אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן שצז

סימן שצה

הלכות תחומין:

א במחבר ס"י שנים שלקחו בהמה בשותפות ושחטוה ביו"ט אע"פ שלקח כל א' מנתו הרי כל הבשר כרגלי שניהם אבל אם לקחו חבית של יין וחלקוה ביו"ט חלקו של כל א' מהם כרגליו - כן פסקו הרי"ף והרמב"ם כמבואר בב"י, ואע"ג דבש"ס ביצה דף ל"ז ע"ב הקשו רב כהנא ורב אסי לרב דס"ל הכי לאיסור מוקצה לא חששו לאיסור תחומין חששו ושתיק רב. כתב בס' בית מאיר בשם הרב מהו' מאיר הים מצילין שאמר דהרי התוס' שם ביארו מה שהקשו לאיסור מוקצה לא חששו היינו מה שהבהמה גדלה ומוסיפה שמנונית ביו"ט ואיתא במל"מ פ"ז מה' משכב ומושב דדוקא לענין איסור אכילה שייך ביטול ולא לענין משא וא"כ קשה מה מדמה איסור אכילת מוקצה שהוא בטל אפי' בדשיל"מ כמבואר ביו"ד סי' ק"ב (הואיל ולא ניכר האיסור קודם שנתערב) משא"כ תחומין שהוא דומה למשא, אמנם זה ניחא אי מב"מ בטל משא"כ רב דס"ל מב"מ לא בטל שפיר דשתק אבל לדידן דקיי"ל מב"מ בטל לק"מ וכ' עלי' הב"מ שדפח"ח אך לפי"ז לא מקשה הגמ' מידי בדף ל"ח וליבטל מים ומלח לגבי עיסה והנה כבר כתבתי בילקוט הגרשוני ח"ר על סדר א' ב') י"א ע"ב באות ביטול הג' דהא דלענין משא ל"ש ביטול היינו מדרבנן ובאיסור תחומין שהוא רק מדרבנן לא גזרו ע"ש פלפול נחמד בזה (וע' בשדי חמד פאת השדה מערכת הבית סי' כ"א שבשפלנו זכר לנו) ובמח"כ של הגאון בעל בית מאיר ז"ל לא הי' צריך לזה כלל דבפשיטות יש לחלק בין תחומין דשם לא בטל מה שינק מחלק חבירו משום דשיל"מ משים דבתחומין ניכר האיסור קודם שנתערב כמ"ש השעה"מ פ"ה מה' יו"ט הלכה כ' דאע"ג דמה שיונק ומתגדל מחלק חבירו לא הוכר איסורו בעין אלא תיכף ומיד שמתגדל הוא מתבטל מ"מ חלק חבירו שממנו יונק ונתגדל דבר הניכר הוא והרי הוא אסור לו היום וא"כ הו"ל הוכר האיסור שהרי הוכר האיסור שממנו יונק ונתגדל ע"ש, וכ"כ הצל"ח ביצה דף ל"ז ע"ב דלא דמי ליין היוצא מן הענבים בשבת שמתבטל ביין שבגיגית כדקיי"ל לעיל סי' ש"ך סיב דשאני התם דקודם שנתערב לא הי' שם איסור בעולם שהענבים בעצמם מותרים והיין תיכף כשיוצא מהם הוא מתבטל בהיתר, אבל כאן כל חלק מבהמה של ראובן אסור על שמעון שהוא חוץ לתחומו וכן חלקו של שמעון על ראובן והרי האיסור בעולם וכשינקי מהדדי נאסר כל חלק ממה שינק מחלק חבירו והוא דשיל"מ ולא בטיל וכל זה בתחומין, אבל לענין מוקצה הרי קודם שהוסיפה אין כאן מוקצה כלל ותיכף כשמוסיפה שמנונית הוא מעורב ובטיל ברוב. אלא דרב לשיטתו דס"ל מב"מ לא בטיל שפיר שתק אבל לדידן דמב"מ בטל יש לחלק בין מוקצה לתחומין כנ"ל וא"ש הרי"ף והרמב"ם דכל קושי' הש"ס הוא רק לרב ובאמת שכן תירץ הגאון בעל הפלתי בספרו בינה לעתים על ה' יו"ט (פ"ה ה"כ) עיי"ש, ובלתי ספק דגם הוא ס"ל דיש חילוק בין מוקצה לתחומין כנ"ל משום דבתחומין הוי דשיל"מ ולא בטיל הואיל וניכר האיסור מקודם שנתערב אבל במוקצה בטל שפיר אף דהוי דשיל"מ משום דלא ניכר האיסור מקודם, אלא דלפיענ"ד יש לפקפק קצת על תירוץ זה דהא כ' התוס' והרשב"א חולין דף ל"ט ע"ב גבי שאני ציר דזיעה בעלמא הוא דבאיסור דרבנן גם ר"י מודה דמב"מ בטיל וא"כ אכתי אמאי שתק רב הא מוקצה שפיר בטיל אף שהוא מב"מ הואיל ואינו אסור רק מדרבנן ואף דהפלתי כ' בסי' צ"ב סק"ט דכמה סוגיות בש"ס מורים דלר"י אפי' באיסור דרבנן מב"מ לא בטיל, מ"מ נ"ל דה"ד לר"י דס"ל מדאוריי' מב"מ ל"ב אבל לרב דס"ל רק מדרבנן מב"מ לא בטיל כמבואר בריטב"א ע"ז דף ע"ג א"כ די להחמיר בדאו' אבל בדרבנן ודאי בטל ויש ליישב עפ"י מ"ש שם תי' הא' דמוקצה חמור כשל תורה כמ"ש מהרש"א בשם תוס' ישנים ריש ביצה, אלא דלפי"ז קשה אמאי נאיד מתי' הא' כיון דגם לתי' הב' עכ"ח אנו צריכין לסברא זו אליבא דרב דמוקצה חמור כשל תורה דאם לא כן גם מין במינו בטיל וצריך עיון קצת:

והנה ראיתי בשעה"מ פ"ה מה' יו"ט הנ"ל שכ' לחלק בין איסור דאוריי' לדרבנן דדוקא באיסור דרבנן בטיל בלא ניכר האיסור קודם שנתערב אף שהוא דשיל"מ אבל באיסור דאוריי' שהוא דשיל"מ לא בטיל אף בלא ניכר האיסור (ועיין בשדי חמד פאת השדה מערכת הדלי"ת כלל ט' אות י"ז הביא בשם כמה אחרונים שכ' כן) א"כ לרב דס"ל כר"י במוקצה ואף בשבת א"כ איסורו חמור כשל תורה לא בטיל מצד דשיל"מ אף שלא ניכר האיסור קודם שנתערב, אבל להרי"ף ורמב"ם דפסקו בשבת כר"ש רק ביו"ט אסור מוקצה א"כ ביו"ט אינו אלא חומרא כמ"ש הבינה לעתים שם ואינו כשל תורה א"כ שפיר בטיל אף שהוא דשיל"מ ין דלא ניכר האיסור קודם שנתערב ולפי"ז ל"צ לומר דרב ס"ל מב"מ לא בטיל דבלא"ה אליבא דרב ליש כאן ביטול מצד דשיל"מ -- ומה שמכריחני לזה הוא מ"ש האחרונים ומכללם בס' לב ארי' חולין דף ק"ח דכמו דאמרי' בדשיל"מ (דלא בטיל מצד מב"מ כמ"ש הר"ן בנדרים כנודע) היכי דלא ניכר האיסור קודם שנתערב בטיל ה"ה לר"י דמב"מ לא בטיל דוקא היכי דניכר האיסור מקודם אבל בלא ניכר האיסור מקודם י"ל דבטיל, אך כ' דדוקא בדשיל"מ דמדרבנן לא בטיל מחלקינן כן. משא"כ לר"י דמדאוריי' מב"מ לא בטיל ע"ש, א"כ לפימ"ש לעיל בשם הריטב"א ע"ז דרב דוקא מדרבנן ס"ל מב"מ לא בטיל א"כ כמו דבטיל מוקצה מצד דשיל"מ א"כ ה"ה דבטיל מצד מב"מ, אך לפימ"ש דלרב דס"ל כר"י במוקצה אף בשבת, מוקצה חמור כשל תורה, גם מצד דשיל"מ לא בטיל אף דלא ניכר האיסור קודם שנתערב א"ש ויותר אין להאריך:

ב במג"א ס"ק י"ב גשמים היורדים בי"ט סמוכים לעיר הם כרגלי אנשי אותו העיר וכ' בהגהות רעק"א ז"ל תמיהני דהא להדיא משמע דדוקא בירדו מעי"ט בזה כיון שסמוכים לעיר אמרינן כיון דדעת אנשי עיר עלייהו מש"ה הם כרגלי אנשי אותה העיר אבל בירדו בי"ט דלא הי' באפשר לקנות שביתה בתחלת יו"ט הם כרגלי הממלא וצ"ע -- וכבר קדמו בזה בס' תו"ש וגם אותו קדם הגאון מהר"י בס' בינה לעתים לה' יו"ט (פ"ה הלכה י"ד) עיי"ש ולפי מה שהגיה המחצה"ש בדברי המג"א לק"מ:

ג בס' בית מאיר סי' זה הביא דברי הפר"ח יו"ד סי' ק"ב ס"ק י"ג שכ' בזה"ל:

ומ"מ מסוגי' דס"פ משילין נמי מוכח דחמץ מקרי דשיל"מ שהרי העיסה עצמה אם יניחנה לשבת הבאה חוזרת ונאסרת דומי' דחמץ ומ"מ קרי לי' דשיל"מ עכ"ל, וכ' עליה הב"מ וא"י מה קאמר דהא אף אם תהי' נשאר בשאלה זו עד לשבת הבאה הא יהי' כשואל מעי"ט דהוי כרגלי השואל ובחנם השיג עליו דכוונתו פשוטה ומבוארת דהאי עיסה לא דמי לביצה שנולדה ביו"ט דלאחר יו"ט אי אפשר כלל שתבוא לידי איסור משא"כ עיסה זו אם לא תקנה שביתה אצלו ביהש"מ עדיין תהי' כרגלי שניהם (עיין רש"י ל"ז ע"א בד"ה הרי הוא כרגלי השואל) מיקרי שפיר חוזרת ונאסרת, וכ"כ בס' נועם המלך (לשעה"מ פ"א מה' חומ"צ הלכה ה') עיי"ש, והוא פשוט: (ד) בדבר המחלוקת שבין הרי"ף והרמב"ם לשאר הראשונים ז"ל בענין תחומין דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דתחומין די"ב מיל גם לדידן הוי דאורייתא ושאר הראשונים ס"ל דאפי' י"ב מיל הוי דרבנן, אני נבוך בדעת רש"י ז"ל, דמבואר במג"א סי' ש"ה ס"ק ח"י דרש"י סובר דגם חוץ לי"ב מיל הוי דרבנן, ע"ש בלבושי שרד ובמחצה"ש דתיבת רמב"ם שכ' במג"א הוא ט"ס וצ"ל דס"ל כרש"י וכו', וברש"י על מגילת רות הביא דברי ר' אלעזר ביבמות מ"ז ע"ב שאמרה נעמי לרות אסיר לן תחום שבת ורות השיבה אל אשר תלכי אלך ואי ס"ד דאפי' תחומין די"ב מיל רק מדרבנן אסור איך אפשר דנעמי הזכירה דין דרבנן (ועיי' בס' ערוך לנר שם שהביא באמת מזה ראי' לרי"ף די"ב מיל דאוריי') א"כ רש"י דס"ל דגם י"ב מיל דרבנן איך מעתיק דברי ר' אלעזר שהם דלא כהילכתא, ועיי' במדרש רבה על רות שהשמיט זה דאסור לן תחום שבת רק קאמר דנעמי אמרה לה בתי אין דרכן של בנות ישראל לילך לבתי תיאטראות ולבתי קרקסיאות של גוים אמרה לה אל אשר תלכי אלך ע"ש, ור' אלעזר או דסובר כר' יוחנן רבי' דאפי' תחום דאלפים דאוריי' כמ"ש בס' מלוא הרועים ערך תחומין עייש"ה, אבל רש"י לשיטתו צע"ג. ועיי' שם עוד במ"ר רות ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה א"ר יוחנן עברו על שורת הדין והלכו ביו"ט וכ' ביפ"ע שעברו על איסור תחומין והוא הדבר אשר דברנו דר' יוחנן ס"ל תחומין דאוריי' ור' אלעזר תלמידו נמי כוותי' ס"ל ולכך אמר דאמרה אסור לן תחום שבת אבל לרש"י צ"ע]:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה