אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן שמז

סימן שמו

א במחבר ס"א שזה עקר וזה הניח שניהם פטורים אבל אסור לעשות כן מדרבנן - מיש מדרבנן היינו משום דס"ד דאסור כמו ח"ש דהוי מה"ת לכך קמ"ל דהוי רק דרבנן ומ"ש בהגהות חכמת שלמה דזה דוחק לא ידעתי שום דוחק בזה וראיתי בס' בית מאיר כאן שכ' וז"ל אבל אסור מדרבנן. וכן פי' רש"י ז"ל דף ג' פטורי דאתי לידי חיוב חטאת קתני כגון עקירות דאיכא למגזר דילמא גמר לה. נשמע נמי מיני' דאיסור עקירה בלא הנחה אינה אלא דרבנן משום גזירה וקשה למה לא יהי' איסור מדאוריי' כח"ש דאסור מה"ת. הן אמת למה שנ"ל החכם צבי סי' פ"ו דלדעת הרא"ש זה לא נאמר אלא באיסורי אכילה ולא באיסורי שבת ניחא. אבל זה ליתא כדעמד עלי' בהגהות המל"מ פי"ח מה' שבת מדאיתא ברש"י שבת דף ע"ד דאף באיסור אפי' בשבת שייך ח"ש אסור מה"ת, ועכ"ח לומר דעקירה בלא הנחה לא מקרי חצי שיעור אלא חצי מלאכה ואף דנמי שייך חזי' לאצטרופי מ"מ בפי' מיעטה התורה מדכתיב בעשותה העושה את כולה ולא העושה מקצתה עכ"ל - והנה מ"ש בפי' מיעטה התורה מדכתיב בעשותה וכו' לא זכיתי להבין דהתם רק מחיוב חטאת וכרת וסקילה מיעטה התורה אבל לענין איסור אכתי י"ל דמה"ת אסור משום חזי' לאצטרופי -- ומ"ש דמרש"י שבת דף ע"ד מוכח דלא כהחכ"צ. באמת כן תפסו כל האחרונים, והנה החכ"צ איננו יחיד בדבר זה כי מצאנו לו תנא דמסייע והוא הגאון בעל נוב"י ז"ל בהגהות דגול מרבבה לאו"ח סי' תמ"ב מג"א סק"י שכ' ג"כ דבדבר שאינו איסור אכילה ח"ש אינו אסור מה"ת אבל אסור מדרבנן ע"ש וחלילה לומר שנעלם מהני שני המאורות הגדולים דברי רש"י בשבת הנ"ל ע"כ נלע"ד דרש"י ג"כ ס"ל דאינו אסור רק מדרבנן. ואעתיק לך לשון רש"י ז"ל שם בד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור נהי דחיוב חטאת ליכא איסורא מיהא איכא דקיי"ל ח"ש אסור מן התורה בפ' בתרא דיומא והיכי קתני בורר לכתחלה עכ"ל. וי"ל איסורא היינו איסור מדרבנן. ומ"ש רש"י דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת. היינו עפמ"ש בס' מספר צבאם ביומא דע"ג (מובא בילקוט הרועים ח"ר דף כ"ה עמוד ד' אות ח"ש) דלר"ל דס"ל ח"ש אסור רק מדרבנן דוקא במידי דאכילה אבל בשחר איסורן אף מדרבנן ח"ש מותר אבל לר"י בשאר איסורין אסור עכ"פ מדרבנן ח"ש יעו"ש. ומעתה זהו שכ' רש"י דקיי"ל במידי דאכילה ח"ש אסור מה"ת וא"כ באיסורי שבת עכ"פ מדרבנן אסור והיכי קתני בורר לכתחלה וא"ש ודו"ק:

-- עוד כתב הגאון בית מאיר. ובל"ז ההכרח נמי לומר דאינו דומה חצי מלאכה לחצי שיעור בגמר מלאכה דאל"כ איך שרי אפי' מדרבנן לטלטל פחות מד' אמות בר"ה נימא דהוי כחצי שיעור א"ו שאינו דומה וק"ל ובל"ז אפשר דמעיקרא לק"מ דלא שייך בזה חזי לאצטרופי דהא בעינן עקירה משעה ראשונה לכך וק"ל עכ"ל ותי' זה האחרון לא מעלה ארוכה אלא לקושי' דזה עוקר וזה מניח אבל לקושי' דהו"ל לאסור לטלטל פחות מד' אמות בר"ה לא א"ש תי' זה דל"ש חזי לאצטרופי משום דבעי' עקירה משעה ראשונה לכך דהא כתב הכפ"ת ביום תרועה ר"ה דף כ"ט דבהעברה ד"א בר"ה דאתי' מהלממ"ס חייב אע"ג דל"ה עקירה משעה ראשונה לכך ע"ש דמיישב בזה קושי' תוס' על רש"י בסוגי' דשמע יעבירנו, ועכ"ח עדיין אנו צריכי' לתי' הא' דל"ש ח"ש אלא בעושה מלאכה שלימה רק פחות מכשיעור משא"כ בחצי מלאכה וכ"כ גם בס' שלום ירושלים על הירושלמי ריש מס' שבת דח"ש גבי שבת היינו מבשל חצי גרוגרת דעכ"פ עשה מלאכה אבל עקירה בלא הנחה לא מקרי מלאכה כלל וה"ה מטלטל פחות מד' אמות לא עביד מלאכה כלל וכ"כ בס' שדה חמד חלק הכללי' מערכת חית כלל ד' בשם הפמ"ג בפתיחה דיש לחלק בין עשה המלאכה בחצי שיעור כמו קצר חצי גרוגרת וכו' משא"כ מעביר ד' אמות ברה"ר כל שהעביר פחות מד"א אין שם מלאכה עליה כלל ולאו מידי עביד והדברים עתיקים:

ב וראיתי בס' שדה חמד שם שהביא קושי' התפארת ישראל בחידושים שבסוף פ"ק דשבת לריש לקיש דח"ש מותר מן התורה איך יפרנס ברייתא דשבת ד' צ"ב בעשותה כולה ולא מקצתה דפטור מקרבן ש"מ דאסור מה"ת והרי ל"ה רק ח"ש, והביא תי' לזה מתשו' שואל דמשיב דבמלאכה דהח"ש הראשון שעשה מתקיים וישנו בעולם כשיעשה הח"ש האחרון בכה"ג אף ר"ל מודה דכתב דבזה מיושב גם קושי' הרב שם ארי' בחיו"ד סי' ס"ה לר"ל אמאי קצירת העומר דוחה שבת הו"ל לקצור ע"י אנשים הרבה שכל אחד יקצור פחות משיעור עי"ש -- ואני בילדותי חידשתי דבשבת ויו"ט דיש מ"ע דתשבות ושבתון י"ל דאף ר"ל מודה דח"ש אסור מה"ת דגם אם יעשה מלאכה פחות פחות מכשיעור עכ"פ לא שבת ואם נתיר לו לעשות כן הרי יוכל לעבוד כל היום פחות פחות מכשיעור ויתבטל מ"ע דשביתה ושוב מצאתי בתשו' גורן דוד חאו"ח סי' כ"ו שכ' ג"כ כן יעו"ש:

ג ופה הנה מקום אתי להעתיק ח"ת שנדפסו בשמי בתל תלפיות מחברת ז' צד י"א וי"ב בסוגי' דח"ש. וז"ל שם:

בר"פ בתרא דיומא הניחא למ"ד ח"ש אסור מה"ת פרש"י ח"ש כלומר פחות מכשיעור אסור מה"ת לקמן בשמעתא דריש לי' מכל חלב עכ"ל ומדקדקין מה בעי רש"י בזה. ונ"ל דהנה במאי דקאמר הניחא לר"י כתב הכפ"ת דדרך המעיינים לבקש איזה קושי' לאותו אמורא דאיתמר עלי' הניחא. ומדקדק איזה קושי' יש כאן לר"י דקאמר הניחא. ונלע"ד דידוע דעת מהרלב"ח באיסור שהי' לו שעת הכושר ואינו איסור עולם ח"ש מותר מה"ת כיון דלא דמי לחלב לא ילפי' לי' מכל חלב. אבל האחרונים הקשו עליו דא"כ איך אמרי' ביוה"כ ח"ש אסור מה"ת הא יוה"כ ג"כ הי' לו שעת הכושר וגם אינו איסור עולם. א"וו מוכח דאע"ג דר"י יליף מכל חלב מ"מ עיקר הטעם משום חזי לאצטרופי וזה שייך גם ביוכ"פ והנה הי' קשה לרש"י ז"ל לשון הניחא דמשמע דגם לר"י יש איזה קושי' כד' כפ"ת הנ"ל. לכך כתב דלקמן בשמעתא דריש לי' מכל חלב א"כ בעינן דומי' דחלב וא"כ ביוכ"פ דלא דמי לחלב גם לר"י ח"ש מותר מה"ת. לכך קאמר הניחא לר"י דאע"ג דגם עליו קשה קצת מ"מ יש לתרץ דאע"ג דיליף מכל חלב מ"מ עיקר הטעם משום חזי לאצטרופי (עיי' בתשו' שג"א סס"י פ"א) וזה שייך גם ביוכ"פ. אלא לר"ל מאי איכא למימר וא"ש ודו"ק:

ועפי"ז יישבתי בעזהי"ת דברי הגהות אשר"י סו"פ כלל גדול שכתב ודוקא כגרוגרת אבל פחות אין בו חיוב ומ"מ אסור מה"ת דח"ש אסור מה"ת כדמשמע פרק בתרא דיומא עכ"ל. וכל הבא בתוכו יתמה מאי כדמשמע הלא הוא מבואר שם להדי' ועיי' בהגהות הגאון מהר"ץ חיות ז"ל שבת דף ע"ד שהניח דבריו בתימה. ולפי"ז א"ש בפשיטות דהנה אי שייך איסור חצי שיעור בכל איסורין דלאו אכילה הוא. יש מחלוקת גדול בכל האחרונים. ועיי' בקהלת יעקב לרי"ט אלגאזי אות ח"ש ושם נאמר דלהרמב"ם ליכא איסורא בח"ש במלאכת שבת רק מדרבנן והטעם משום דח"ש מכל חלב ילפי' א"כ אין לאסור רק במידי דאכילה דומי' דחלב ע"ש. אמנם למאי דמבואר בגמ' דביוכ"פ ח"ש אסור מה"ת אע"ג דל"ה דומי' דחלב כנ"ל א"כ מוכח דטעמא דחזי לאצטרופי הוא העיקר וממילא אף במלאכת שבת ח"ש אסור מה"ת ושפיר כתב הג"א כדמשמע פרק בתרא דיומא כי אינו מבואר להדי' רק אתי' ממשמעות כנ"ל וא"ש:

ובזה מיושב נמי דברי התוס' שבועות כ"ב ע"ב ד"ה אהתירא שכ' אפי' לר"י אתי' בעי' דרב אשי דמסתמא כר"י ס"ל, ובתשו' כתב סופר יו"ד סי' ל"ד הודיע צערו לרבים אמאי כתבו התוס' "דמסתמא" הלא בהדי' אמר רב אשי לברי' מר בר ר"א בחולין צ"ח ע"א ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מה"ת, ולפ"ז ניחא דהנה לדברי מהרלב"ח דבעינן דומי' דחלב יש לומר בנזיר ח"ש מותר מה"ת דנזיר יש היתר לאיסורו ולא דמי לחלב, אבל לפימ"ש דעיקר הטעם משום חזי לאצטרופי א"כ זה שייך גם בנזיר (וגם בסוף נזירות שייך זה דאם יקבל חירות מחדש הרי חזל"א עיי' שדה חמד מערכת חית כלל י') וא"כ א"ש דבחולין צ"ח מיירי בחלב ולא מוכח משם לנזיר די"ל דבעינן דומי' דחלב לכן כתבו התוס' דמסתמא רב אשי לגמרי כר"י ס"ל ור"י הלא אמר הטעם משום דחזי לאצטרופי א"כ גם בנזיר ח"ש אסור מה"ת וא"ש. ועיין במהר"ם שיק על החינוך מצוה קס"א שם כתב אדמו"ר הגאון זצ"ל דח"ש בתרומה מותר מה"ת יען דאינו אסור לכל העולם ולא דמי לחלב ע"ש, ופלא גדול הא בירושלמי המובא בר"ש ותוי"ט ספ"ק דחלה מפורש דח"ש בתרומה אסור מה"ת וצ"ע ליישב דברי קדשו]:

עוד שם הניחא לר"י אלא לר"ל מאי איכא למימר -- הקושיא מפורסמת דילמא מודה ר"ל ביוכ"פ באכל כזית שהוא ח"ש דכותבת, ובירושלמי פ"ו דתרומות אמר באמת מודה ר"ל ביוכ"פ, ועיין בקונטרס נייח נפשא שבסוף ספר מנוחת אשר וכבר קדמו במתא דירושלים, ולענ"ד נראה דהירושלמי דאמר מודה ר"לביוכ"פ היינו לאחר דידעינן כבר דמודה ר"ל שאסור מדרבנן אבל כאן בס"ד דמקשן דאפי' איסור דרבנן ליכא לריש לקיש שוב אין לחלק בין שאר איסורין ליוכ"פ, ואקדים לך מ"ש בתשו' שואל ומשיב מהדורא חמישאה סי' פ"ו לפימ"ש חכ"צ סי' פ"ו דח"ש אסור לר"י מטעם אחשבי' (הכוונה מדחזי לאצטרופי בכא"פ לחיוב עכ"ח דהוא איסור דאל"כ אין בו היתירים מצטרפי' להיות איסור אעכ"ח מדמצטרפי לחיוב ש"מ דהתורה אסרה ח"ש אע"ג דל"ה אכילה יען דאמרינן אחשבי' ודלא כמ"ש בילקוטי ח"ר אות ח"ש ודו"ק) לפי"ז י"ל אף דר"ל לית לי' סברת אחשבי' מצד עצמו רק דהוא אחשבי' בזה י"ל דכל שהוא בעצם אינו חשוב ל"מ חשיבות, אבל בזה שהוא שיעור חשוב בעצם אף לר"ל שייך אחשבי' ולפי"ז ביו"כ אם אכל כזית שהוא ח"ש דכותבת אף ר"ל מוד' דאסור והטעם דהרי באמת כזית הוא שיעור חשוב בכל איסורין ורק ביוכ"פ התורה שיערה בכותבת דבהכי מייתב' דעתי' וא"כ עכ"פ זית זה באמת חשוב מצד עצמו ושוב שייך אחשבי' וזה כוונת הירושלמי מודה ר"ל ביוהכ"פ יעיין שם:

והנה כבר חקרו האחרונים בגוף הסברא דאחשבי' דהא אדרבה נימא דלא אחשבי' דהא אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וכמ"ש בס' מנחת חינוך מצוה רפ"א בשם לח"מ בנשבע שלא יאכל ואכל דברי' שאינן ראויין לאכילה אמרינן על כן אכל יען דבאמת לא אחשבי' דאלו הי' נחשב אצלו לא הי' אוכל כדי שלא לעבור על השבועה ולעשות עבירה ע"ש, וה"נ קשה אמאי מוד' ר"ל ביו"כ דאסור משום אחשבי' כנ"ל אדרבה נימא מדאכלו בודאי לא אחשבי' אך באמת זה אינו דהא מבואר ביבמות דף כ' ע"א דכל שאינו מקיים דברי חכמים נקרא רשע ע"ש בתשובת רבא לאביי, א"כ למאי דמסיק דמודה ר"ל שאסור מדרבנן משום סייג וגדר אטו שיעור שלם, א"כ לבתר דאסרו חכמים וגם בלי אחשבי' אסור עכ"פ מדרבנן, שוב מדאורייתא נמי אסור משום אחשבי' דלא שייך לומר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דהא מ"מ רשע הוא שעבר ע"ד חכמים, והתינח לבתר דמסיק דמודה ר"ל שאסור מדרבנן, אבל בס"ד דמקשן דאפי' איסור דרבנן ליכא שוב לא שייך אחשבי' וליכא למימר דמודה ר"ל ביוכ"פ משום אחשבי' ודו"ק:

ובזה מיושב היטב ב ה קוש' הכפ"ת לשיטת הסוברים דשאר עינויים ביו"כ הם מדאורייתא א"כ איך מוקי ר"ל דאסור היינו מדרבנן א"כ האיך עירב תנא דמתני' ח"ש דאסור מדרבנן עם שאר עינויים דאסורים מדאורייתא והוא קושי' גדולה, ולפ"ז א"ש דאחר דמסיק דמודה ר"ל שאסור מדרבנן, א"כ שפיר אמרינן אחשבי' ובאוכל כזית דהוא ח"ש דכותבת אסור מדאוריי' מטעם אחשבי' אף לר"ל, א"כ מוקי מתני' בכהאי גוונא והוי שפיר מדאורייתא כמו שאר עינויים ודו"ק:

ועפי"ז נוכל ליישב גם דברי הרא"ה בס' החינוך שכתב במצוה שי"ג דחולה שאב"ס מאכילין אותו פחות מכשיעור ותמה במנחת חינוך כיון דח"ש אסור מה"ת א"כ ודאי דלא הותר רק לחולה שיש בו סכנה, ובתשו' בית יצחק יו"ד ח"ר סי' צ' נדחק דהחינוך סובר דלמסקנא ח"ש ביו"כ אסור רק מדרבנן ואיסור דרבנן מותר לחולה שאב"ס ע"ש. ולהנ"ל א"ש דלר"י ח"ש אסור מטעם אחשבי' כנ"ל, וע"ז קשה אדרבה נימא לא מחזקינן ברשיעי כנ"ל, וצ"ל דאף בלא"ה אסור עכ"פ מדרבן משום סייג וגדר וא"כ כבר הוא רשע ולכך אמרינן אחשבי' והתינח בעלמא אבל בחולה שאב"ס דמותר לו איסור דרבנן בזה באמת אמרינן אדרבה מדאכלו לא אחשבי' ומותר מה"ת וא"ש:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה