שעשו מנהגם כעין תורה לכן יכול לברך על ההלל וצונו, אבל גבי חביות ערבה דבמנהגם לא עקרו שום דבר תורה מה להם לעשות מנהגם כעין של תורה ודי בזה שעשו החביטת ערבה כמנהג בעלמא לכן אין לברך על מנהג כזה ודו"ק עכ"ל - והנה מ"ש בשם הגמ' דכל האומר הלל בכל יום עובר בעשה זה לא נמצא בשום מקום בש"ס אלא כמ"ש כאן המג"א מגמ' דשבת הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף, ולא משמע לי שיהא זה איסור מן התורה - גם עיין בהגהות חכמת שלמה דהא דהוי מחרף ומגדף ה"ד בקורא הלל שלם לא בקורא חצי הלל, ע"כ צל"ע בזה]:
ד כ' בס' זכרון יהודה, בתפלת שחרית של ר"ת אשר יש נוהגין שהאבל מתפלל עד הלל ואח"כ מתפלל אחר:
לא הניח הגאון מו"ה מאיר א"ש זצ"ל לאבל להתפלל בצבור תפלת י"ח ואמר אחר כי איתא במשנה ובשעת ההלל הראשון קורא את ההלל ובתקיעת שופר השני מתקיע משמע דמי שמתפלל התפלה הוא יש לו לקרוא את ההלל - וכ"כ אדמ"ו הגאון זצ"ל בהשו' מהר"ם שיק או"ח סי' קפ"ג שראה מלבו הגאון בעל חת"ס זצ"ל שלא הניח לאבל להתפלל אפילו תפלת השחרית שקודם ההלל ע"ש סימן תכ"ג (א) בתל תלפיות מחברת ב' אות ס"ה נדפס מהה"ג משארבאגארד בשם בנו המופלג מו"ה בנימין זאב לעווי זצ"ל, ח"ל, הנה במוסף דר"ח מזכירין י"ב ברכות ובשנת העיבור מוסיפין עוד ולכפרת פשע נגד חודש העיבור ומתחילין להוסיף מן ר"ה עד ניסן יסוד המנהג בר"ה דף ז' ע"א דאמרינן שם תשרי ר"ה לעיבורין וניסן ר"ה להפסקת עיבורין ולפי"ז תשרי אין אומרים ולכפרת פשע שאין מעברין קודם תשרי [א"ה בלא"ה אין מתפללי' אז תפלת מוסף דר"ח] ומניסן ואילך לא אומרים. דמשם ואילך יש שנה חדשה לענין עבורין, ותימה על האלי' רבה ועל פרמ"ג סי' תכ"ג ועל מהר"ם שיק או"ח סי' קפ"ד שפלפלו בדבר פשוט כזה עכ"ל. [כ' בס' זכרון יהודה שהגאון ר"מ א"ש זצ"ל אמר בכל י"ג חדשי העיבור בתפלת מוסף ולכפרת פשע, והוא כדברי האלי' רבה, גם כ' שם דתפילין של ר"ת הניח מיד אחרי תפלת מוסף ע"ש, ובפמ"ג וכרם שלמה הביאו משו"ת מנחם עזרי' זצ"ל שיש להניח תפילין דר"ת קודם מוסף ע"ש, ודעביד כמר עביד וכו']:
ב במג"א סק"ג י"א זכרון לכולם וכו' --- ובס' מעשה רב מהגר"א ז"ל כתב, בתפלת מוסף הנוסח זכרון לכולם היו תשועת כו' בי עד מזבח חרש בציון תכין הכל לשון עבר וממזבח מתחיל בקשה על העתיד עכ"ל, ועיי' בסידור יעב"ץ יג"ש בנוסח יהיו, ולדעתי נכון יותר כמ"ש הגר"א ז"ל: