אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן שפה

סימן שפד

א במחבר ס"ג ישראל מומר לעכו"ם או לחלל שבתות בפרהסי' אפי' אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעכו"ם וכו" -- בס' תוס' שבת כ' שביו"ד סי' ב' כתב בס' תבואות שור דה"ה מחלל יוה"כ דינו כמחלל שבת ע' באעה"ז סי' קכ"ב (ט"ס וצ"ל קכ"ג) עכ"ל- והנה הפמ"ג בפתיחה כוללת חלק ד' אות ג' כתב ולענין מחלל יוה"כ משמע דוקא שבת הא יו"כ ל"ה מומר לכה"ת ועיין תוס' חולין דף י"ד ע"א וב"י ביו"ד סי' י"א משמע דוקא שבת הא יו"כ ל"ה מומר לכה"ת, מיהו באה"ע סי' קכ"ג ס"ה כ' רמ"א בהג"ה גבי גט אם כתבו בזדון ביו"כ ושבת ה"ז בטל מדאוריית' משמע דיו"כ כשבת, ופלא בעיני לומר דמחלל יו"כ יהי' מומר לכה"ת דבשלמא מחלל שבת שייך לומר הטעם דמעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית ח"ו כמ"ש רש"י בחולין דף ה' וזה לא שייך ביו"כ, זהו תוכן דברי הפמ"ג - והנה ז"ל התוס' חולין דף י"ד ע"א (שממנו דייק הפמ"ג דמחלל יו"כ אין דינו כשבת):

השוחט בשבת כו' אפי' במזיד בעי לאוקמי תימה אי במזיד היאך שחיטתו כשירה והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו כדמוכח לעיל (דף ה') ועוד דבגמרא בעי לאוקמי במזיד וכר' מאיר, ור' מאיר אית לי' בפ' עד כמה ובפ' זה בורר דמומר לדבר אחד הוה מומר לכל התורה כולה ע"כ --- וכבר עמד עליו בס' גנזי יוסף (הוא חיבור מיוחד על הפתיחה הנ"ל) דאין שום משמעות מדברי התוס' הנ"ל, ואם כוונתו ממ"ש התוס' "והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו כדמוכח לעיל" ולא הקשו כן גם על יוה"כ אין מזה שום ראי' דכיון דלעיל איתא מימר לחלל שבתות נקטו בדבריהם לחלל שבתות ואה"נ דה"ה יוה"כ והניח בצ"ע אמנם בס' שמן המאור לר"מ מגלוגא בסימן זה כ' דמוכח כן מדכ' התוס' "ועוד דבגמ' בעי לאוקמי במזיד וכר"מ ור"מ אית דמומר לד"א הוה מומר לכה"ת כולה" ולכאורה קשה הלא זהו ממש כקושי' ראשונה, רק שהוסיפו דר"מ סבר אפילו מומר לד"א הוי מומר לכה"ת, וא"כ לא הו"ל למימר ומכ"ש למאי דבעי לאוקמי במזיד וכר"מ ור"מ אית לי' כו', לכן נראה דהך ועוד שכתבו תוס' הוא קושי' אחרת, דמתחיל' הקשו מחלל שבת שהוא מומר לכה"ת, ובהך ועוד וכו' הקשו גם על יוה"כ כיון דלר"מ מומר לד"א הוי מומר לכה"ת ועכ"פ מומר לחלל יו"כ מומר לד"א הוא, זהו כוונת התוס' ומזה נראה דסברי התוס' דוקא שבת הוי מומר לכה"ת ולא יו"כ ע"כ, ולענ"ד גם מזה אין ראי' דהתוס' ה"ק דאפי' אם תרצה לתרץ הקושי' הא' דהכא מיירי בצנעה אבל עוד קשה למאי דבעי לאוקמי כר"מ דאית לי מומר לד"א הוי מומר לכה"ת וזה אפי' בצנעה, ולכן עושים התוס' מזה ב' קושיות ומ"ש התוס' וי"ל וכו' הוא בדרך בשלמא, ר"ל בשלמא על הקושיא הראשונה י"ל כו' מיהו הקושי' הב' למאי דמוקי כר"מ עדיין קשה ועיי"ש במהר"ם לובלין וז"ב בדרך הפשט - ועיין עוד מ"ש בענין זה בפמ"ג בפתיחה לה' שבת (ושם בד"ה נסתפקתי, עלה ונסתפק אם המחלל שבת בלאו דמחמר הוה ג"כ מומר לכה"ת כיון דל"ה אלא לאו בעלמא, ולא זכר שר דברי הגמ' יבמות דף ו' ע"א לא לאו דמחמר ואפ"ה כו' וכ"ת שאני לאוי דשבת דחמירי ופרש"י דקיי"ל מחלל שבת כעובד ע"ז ומשו"ה אפי' לאו גרידא לא דחי יעו"ש) ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סוף סי' כ"א ובס' לב ארי' חולין י"ד, ובישועות יעקב יו"ד סי' ב' סק"ב ובס' מנחת חינוך מצוה שט"ו [ועי' בתשו' מהר"י אסאד סי' נ' שמביא יש אומרים דהא דמומר לחלל שבת בפרהסי' הוי מומר לכה"ת כולה, הוא רק מדרבנן וראה זה מצאתי שגם הגאון חיד"א ז"ל כתב כן בס' עין זוכר מערכת המ' אות ע"ב]:

ב בפתחי תשובה הביא בשם תוס' דמחלל שבת בפהרסי' לא סגי לשכור ממנו בפחות מפרוטה ובקובץ על הרמב"ם הל' עירובין פ"ב נסתפק בזה עכ"ל - ואילו הי' לפניו ס' תוס' שבת הי' רואה דהתוס' שבת בעצמו נסתפק בזה ובקובץ אינו אלא מעתיק דברי התוס' שבת:

ג ומדי דברי בס' תוס' שבת זכור אזכור מה שהקשה בסק"א קושי' עצומה אהא דאיתא בב"י יו"ד סי' קי"ט בשם תשו' הרשב"א דמי שאינו מאמין לדברי רז"ל דינו כעכו"ם וכ"פ שם בש"ע בפשיטות והרי התוס' והרא"ש אינם סוברים כן דהא כתבו התוס' והרא"ש בעירובין דף ס"ט דלפירש"י דס"ל דאפי' מחלל שבת בפרהסי' במילי דרבנן נמי דינו כעכו"ם ואינו מבטיל רשות א"כ אמאי מבטל רשות הא וודאי צדוקים אין נזהרים במילי דרבנן ואפילו בפרהסיא, ותירצו דמ"מ אין עושים בפרהסיא לפי שיראים הם מן החכמים ע"ש (ולא ס"ל דצדוקים הם כתינוק הנשבה ואפי' בפרהסיא חשבינן להו כאונס) והשתא לפי דברי תשו' הרשב"א הנ"ל מה בכך שיריאים הם מן החכמים, מ"מ ליהוי כעכו"ם כיון שאינם מאמינים בדברי רז"ל וצע"ג ליישב - אמנם ראה זה מצאתי בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' כ' שכ' וז"ל והנה מי שאינו מאמין לדברי רבותינו הוא נקרא אפקורס ומין כפירש"י גיטין מ"ה ע"ב בד"ה מין ובב"י וש"ע יו"ד סי' קי"ט בשם תשו' רשב"א אינו מאמין לדברי חכז"ל הוא כעע"ז וחילול שבת ולא מפני שלבו אנסו בטעות אלא בזדון לבו ומלגלג על ד"ח הוא דומה ממש למומר לחלל שבת וכו' ע"ש -- וא"כ הרי נודע דכת הצדוקים לבם אנסם בטעות (עיין ברשב"א ב"ב דף קט"ו ע"ב וטעו התלמידים וכו' וטעו ופרקו בדברי חכמים וכו' ע"ש) וממילא אין דינם כעע"ז ומחלל שבת בפרהסיא כי זה עושה בזדון לבו ואינו חושב שרשאי לעשות כן, משא"כ הצדוקים טועים וסבורים שהאמת אתם ועיין ברמב"ם פ"ז מה' תמידין ומוספין ה' י"א קרא ג"כ לכת הצדוקים טועים") לפיכך אין דינם כעכו"ם כנלע"ד באופן שאין הכרח שהתוס' והרא"ש חולקים על תשו' הרשב"א ולכך שפיר פסק בשו"ע כוותי':

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה