ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן שנג
א במחבר ס"א שני בתים בשני צדי רה"ר והם של אדם א' או של ב' ועירבו אם שניהם שוים מותר לזרוק מזה לזה וכ' המג"א סק"ב ודוקא למעלה מי' דהוי מרה"י לרה"י דרך מקום פטור אבל למטה מי' אסור ובס' ישועות יעקב העיר כיון דאנן קיי"ל קלוטה לאו כמי שהונחה דמי' וכיון דלא הוי הנחה מהכ"ת יאסור וגם לשון השו"ע אינו מוגה דמיירי דוקא למעלה מעשרה וכן לשון הטור מורה דאין חילוק בין למטה מעשרה ובין למעלה וכו' יעו"ש -- ובמחכ"ת לא ראה מ"ש הב"ח בריש הסימן וז"ל: והא דמותר לזרוק בשוין היינו דוקא למעלה מי' דליכא משום הפסק רה"ר דלמעלה מי' בר"ה אדיר מקום פטור הוא אבל למטה מי' אפי' בשוין אסור לזרוק דאע"ג דקיי"ל דקלוטה לאו כמו שהונחה דמי מ"מ איסורא מדרבנן איכא והכי איתא בפ' הזורק דף צ"ז ע"ש וכ"כ הרמב"ם וכ"כ רבינו לעיל בסימן שמ"ח עכ"ל:
ב במג"א סק"ד למעלה מי' פ"ע כיון וכו' אפי' למטה מי' הוי רה"י דהוי חורי רה"י, עיין מה שתירץ באבן העוזר וקלסי' בס' בית מאיר וע"ע בס' קרבן נתנאל על הרא"ש פרק המוצא תפילין אות י' שמשיג על המג"א בגוף הדין וכתב דגם למסקנא סוברים התוס' דלמטה מי' לא הוי חורי רה"י יעו"ש, וע"ע מ"ש בזה בנשמת אדם לה' שבת כלל מ"ז סי' י"א: