אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן שפ

סימן שעט

א בטו"ז סק"א רשותי מבוטלת לך ולך משמע דלדיעה זו לא מהני לכולכם ונראה הטעם דמצינו רובו ככולו וע"כ אי אמר לכולכם אפשר דלא נתכוין רק על הרוב ומה"ט נ"ל נוסח התפלה בר"ה מלוך על כל העולם כולו דאמר כפל לשון להוציא שלא נפרש על רובו עכ"ל - והפמ"ג ז"ל כתב עלי' ודברים ראוין למי שאמרן - ועיי' בדברינו לעיל סוס"ס שד"מ וגם בקונטרס אחרון אות ס"ו דברים נעימים בעזה"י לפי דברי הטו"ז הלז - וכעת ראיתי בס' שדה חמד חלק י"ב במערכת ראש השנה סי' ג' אות א' הביא קושי' נאה בשם הגאון חיד"א במחזיק ברכה על הטו"ז דהיכי דאמר כל וכולו הוי כולו ממש ולאפוקי רובו מהא דאיתא בביצה דף ט"ו ע"ב תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהי' יושב ודורש כל היום כולו ומוכח מסיפא דברייתא דלא דרש כל היום כולו ממש אלא רובו עיי"ש, ולפענ"ד נראה דלשון הי' יושב ודורש הוא כמ"ש הב"י בר"ס רמ"ד על לשון הטור הי' מתיר ר"ת שיבנו לו בשבת דמשו"ה לא כתב ר"ת מתיר ור"י אוסר אלא כתב הי' מתיר ר"ת כלומר מתחלה הי' מתיר ר"ת אבל אח"כ כשבא מעשה לידו לא התיר וכמ"ש התוס' והרא"ש והמרדכי שר"ת לא סמך על הוראתו כשבנה ביתו עיי"ש וה"נ לא אמר מעשה בר"א שישב ודורש כלומר מתחלה הי' בדעתו לישב ולדרוש כל היום כולו ממש (וכמ"ש שם בחידושי מהר"ם מלובלין דהא דסיים הדרשה היינו לפי שלא הי' לו עוד דבר ללמוד אבל אם הי' צריך ללמוד איזה דין ה"נ שהי' לומד ולא הי' אוכל ע"ש) אבל אח"כ שלא הי' לו עוד דבר ללמוד סיים ולא למד אלא רוב היום והוא ב"ה תי' נכון לדעתי: (ב) וראוי להעתיק מ"ש בתשו' מהר"י אסאד חאו"ח סי' צ"ה וז"ל הטהור. מה שתמה על הטו"ז סי' ש"פ שפי' בטעם הרמב"ם דלא סגי באומר לחמשה רשותי מבוטלת לכולכם משום דאפשר לא נתכוין רק על הרוב דקיימ"ל רובו ככולו איך יפרנס משנה שלימה דגיטין ס"ו כולכם חתומו כולם חותמין ואם מת א' מהם הרי זה גט בטל וכן פסקו הרמב"ם והשו"ע הול"ל נמי רובו ככולו והוי גט פסול כו' יפה העיר מעלתו וכבר קדמו הגאון בס' תוס' שבת סי' ש"פ לתמוה בזה על הטו"ז ולא תירץ כלום, אמנם לענ"ד כ"ל שתי תשובות להצדיק דברי הטו"ז דודאי עפ"י הרוב כולכם בלשון אדם ממש קאמר רק מיעוט פעמים אפשר שיכוין בלשון זה רק על הרוב, א"כ דוקא להחמיר חיישינן למיעוט זה ולא מהני ביטול רשות בזה הלשון ולכך אוסר עליהם, אבל לא להקל על ד"ת גבי גט כיון דמה"ת גט בטל הוא, הא חדא ועוד הא גם בכל ספק שקול קיי"ל אוקי מלתא אחזקה קמייתא א"כ התם מבטל רשותו אמרינן שמא לא נתכוין רק על הרוב ולא מהני ביטול דאוקי ביתו ורשותו בחזקת בעליו עדיין, משא"כ גבי גט אשה בחזקת אשת איש עומדת שמא כולכם ממש קאמר לכן אם מת אחד מהם הגט בטל דאוקומ' איתתא אחזקתה דחזקה קמייתא משוי לי' וודאי בין לקולא בין לחומרא כמ"ש תוס' חולין י' ע"ב עכ"ל [ולי העני קשה על הטו"ז אכתי אמאי הצריך הרמב"ם שיאמר לך ולך ולך יותר הול"ל רשותי מבוטל לכל בני החצר כולם בכפל לשון לאפוקי רוב ועיי' בפמ"ג במשבצות סוף סק"א וצ"ע]:

ג במחבר ס"ג הביא דעת י"א שאינו מועיל שכירות בישראל אלא בעכו"ם --- והוא דעת הר"מ ז"ל שהביא הרא"ש פ"ו דעירובין סי' י"ג ע"ש -- המג"א כ' דהר"מ מודה דבחול שרי דלמה יגרע מביטול אלא דשבת אסור לשכור דהוי כמקח וממכר דבשלמא גבי עכו"ם אין דירתו דירה אלא שאסור משום גזירה לא מיקרי קנין אבל בישראל אסור לשכור ע"ש - ובס' ישועות יעקב דחה דבריו דא"כ איך כתב הר"מ דאם הצדוקי כנכרי שוכרין ממנו הלא הצדוקי דירתו דירה ואוסר מדינא ולא משום גזירה ואם יש איסור לשכור מישראל בשבת משום מקח וממכר א"כ ה"ה מצדוקי ע"ש, וכבר קדמו בזה בס' חמד משה ע"ש ולפענ"ד גם על דברי הטו"ז (שכ' טעם הר"מ משום דחיישינן דילמא ישכרו ממנו בפחות משוה פרוטה כמו גבי נכרי ובאמת גבי ישראל לא מיקרי ממון בפחות משו"פ ע"ש) יש להקשות כן דאפי' נימא דצדוקי כנכרי אמאי שוכרין ממנו הלא לעניין הנוגע לטבעיי ודאי כישראל הוא דפחות משו"פ לא חשוב ממונא לגבי' וצ"ע -- ועיי' בתוס' קרבן העדה לירושלמי פ"ו דעירובין הלכה ג' שכ' דהר"מ הוציא דינו מהירושלמי דשם דאמר הלכה ישראל מבטל והעכו"ם משכיר יעו"ש:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה