אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן שעו

סימן שעה

א במג"א סק"ט דדמי לכלים ששבתו בבית - כ' הבית מאיר סי' שנ"ה דמ"ש המג"א ואחריו בס' תוס' שבת דדמי לכלים ששבתו בבית איני יודע לכוון דבריהם דאם רצו לפרש איסור זה שבית הכסא כולו מקום המושב ומקום שהצואה נופלת הכל הוא בשותפות ולהכי לא ידעו לפרש מה האיסור של שותפים דהא כלים ששבתו בחצר שאינו מעורב פשיטא דמותר בטלטול ולהכי פירשו שהצואה שבבטן המלאה חשוב שבתה בבית, מלבד דזה גופא וכו' אף גם תמוהים דבריהם אם הצואה תחשב מופרד ככלים ששבתו בבית א"כ יהא האדם אסור לילך בה מרה"י לר"ה ואסור לילך בה ד' אמות בר"ה כמו ברוקו שנתלש שבס"ס ש"נ ואף יהא אסור מיד לילך למקום המשותף שהרי איסור גמור להוציא כלי בית לחצר שאינו מעורב, ותו לדעתם בה"כ המשותף זה גרע מר"ה שבהדיא שנינו לא יעמוד אדם ברה"י וישתין בר"ה אבל אם הולך אדם לר"ה מעולם לא נשמע משום אדם שאסור למיעבד צרכיו שם, א"וו הברור שהיא סברא דחוי' כדכתבתי סי' שמ"ט דכל זמן שהיא בגוף חשובה כהגוף עצמו ובטילה לגבו, והכא האיסור פשוט דאיירי שהבית הכסא שהצואה נופלת שם הוא של שניהם ולכל אחד לפני הבית הכסא מקום לישב שם בביתו ברשות המיוחד לו, והוא יושב ברשותו ומוציא הריעי להרשות המשותף שהוא חצר שאינו מעורב והוי כעומד ברה"י ומשתין לכ"ה, אבל אילו לכל אחד פתח מביתו לילך למקום המושב ואותו מקום ג"כ משותף בין שניהם איני יודע בזה שום איסור ושרי וזה ברור עכ"ל הטהור:

השמטה לסימן שס"ג במג"א סק"ל וצ"ע דכ' וכו' וצ"צ וכו', כ' הגאון בעל חמד משה זצ"ל, וז"ל הטהור. לא ידעתי למה דילג שני תיבות בדברי התוס' בהעתקתו דהתוס' שם דף כ"ב ע"ב ד"ה דלמא כתבו דמחיצה שאינה עשוי' בידי אדם לא חשיב מחיצה כולי האי ואתו רבים וכו' הרי דמחיצה היא אלא דכולי האי לא הוי' מחיצה שיועיל אף היכא דיש שם רשות הרבים ושנאמר דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא כמו שס"ל לרבנן סם, והיינו במקום שיש רשות לכל מי שירצה לעבור דרך שם ואין לו בעלים מיוחדים למחות אבל במבוי שיש לה בעלים ואין רשות לאדם אחר שאינו מבני המבוי לעבור שם ודאי דמהני ואין חילוק כלל אם ספינות עוברות שם או לא, וכמדומה לי דסבר המג"א הא דכ' התוס' אתו רבים ומבטלי מחיצתא היינו שרבים עוברים במקום המחיצה ולכן כתב דהיכי דספינות עוברות שם לא הוה מחיצה וכה"ג כתב סוף סימן זה בתל דאי בקעי בה רבים לא מיקרי מחיצה, ואם כן הוא כוונתו שגה בזה דאם יעברו כל עולם על מחיצה עשרה ואפי' לא נעשית בידי אדם לא תבטל, אלא התם קאי על המקום שתיעשה רה"י ע"י מחיצה זו, דאם המקום שרבים עוברים בו אינו מועיל מחיצה שלא נעשית בידי אדם והיינו במקום שהוא רשות הרבים ממש שאין לו בעלים מיוחדים ורשות לכל מי שירצה לעבור שמה ע"ש בסוגי' זו דמיירי בפסי ביראות ודרך הרבים עוברות ביניהם ובהא ס"ל לר"י שמבטלין מחיצתא ולרבנן אינם מבטלים וא"צ למ"ש כאן ובסוף הסימן עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה