ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן שמה
הלכות עירובין:
א בטו"ז סק"ב כ' דעובי המחיצות נמדדים עם החלל לד' טפחים וכ' דמ"ש הרמב"ם בפי"ד מוקף ד' מחיצות גבוה י' וביניהם ד' טפחים כוונתו ג"כ עם עובי הכתלים ומ"ש ביניהם פירושו בין הכל עכ"ל-- ובמחכ"ת הרמה נעלם ממנו דברי הרמב"ם בפי' המשניות ריש מס' שבת שכ' להדיא ובתנאי שיהי' גובה הכתלים י' טפחים והחלל ביניהן ד' על ד' ע"ש (מתא דירושלים על הירושלמי ריש מס' שבת והגאון בית מאיר וכבר קדמם בס' חמד משה):
ב עוד בטו"ז הנ"ל אלא דק"ל ממ"ש בפ' הזורק דף צ"ט וכו'. נראה דגם בזה נעלם ממנו במח"כ דברי הרשב"א שם דכ' דדוקא בכה"ג שהי' מתחלה מקום פטור ועכשיו הוקף לכרמלית הוא דבעי אי אזלינן בתר מעיקרא משא"כ היכא דמתחלה הוקף הוי כחורי רה"י א"כ נפלה קושיתו (מתא דירושלים הנ"ל) ועיין מ"ש בס' תוס' שבת סק"ג וכבר קדמו בס' חמד משה סק"א: (ג) והנה המג"א ס"ק ט"ז כ' בשם הב"ח דממ"ש המחבר ואין ביניהם וכו' משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד'- וכתב בהגהות חכמת שלמה להגאון מהרש"ק מבראד זצ"ל שאין זה ראי' דהרי כיוצא בזה יש לקמן בה"פ סי' תע"ה ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחבירתה כדי אכילת פרס והתם הוי הכוונה עם האכילה כמ"ש המג"א בעצמו וכן דרשו חז"ל דרשו ה' בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ והכוונה עם ר"ה ויו"כ בכלל כן ה"נ י"ל דאף המחיצות בכלל עכ"ל והנה הראי' מיו"ד ימים שבין ר"ה ליו"כ כבר כתובה בס' תולדות אדם פרק ב' בשם הגאון ר' זלמן מווילנא, אך עיין בס' שדה חמד (פאת השדה) חלק י"א סימן נ"ח שהביא בזה דברי הגאון בית אפרים בתשו' חאו"ח סי' נ"א שכ' דאע"ג דמצינו לפעמים דלשון בין היינו בין הכל מ"מ במקום שאין הכרח אין להוציא הדבר מפשוטו דאם לאו שמצינו בש"ס ששיעור כדי אכילת פרס הוא מתחלת אכילה ראשונה כו' היינו מפרשין בין אכילה לחברתה כפשוטה דהיינו בין סוף אכילה זו להתחלת אכילה זו וכדאמרינן כה"ג בברכות כמה ישהה בין תפלה לתפלה וכו' ופשיטא שאין שיעור התפלה עצמה עכ"ל, וא"כ דברי הב"ח והמג"א עולים יפה:
ד במחבר ס"ב ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים וכ' המג"א סק"ז דכן הוא דעת רוב הפוסקים וכ"פ בשו"ע סי' ש"ג סעיף י"ח וכוונתו כמ"ש מחצית השקל דמבואר בשו"ע שם דמנהג העולם כדעת הי"א דלית לן רה"ר דבעי' ס"ר בוקעין בו דהא כ' על מנהגנו דהנשים יוצאות בשבת בתכשיטין שאסרו חז"ל ואין מוחה הטעם דמוטב שיהיו שוגגים כו' ויש לומדי' עליהם זכות דסבירא להו כמ"ד דלא אסרו לצאת אלא ברה"ר אבל לחצר שאינה מעורבת מותר וכיון דרה"ר שלנו דין כרמלית יש לו ודינו כחצר שאינה מעורבת ומותר הרי כ' תחלה מטעם מוטב שיהיו שוגגים כו' ועוד כתב טעם היתר הנ"ל משמע דלהיתר הנ"ל עושים כדין וע"כ צ"ל דהמנהג כי"א שבכאן דלית לן ר"ה עי"ש מבואר מזה דגם בהעברה ד' אמות בר"ה אנו סוברים דאינו רה"ר אא"כ ס"ר בוקעים בו דאל"כ האיך נהגו נשי דידן לצאת בשבת בתכשיטין שאסרו חז"ל מטעם דלמא שלפא ומחוי ואתי' לאתויי ד' אמות ברה"ר והלא לענין ד' אמות ברה"ר הוי רה"ר אפי' כשאין ס"ר בוקעין בו (כאשר אכתוב בסמוך בשם תשו' מהרי"א) א"ו דלא שנא ובין לענין איסור הוצאה ובין לענין איסור העברה ד"א ברה"ר אין לנו רה"ר בזה"ז משום דבעינן ס"ר בוקעים בו ומכאן קשה לי על מ"ש בתשו' מהר"י אסאד חאו"ח סי' פ"ז על הקושי' אמאי גזרינן גם האידנא גזירה דשמא יעבירנו ד"א ברה"ר והלא אין לנו רה"ר בזה"ז ומהיכא תיתי לבטל עי"ז מ"ע דשופר ולולב והעלה בתשו' הנ"ל מכח קושי' הנ"ל לתרץ ג"כ קושי' התוס' אמאי נקטו שמא יעבירנו ולא נקט שמא יוציאנו מרה"י לר"ה משום דבזה"ז דליכא ר"ה לא גזרינן גזירה לגזירה והיינו דוקא בהוצאה דילפי' ממשכן מויכלא העם מהביא כמ"ש תוס' פסחים פ"ה ע"ב משו"ה בעי' ס"ר בוקעין דומי' דהתם (וכמ"ש רש"י ותוס' עירובין ו' וכ"ט דבעי' דומיא דדגלי מדבר ע"ש) אבל ד"א ברה"ר שלא הי' במשכן רק הלממ"ס הוא בר"פ הזורק, בזה י"ל כך ניתנה הלכה גם בזה"ז הו"ל רה"ר גם בלא ס"ר בוקעים בו ולכן בדוקא נקט הש"ס בכ"מ שמא יעבירנו ד"א ברה"ר עיי"ש, ואם כי דפח"ח מ"מ מלבד מה שכבר הקשיתי עליו בילקה"ג ח"ר על סדר א' ב' דף כ"ט עמוד ד' דהאיך יפרנס תלמוד ערוך בשבת ה' ע"א המעביר חפץ ד"א בר"ה מקורה פטור לפי שאינו דומה לדגלי מדבר ופרש"י וכל מלאכות דבשבת ממשכן גמרי וכו' עיי"ש, עוד יקשה עליו מכאן דהא מנהג העולם בתכשיטי נשים לסמוך ע"ז שאין לנו רה"ר דאוריי' וכ"ש שלמדו עליהם זכות (היה בעה"ת וסמ"ק ורבינו ברוך) שהביא השו"ע בסי' ש"ג סי"ח הנ"ל ואם איתא דבהעברה ד"א ברה"ר יש לנו רה"ר גם בזה"ז א"כ נפל לה הך לימוד זכות בבירא דהא עיקר טעם האיסור שאסרו חז"ל לנשים לצאת בתכשיטין הוא משום דלמא שלפא ומחוי לחברתה ואתיא לאתויי ד"א ברה"ר ולענין זה הא לא בעינן ס"ר בוקעין בו והוי רה"ר גמור אף האידנא וצע"ג:
ה ובדרך אגב אציע בכאן מ"ש בתשובה אחת בימי חרפי להחכם המופלג מו"ה אנשיל ליב בערגער ז"ל מק"ק פילדעש יע"א ליישב קו' התוס' הנ"ל אמאי נקט בכ"מ שמא יעבירנו ולא נקט שמא יוציאנו מרה"י לר"ה וליישב ג"כ הרמב"ם דנקט שמא יוציאנו דלכאורה קשה לי לפמ"ש התשה"ע פ"ג מה' יו"ט הלכה ד' בד"ה אך קשה לי וכו' דברייתא דמנחות תקריב מלח אפי' בשבת אתי' כמ"ד משאצל"ג חייב דאלו מ"ד משאצל"ג פטור פשיטא ול"צ קרא דלא מחייב במליחת אמורים משום מעבד אלא במכוין לתקן העור דומי' דמשכן אבל הכא שאינו צריך לתקן אלא משום מצוה הוא דקא עביד ואינו צריך לאותו דבר כלל הו"ל מלאכה שאצל"ג ופשיטא ודאי דלא מחייב יע"ש, א"כ אמאי חיישינן שמא יעבירנו ד"א בר"ה הא אפי' יעבירנו ליכא איסור דאוריי' דהא אינו צריך לאותו דבר רק משום מצוה הוא דקא עביד ואנן קיי"ל כר"ש דמשאצל"ג פטור אבל אסור מדרב נן אך באמת לק"מ דהא הטעם דמשאצ"ג פטור הוא משום דל"ה דומי' דמשכן כמ"ש תוס' בשבת צ"ד ע"א ה"ה ור"ש יעו"ש, והתינח במלאכה דילפי' ממשכן אבל בהעברה ד"א ברה"ר דאמרינן בר"פ הזורק דל"ה במשכן רק הלכתא גמירי לה, בזה אפי' משאצל"ג חייב, דכיון דלא ילפי' לה ממשכן ל"צ להיות דומי' דמשכן, ומיושב שפיר קו' התוס' אמאי לא נקנו שמא יוציאנו דבהוצאה באמת פטור משאצל"ג וא"כ אפי' יוציא לא יהי' חיוב דאוריי' וממילא הרמב"ם לשיטתו דפוסק בפ"א דשבת כר"י דמשאצל"ג חייב שפיר העתיק שמא יוציאנו או יעבירנו דלדידי' גם בהוצאה יש חיוב דאורייתא וא"ש (ושוב לאחר זמן רב מצאתי ת"ל בס' דברי חבר בן חיים למס' שבת דף צ"ד שכ' ג"כ כנ"ל ליישב קו' התוס' ושמחתי מאוד שכיוונתי לדעת גדול):
ו מיהו כ"ז לפלפולא אבל לדינא ודאי בעינן גם במעביר ד"א ברה"ר דומי' דמשכן. וכמ"ש הר"ן בפ' כלל גדול במשנה דאבות מלאכות וכו' בד"ה והמוציא מרשות לרשות דמעביר תולדה דמוציא הוא לפי שד' אמות של אדם רשותו הן ומי שמוציא חוץ לד"א הו"ל מוציא מרשות לרשות וכי אמרי' בפ' הזורק דמעביר ד"א בר"ה הלכתא גמירי לה היינו לחייב בה מדין מוציא משו"ה עונשין עלי' הואיל ונסמכה לתורה שבכתב הא לא"ה לא מחייב עלי' שאין עונשין מהלממ"ס עכ"ל וכ"כ בעל המאור ז"ל בר"פ הזורק וכ"כ גם בחידושי הרשב"א שם דזורק או מעביר ד"א בר"ה תולדות דהוצאה הויין ע"ש. וכיון דהוצאה ממשכן גמרי' לה ובעי' שיהי' דומי' דמשכן ה"נ בזריקה או העברה ד"א בר"ה דהויין תולדה דהיצאה וכבר הרגיש בזה בתשו' מהר"י אסאד או"ח סי' פ"ז הנ"ל וכתב בזה"ל ואף דהר"ן בר"פ כלל גדול והרז"ה בפ' הזורק כתבו מעביר ד"א נמי הוא בכלל הוצאה מרשות לרשות הרמב"ם פליג בזה כמ"ש הפמ"ג עכ"ל. ואני בעניי יגעתי ולא מצאתי זה בפמ"ג בשו מקום דהרמב"ם יחלוק בזה על הר"ן והרז"ה וחה"ר הנ"ל דמעביר ד"א ברה"ר נמי בכלל הוצאה הוא. אדרבה מצאתי בפתיחה כוללת להפמ"ג בפתיחה לה' שבת בד"ה עוד אשיב וכו' שכ' וז"ל "אבל למ"ש הר"ן ז"ל במשנה דאבות מלאכות ארבעים חסר א' דמעביר הלכתא גמירי דחייב משום הוצאה ד"א של אדם רשותו הוא וכ"מ בר"מ ז"ל פי"א ה"ח א"כ קשה" עכ"ל הרי שכ' דמהרמב"ם ז"ל פי"ב מה' שבת ה"ח נמי משמע כהר"ן. ועיי"ש עוד בפתיחה הנ"ל בד"ה ולפ"ז במעביר וזורק וכו' שכתב וז"ל "אבל למ"ש הר"ן וכ"מ בר"מ שם דכולן תולדות מוציא הם ומש"ה מענישין עליהם א"כ דינם ממש כהוצאה" עכ"ל הרי כ' להדי' דהר"ן והרמב"ם בשיטה אחת עומדים דזורק ומעביר ד"א ברה"ר תולדה דהוצאה הויין. ובודאי שכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכ' וכן למדו מפי השמועה שהמעביר בר"ה מתחלת ד' לסוף ד' הרי הוא כמוציא מרשות לרשות וחייב עכ"ל וכ"כ בהה"מ שם ה"ט וכן דין המעביר מבואר בהרבה מקומות והוא תולדת המוציא" עכ"ל. ע"כ לא ידעתי נפשי אנה ראה הגאון מהר"י אסאד ז"ל בפמ"ג דהרמב"ם חולק על הר"ן והרז"ה?:
ז וראי' ברורה לדין זה דהעברה ד"א ברה"ר דינה כהוצאה ובעינן בה דומי' דמשכן אוונאי דקיי"ל לעיל סי' ש"ח סעיף מ"ח האשה מדדה את בנה אפי' ברה"ר וכ' המג"א ס"ק ע' דהא אפי' תגביהנו פטור דחי נושא את עצמו וביאר הלבושי שרד דלית בי' אלא איסור דרבנן והוי גזירה לגזירה עיי"ש. ואם איתא דבהעברה ד"א ברה"ר ל"צ שיהי' דומי' דמשכן א"כ מה מהני חי נושא א"ע. הלא מבואר בתוס' שבת צ"ד ע"א ד"ה שהחי. דאין טעם הפטור בחי משום שהחי מיקל עצמו דהא אפי' במשא קל יותר חייב אלא משום דממשכן גמרינן שלא היו נושאין דבר חי עיי"ש ומועתק גם בתוי"ט שם. ואם בהעברה ד"א בר"ה לא בעי' דומי' דמשכן א"כ חייב גם בחי ואיך אשה מדדה את בנה בר"ה הא יש לחוש שתגביהנו ותשאנו ד"א בר"ה. א'וו דגם בזה בעי' דומי' דמשכן. וה"ה לענין משאצל"ג וס' רבוא בוקעין בו. ודלא כתשו' מהרי"א הנ"ל ותו לא מידי [שוב מצאתי בפנקסי הישן שהבאתי ראי' לדעת תשו' מהרי"א הנ"ל דעפ"י דבריו מיושב לנכון קושי' המג"א סי' של"ד סק"ג על הטור שאוסר לטלטל מעות ודברים המוקצים כדי להצילם מפני הדליקה דדוקא למי שהחשיך התירו לטלטל פחות פחות מד"א כדי שלא יבא לידי איסור דאוריי' אבל כאן אפי' יוציאנו ליכא איסורא דאוריי' שאין לנו רה"ר בזה"ז. והקשה המג"א א"כ אמאי שרי בזה"ז למי שהחשיך והניח ולדברי תשו' מהרי"א הנ"ל א"ש דדוקא בהוצאה מרה"י לרה"ר שפיר כתב הטור דאפי' אי יוציאנו מרה"י להצילו מפני הדליקה ג"כ לא אתי לידי איסור דאוריי' דבהוצאה בעינן י"ו אמה וס"ר בוקעין בו אבל במי שהחשיך דחיישינן דלמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר אף בזה"ז אתי לידי איסור דאוריי' דבהעברה ד"א ברה"ר דהוי הלממ"ס לא בעי' דומי' דמשכן והוי ר"ה גם בזה"ז ומיושב שפיר קושי' המג"א אך עיין במג"א סי' רמ"ז סק"ח וסי' ש"א ס"ק מ"ו וס"ק ג' דמבואר להדי' דרבינו המג"א לא ס"ל כסברת תשו' מהרי"א הנ"ל עכ"ל]:
ח בשנת תרמ"ב לפ"ק קבלתי ספר "קונטרס קונדיסין, מהגאון המובהק מהו צבי הירש פלאטא נ"י אבדק"ק קעלן אם רהייו יצ"ו. וכתבתי לו פלפול ארוך על דבריו שבקונטרס הנ"ל והנני להעתיק בכאן החצי השני מן התשובה הזאת. וחצי הראשון אעתיק אי"ה לקמן בסימן שס"ה עיי"ש. וזה לשוני השייך לכאן. ראיתי בקונטרס אחרון מספר היקר שם העלה הדר"ג נ"י בהא דמרגלא בפומייהו דרבנן שאין לנו רה"ר דאו' בזה"ז לרוב הפוסקים. דהיינו דוקא ברה"ר העוברת בין המחיצות בתוך העיר. אבל מחוץ לעיר במקום שאין מחיצות יש לנו רה"ר גמורה דאו' גם בזה"ז אליבא דכל הפוסקים לבר מהרשב"א והרא"ש. ודוקא היכי דאיתנהו למחיצות הוא דבעי' שיהא רוחב המבואות י"ו אמה ושיהו ס"ר בוקעין בהם כדי לבטל כוחן של מחיצות אבל במקום שאין מחיצות כגון בסרטיאות דהיינו במסיבות העוברות לעיר. לעיר אם רבים עוברים עליהם ה"ז רה"ר גמורה אעפ"י שאינן רחבות י"ו אמה ואין ס"ר מצויין בהם ע"כ והאריך בראיות לחזק דבריו ואני בעניי לא אוכל להלום לפי"ז לשון הד"מ בטוא"ח סי' שנ"ז אות ג' שכ' וז"ל:
וכ' המרדכי שם ריש הזורק דאף בזה"ז דלית לן רק כרמלית אפ"ה בעיר דשכיחי ר"ה אסור אף בכרמלית ונ"ל דדוקא בעיר אבל מחוץ לעיר דלא שכיחי ר"ה שרי עכ"ל. ולשון זה אינו סובל כ"א פי' המג"א שם ס"ק י"א דגזרו אטו עיר שיש בה ס"ר וכמ"ש בפמ"ג שם. אבל מחוץ לעיר דלא שכיח ס"ר בוקעין בהם אין לגזור. ולדברי הדר"ג מה זה שכ' הד"מ דחוץ לעיר לא שכיח ר"ה הני מחוץ לעיר לא בעינן כלל לכל הני תנאי ולעולם הוה רה"ר:
ומ"ש הדר"ג ראי' לדבריו דאלת"ה אלא דבאמת אין לנו רה"ר כלל אפי' מחוץ לעיר וא"א לבוא כלל לידי איסור דאוריי' בזה"ז ואמאי אנו מבטלין מ"ע דאוריי' משים גזירה דשמא יעביר ד"א ברה"ר (ובשולי היריעה הביא שאלה זו בשם תשו' בשמים ראש סי' שנ"ט) אלא עכ"ח דחיישינן שיעביר ד"א ברה"ר שמחוץ לעיר דהוי רה"ר אפי' ליכא רוחב י"ו וס"ר בוקעין בו - גם מזה ליכא ראי' לפי דברי המג"א סי' שנ"ז הנ"ל דגזרינן אטו עיר שיש בה רה"ר א"כ ה"נ אם נתיר לתקוע שופר וליטול לולב יבוא להתיר לו גם במקום שיש בו רה"ר מדאוריי' ולדעתי עכ"ח צ"ל כן דאל"כ תקשי לשיטת רש"י ותוס' ר"ה דף כ"ט דלא היו תוקעין בירושלים וירושלים כרמלית היתה דהא דלתותי' נעולות בלילה כדאמרי' עירובין כ"ב וא"כ ל"ש לגזור שמא יעבירנו. ושם אין לומר דגזרינן שיעביר השופר מחוץ לעיר דהא אית לי' היכר בדלתות (עיין בר"ן בפ"ג דסוכה ובתוס' ביצה י"ח) א"וו דגזרינן אטו עיר שיש בה רה"ר איברא דעדיין קשה לר' יהודא דס"ל ב' מחיצות דאורייתא ולדידי' לא משכחת רה"ר בתוך העיר כלל וכמ"ש בסמוך אי"ה בשם לקוטי הרמב"ן א"כ אמאי לא היו תוקעין בגבולין דהא לדידי' עכ"ח אנו צריכין לומר דגזרינן אטו מחוץ לעיר והתם איכא היכירא במחיצות וגם לא שכיח רה"ר מחוץ לעיר וכמ"ש הד"מ הנ"ל וצ"ע: ואשר הביא הדר"ג סיוע לדבריו ממה שהקשה המג"א בסי' של"ד סק"ג על הטור דאמאי שרי בזה"ז למי שהחשיך לו בדרך לטלטל פחות פחות מד"א משום דלמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר הא אי אפשר לו לבא לידי איסור דאוריי' מאחר שאין לנו רה"ר דאוריי' בזה"ז כלל. ולפמ"ש הדר"ג לק"מ דמי שהחשיך לו בדרך הוא מחוץ לעיר וחוץ לעיר לעולם הוי רה"ר אפי' בזה"ז כיון דלא בעי כל הני תנאי ע"כ -- הנה בזה סתר דבריו האחרונים מה שדייק מדברי המג"א סי' שמ"ה סק"ה כדבריו וכמובן - גם לא ידענא איך יתיישב בזה דעת הטור שפוסק בסי' תקט"ו כהרא"ש בפ' אין צדין דחוץ לתחום מותר מיד ולא בעי' בכדי שיעשו לפי שאין לנו רה"ר דאוריי' בזה"ז וא"כ עכ"ח א"א לומר כדברי הדר"ג:
ולתשלום הדברים אעתיק להדר"ג משו"ת בית אפרים או"ח סוף תשובה כ"ז שכתב ח"ל:
וכעת שבא לידי ליקוטי הרמב"ן ז"ל מצאתי שכ' על דברי הרש"י בעירובין דף נ"ט עיר של יחיד ערש"י וכו' וזה הענין בכמה מקומות פירש אותה שאין רה"ר גמורה אלא בעיר שיש בה ס"ר ולא ידענו מנין לו וכו' וסוף דבר אין לנו אלא מה שמוזכר בתלמוד רה"ר י"ו אמה כו' מיהו לר"י דסבר ב' מחיצות דאוריי' אין לך רה"ר בתוך העיר ואפי' רחב כמה אלא סרטי' ומדבר וכיוצא שאין להם מחיצה כלל ואעפ"י שא"א שלא יהיו הרים וגבעות סביב להם כל שאין המחיצה נראית לעומדים באמצע ואין ניכרת להם א"כ שאין המחיצה מעכבת וממעטת על הרבים כלום אין בה תורת מחיצה וה"נ משמע גבי סולמא דצור ואוקיינוס ואם תשאל דרך י"ו לר"י היכא משכחת איתה בבקעה וכו' והאריך בזה עכ"ל הנצרך לענינינו ודברים אלו הם סתירה למ"ש הדר"ג דכיון דדרך י"ו לא משכחת לר"י אלא מחוץ לעיר וכמ"ש הרמב"ן ז"ל, ולא אשכחן לרבנן דפליגי עלי' בהא, ודאי גם לדידהו דינא הכי דכל שאינו רחב י"ו ואין ס"ר בוקעין בו לרש"י וסיעתו ל"ה רה"ר אפי' מחוץ לעיר אלא דרבנן ס"ל עוד יותר דכל שרחב י"ו וס"ר בוקעין בו הוי רה"ר אפי' בתוך העיר דג' מחיצות דאורייתא זהו הנלפענ"ד בענין זה (אח"כ נדפס להגאון הנ"ל קונטרס פסי ביראות ושם בדף י"ג נדפסה תשובתו אלי כתיב. אך לא השיב על כל הדברים הנ"ל כאשר יראה הרואה]: (ט) כ' בהגהות מנחת עתים להגאון מו"ה מאיר אריק נ"י מיאזלאוויץ יע"א וז"ל ס"ז אינו רה"ר ע' באשכול ה' ציצית סי' ל"א שכתב בשם רב האי גאון דלענין רה"ר לשבת בעינן ס' רבוא בוקעין וע' בנחל אשכול שם שבזה נחה שקטה התמיה שאנו סומכין על שיטה זו שלא נזכר ברי"ף ורמב"ם. וע' באשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל שכ' דלכאורה י"ל דבעי' ס' רבוא ישראל דוקא אבל משמעות הש"ס והפוסקים אינו כן יעו"ש. והדבר מבואר בהגהות מרדכי סו"פ י"א דשבת שהביא דברי ר"ת שהקשה על שיטת רש"י דבעי' ס"ר בוקעין כמו במדבר דא"כ כהנים לוים וישראלים נמי ליבעי יעו"ש ומוכח דזה גם רש"י מודה דלא בעינן עכ"ל:
יו"ד בבאר היטב סק"ז הביא תשו' חכ"צ סי' ל"ז שכ' מצאתי להרשב"א בספר עבודת הקודש חידוש גדול לא נמצא בשום פוסק זולתו לא קדמון ולא אחרון שכתב דבפלטיא אפילו דלתות המדינה ננעלות בלילה תורת רה"ר עליה כנראה דעתו דדוקא במבואות המפולשין שהם מיחדות לאנשי המבוי ההוא ואין יד כל אדם שוה בו הוא דמהני נעילת דלתות בלילה ולא בפלטיא שיד כל אדם שוה בו דאפילו נעילת דלת לא מהני בו וכנראה שזו היא דברי הרב ר' אפרים שהביא בעל המאור בפ' עושין פסין ובאמת דעה נכונה היא והכי דייק לישנא דגמרא דבמבואות נקט מפולשין ולא בפלטיא אלא שאני תמה שלא ראיתי לא' מהפוסקים ז"ל שהביא דבר זה וכו' עכ"ל -- והנה לכאורה יש ראי' לשיטת הרשב"א ורבינו אפרים הנ"ל דאל"כ יקשה איך משכחת רה"ר כלל הא אף שרבים מבטלי מחיצה מ"מ נעילת דלתות מהני וירושלים יוכיח וא"כ כל העולם כולו אין לך נעילת דלתות מאוקיינוס שמסגיר ומנעיל כל העולם סביב בלי שום פרצה אעכ"ח צ"ל דבפלטיא שיד כל אדם שוה בו אפי' נעילת דלת לא מהני בו וכ"כ בס' דורש לציון מהגאון בעל נוב"י ז"ל דרוש י"ג שהביא ראי' מזה לדעת רבינו אפרים הנ"ל אולם באמת לפמ"ש לעיל בשם לקוטי רמב"ן ז"ל אין מזה שום ראי' דמחיצה וכן נעילת דלת לא מהני אלא אם המחיצה בנכרית ונראית להעומדים באמצע והיא מעכבת וממעטת על הרבים בשום זמן או ביום או בלילה בכה"ג הוא דמהני דלתותי' כעולות בלילה אבל כשאין הדלתות נראים ונכרים ואין מעכבים הילוך הרבים כלום בשום זמן בזה לא מהני מחיצה ונעילת דלת וא"כ לק"מ מאוקיינוס שמנעיל כל העולם ואין אנו צריכי' למ"ש החכ"צ והדורש לציון הנ"ל לענין הקושי' מאוקיינוס כי האמת כמ"ש הרמב"ן ז"ל שמחיצה כזו שאין נכרית ונראית להעומדים באמצע ואין מעכבת וממעטת על הרבים כלום אין בה תורת מחיצה כלל:
וגלל כן צריכין אנו להבין מה דחק להו להרשב"א ורבינו אפרים ז"ל לחדש כן לחלק בין רה"ר לרה"ר מה שאין לזה מקור מפורש בש"ס כלל, ובינותי בספרים ויגעתי ומצאתי בקונטרס דלתות שער העיר להגאון מוה גרשון חנוך זצ"ל מראחזין יצ"ו שהעיר בזה הערה חדשה ודלא כהבנת "חכ"צ ודורש לציון" דלשיטת הרשב"א ורבינו אפרים אפי' בלילה שדלתותי' נעולות לא מהני בפלטי' שיד כל אדם שוה בו אלא רק ביום כשהדלתות פתוחים לא מהני בפלטיא מה שהדלתות נעולות בלילה, וראוי להעתיק כאן דבריו הבדולחים וז"ל ואכתי פש גבן לברורי הא דתני' בירושלמי (עירובין פ"א ה'א) תני רבי הושעי' פתחים פתוחים לכ"ה נפתחים נעשה מקומם רה"ר ננעלים נעשה מקומם רה"י יעו"ש דלא מתוקמה כשום תנא דהרי אף רה"ר גמורה ניתרת בדלתות פתוחים כשננעלים בלילה, ולהרמב"ם ז"ל אפי' בפתוחות כל שעה כל שראויות להנעל, ומפי' הפ"מ נראה דמפרש למלתי' דרבי הושעי' כב"ש יעו"ש אבל מלבד שהוא דוחק הב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכו' וכו' ונראה דהא מילתא דחיקא להו לכמה מהראשונים שחידשו לומר דרה"ר גמורה לא מיערבא אף בדלתות ננעלים בלילה כדאיתא במאירי בפ"ק דשבת ו' ע"א וז"ל זה שאמרנו שמאחר שדלתותיהן נעולות בלילה אין בהם משום רה"ר פירושו אפילו ביום, ואע"פ שגדולי המגיהים שהזכרנו פירשוהו דוקא בלילה אבל ביום יש בה משום רה"ר הואיל ואינם נעולות ביום וכן הדין בלילה אם לא נעלו, יש לדין עניהם ממ"ש בעירובין ק"א ע"א אמרו לו מעשה בשוק של פנואין שהי' בירושלים כו' והקשו שם אמר להו רה"ר ומהדרו לי' כרמלית דארבב"ח אר"י ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה הי' חייבין עלי' משום רה"ר יאה כדבריהם הי' להם להשיב שלא אמר ר' יוחנן אלא בלילה ומעשה דשוק של פטמין ביום הי' אלמא דאפי' ביום כרמלית היא ע"כ וגם בעה"מ ז"ל בפ"ב בפ"ב דעירובין מזכיר שיטה זו על שם רבינו אפרים ז"ל יעו"ש, ובאמת מלבד קושית המאירי ז"ל יפלא מאוד למה נדחקו לחדש כן נגד פשטות משמעות הסוגיא, ועם האמור יתיישב זה שבכדי שלא לאפושי פלוגתא בהא בין הבבלי להירושלמי הוכרחו לזה דכל שלא לאפושי פלוגתא עדיף - וכן צ"ל בשיטת הרשב"א ז"ל בעבודת הקודש שער ג' שכ' וז"ל איזהו רה"ר כל מקום שרחב ט"ז אמה על ט"ז אמה ומתקבצין שם בני אדם לסחורה ולעשות שם צרכיהם כשוקים שבמדינות ואע"פ שדלתות המדינה ננעלות בלילה הוי רה"ר וזו היא פלטיא שאמר בפ"ק דשבת ו' ע"א, וכן המבואות המפולשין ופתחיהן מכוונין זה כנגד זה ורחבין ט"ז עמה והעם עוברים ביניהם כדגלי המדבר והעגלות בד"א בשאין דלתותיהן נעולות בלילה היו דלתותיהן ננעלות בלילה אין זה רה"ר שאין רה"ר אלא הנמסר לרבים בכל שעה עכ"ל, והחכ"צ סי' ל"ז הביאו וכ' שהוא חידוש גדול לא נמצא בשום פוסק זולתו לחלק בין רה"ר לרה"ר, ובעניותין מצאנו שכדעת הרשב"א ז"ל כך הוא דעת גדולי הצרפתים הובאו במאירי פ"ק דשבת שם וז"ל פלטיא היא רחבה שמתקבצים בה לסחורה אעפ"י שאינה מפולשת ואפילו דלתות המדינה, ננעלות בלילה הואיל ואין לאותה פלטיא בפרט דלתות אעפ"י שכלל המדינה יש בה דלתות נעולות בלילה אין הפלטיא נכשרת בהכשר העיר, במה שאמרו ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות בלילה כו' לפי שמבואותי' רחבות ט"ז אמה ומפולשת לרה"ר שדריסת רבים מצוי' שם לכך הוצרכה לנעילת דלתות, הא פלטיות שבה שרחבות ט"ז אמה רה"ר הם אפי' בנעילת דלתות שבעיר וכ"כ גדולי הצרפתים וגדולי הדורות מסכימים בה ויש חולקין עכ"ל, הנה מצאנו ת"ל חברים לדעת הרשב"א ז"ל גדולי הצרפתים וגדולי הדורות, אולם גוף הדבר יפלא מה דחה להו לגדולי הצרפתים והרשב"א ז"ל לחדש כן וכו' וכו' וכפי מה שנתבאר נראה שכל הם תקיפי קמחי נמשכו ג"כ להשוות ברייתא דרבי הושעי' שבירושלמי עם שיטת ש"ס דידן דלא לאפושי פלוגתא כנ"ל אלא דלא הוי ניחא להו למיקם בשיטת גדולי המגיהים הנ"ל שבמאירי משום קושי' המאירי ז"ל מש"ס דעירובין ק"א ולהכי נחתי לחלק בין רה"ר לרה"ר כנ"ל ומפרשי לברייתא דר' הושעי' שבירושלמי בפלטיא המסורה לרבים גם בשעת נעילת דלתות שבעיר שתחילתה עשוי' לכך לקיבוץ הרבים, והדין נותן שרק בזמן שדלתות המדינה ננעלות נעשה גם מקום הפלטיא רה"י גמורה וכמ"ש לעיל אות ב' דדלת סתומה לשעה שהוא נעול כ"ע מודו דמהני אפי' ברה"ר גמורה דכל תורת מחיצה גמורה עליה לעשות מה שבתוך המחיצה כרה"י המוקף בד' מחיצות דלא איכפת לן מה שמתקבצין בתוכה אפי' ס' רבוא, אבל בזמן שהדלתות נפתחות ביום שאין כאן מחיצה ממש רק שם מחיצה מכח הדלת ולפי טעם הרשב"א ז"ל כל עיקר כח הדלת הוא בשביל שחוסמת בפני העוברים והשבים באיזה זמן שאין רה"ר אלא המסור לרבים בכל זמן, וא"כ פלטרא זו שמסורה לרבים בכל שעה גם כשהדלתות ננעלות, שוב אין דלת פתוחה מציל עלי' למחשבה רה"י ע"י דלתות, והשתא לא קשי' קושי' המאירי ז"ל משוק של פטומין שהי' בירושלים שמבואר בסוגי' שם דמהני לי' נעילת דלתות שבמדינה כמו שהקשו לשיטת גדולי המגיהים הנ"ל, דהשתא י"ל דשוק של פטמין לא הי' פלטיא שמסורה לרבים ק לאלו הפטמין ביחוד ולא הוי אלא כרה"ר דמבואות המפולשות הרחבות ט"ז אמה דמהני בהו הנעלת דלתות בלילה וע' בתשו' בית אפרים להגאון ראז"א ז"ל חאו"ח סי' כ"ו שהקשה קושי' זו מהאי דשוק של פטמין ולא הזכיר כלל מדברי המאירי ז"ל יעו"ש עכ"ל ודפח"ח. אמנם קצת חידוש שלא זכר כלל פי' הקרבן עדה על הירושלמי הנ"ל פתחים פתחי מבוי נפתחים פי' נפרצו בשבת וצע"ק):
יא במחבר סעיף י' כל דבר שהוא ברה"ר וכו' ואם הוא גבוה ג' ומג' עד ט' ולא ט' בכלל אם הוא רחב ד' על ד' הוי כרמלית עיין בר"ן פ"ק דשבת בתחלת המסכתא בד"ה ומקשו הכא דבעינן בר"ה הנחה ע"ג מקום ארבעה היכי דמי וכו' ותירץ הראב"ד ז"ל משכחת לה בבעלי חיים גבוהים מג' שעומדים ברה"ר שאין חולקין רשות לעצמו עכ"ל, וצ"ע על המחבר ז"ל שלא הזכיר כלל דינו של הראב"ד דבעלי חיים גבוהים מג' שעומדים בר"ה לא הוי כרמלית אלא נדונים כרה"ר וגם ברמב"ם ובב"י לא מצאתי לפום רהיטא וצריך חיפוש (שו"ת שואל ומשיב מהדורא רביעאה ח"ג סימן ב' ועיי"ש מ"ש בדין כרמלית בכלים שכ' המג"א דכלי גבוה מג' העומר בר"ה הוי כר"ה דאין כרמלית בכלים והאבן עוזר חולק עליו וס"ל דהוי מקום פטור עיי"ש ועיי' בישועות יעקב ובית מאיר כאן מ"ש בזה):
יב עיין בב"י ובב"ח מ"ש על דברת הרמב"ם ז"ל דמדבר הוי רה"ר ובגמ' אמרו דאינו ר"ה אלא בזמן שהי' ישראל שרויין במדבר אז הי' ר"ה משא"כ עכשיו, והנה בכ"מ רפי"ד משבת כ' בשם רבינו אברהם בנו של רמב"ם ז"ל דהואיל והיו חונים במדבר והי' מחניהם סדורים משו"ה הוי כרמלית ופי' הגמ' להיפוך מרש"י, ובס' דברי חבר בן חיים שבת ו' ע"ב הקשה דא"כ היכי ילפינן מעגלות הוצאה והכנסה הא המדבר הוי כרמלית, ולא ראה מ"ש בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' קכ"ב ע"ד רבינו אברהם הנ"ל "בשלמא הא לא קשי' לדבריו הא דילפינן בריש הזורק מויכלא העם מהביא דאסור להוציא דמשה הי' במחנה לוי' דהוי רה"ר דנראה שכ' כן לאחר שנקבעו הדגלים כמבואר מלשונו אבל קודם הקמת המשכן שפיר הוי רה"ר (וכ"כ בחידושי חת"ס שבת ו' ע"א) והא נמי לא קשה הא דפ' במה טומנין דף מ"ט ע"ב דאמרינן דילפינן ממשכן שהורידו והעלו מקרקע שהוא רה"ר על העגלה שהוא רה"י דשם כיון שכבר נסעו הדגלים שוב הוי רה"ר עכ"ל ולק"מ, ועיין בס' דמשק אליעזר להגאון מפאקש זצ"ל פרשת שלח אות א' הביא קושי' בשם הגאון ר' נטע וואלף רב"ד דק"ק פ"ב יע"א זצ"ל א"כ האיך חייב מקושש למ"ד מעביר ד"א בר"ה הוי אם מדבר לא הי' ר"ה, וכבר קדמו בזה הגאון בעל ישועות יעקב כאן סק"ד ובאמת לק"מ דהא י"ל שמצאו אותו מקושש חוץ לדגלים ושם הי' המקום הפקר ורשות לכל אדם להלך שם ושפיר הי' ר"ה, ועיי' בפמ"ג סוף הסי' ובישועות יעקב שם בשם הגאון מהר"י מדוקלא דהרמב"ם כ' דמקום זריעה כיון שאין רשות לכנוס לתוכה לא חשוב רה"ר והתוס' חולין דף פ"ח גבי מכסין בעפר מדבר כתבו דבזמן שהיו ישראל שרויין במדבר הי' מקום זרע וא"כ הפשט להיפוך כאן בזמן שישראל שרויין בה לא חשיב רה"ר, והישועות יעקב הקשה ע"ז מגמ' ר"פ הזורק דאמר משה לא תפיקו מרה"י דידכו למחנה לוי' שהי' רה"ר וכן ממ"ד מקושש מעביר ד' אמות בר"ה הוי, ולענ"ד לק"מ דמחנה לוי' ודאי הי' רה"ר, כפי' רש"י ר"פ הזורק מחנה לוי' רה"ר היא שהיו הכל מצויין אצל משה רבינו, וא"כ שם ודאי דלא זרעו דהלא הי' נדרס בכף רגל כל אדם שהי' מצוי' אצל משה רבינו, ובזה א"ש גם הקושי' ממקושש דהא איתא בילקוט מקושש עצים לפני משה ואהרן שהי' בא עם חבילתו על כתפו לפני משה ואהרן פי' שהי' מקושש והולך לפני משה ואהרן ולא סר מאוולתו א"כ משה במחנה לוי' הוי יתיב ונמצא שהי' מעביר ד"א במחנה לוי' דשם ודאי לא הי' מקום זרע והי' שפיר רה"ר, ואדרבה מיושב בזה מה שהקשה בס' משאת יעקב (דפוס ירושלים שנת תרנ"א) בר"פ הזורק דלמה להגמ' לומר דמחנה לוי' רה"ר הואי הלא מאהליהם שהוא רה"י אסור להוציא למחנה ישראל וכל המדבר שהוא רה"ר עיי"ש, ולפ"ז ניחא דכל המדבר הי' מקום זריעה ולא הי' רה"ר רק במתנה לוי' דלא נזרע לפי שהיו כל ישראל מצויין אצל משה רבינו כנ"ל ודו"ק. (וע' בהסכמה מהגאון מלעמבערג נ"י לס' תכלת מרדכי על התוספתא דשבת ועירובין דפוס פאקש תרנ"ח ובמה שהעיר הרה"ג המחבר נ"י על דבריו ובמק"א כתבתי דלכאורה ק' על דברי הרבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל מלשון הגמ' בכמה מקומות לפי שאינו דומה "לדגלי" מדבר, הא אדרבה סידור הדגלים מונע מלהיות המדבר רה"ר כנ"ל והו"ל רק לומר לפי שאינו דומה למדבר וצע"ק):