ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שלו
(א) בטו"ז סק"ד ותו נ"ל דגם מחמת מוקצה אין להשתמש בירק וא"ל למה לא אסרו בגמ' משום טעם זה די"ל שנתנו טעם לכ"ע אפי' למאן דל"ל מוקצה, וכ' בשבילי דוד וצ"ע במוקצה דמחובר לכ"ע דינא הכי כמ"ש הטו"ז בעצמו סימן שכ"ד סק"ג, ולק"מ דשם איירי הטו"ז בנתלש היום ובזה אפי' ר"ש מודה דאסור כיון דלא לקטינהו מאתמול אקצינהו וכמאן דדחי' בידים דמי והוי כגרוגרות וצמוקים ע"ש אבל כשגם עכשיו הוא מחובר לא שייך זה ומהיכן מוכח דדחי' בידים מלהשתמש בו במחובר ע"כ ודאי לר"ש אין בו משום מוקצה ודברי הטו"ז ברור מללו:
(ב) במחבר ס"ג אסורי' ליטול ידיהם. על העשבים שמשקים אותם אבל מותר להטיל בהם מי רגלים וכו' שאינם מצמיחים, והתפא"י בקונט' כלכלת שבת כ' כי בחכמת (אקאנאמיא) אמרו שמי רגלים הם טובים מאוד לזבל הקרקע א"כ מזבל תולדות חורש ואסור ע"ש שכ' שנשתנה הטבע כמג"א קע"ג וקע"ט:
(ג) במחבר סעי' י"א השורה חטים ושעורים במים ה"ז תולדות זורע וחייב בכל שהוא וכ' המג"א ס"ק י"ב וצ"ע דבזבחים דף צ"ד אמרי' זרע פשתן במים וכו' ע"ש דמשמע דאין חייב אלא בפשתן משום לש אבל בחיטי ושערי פטור. עיי' בס' מנחת חינוך בקונטרס על ט"ל מלאכות (מלאכת הזריעה) שכ' תירוץ לזה ועיי' גם בנשמת אדם כלל י"א:
(ד) במחבר סעי' י"ב תאנים שיבשו באיביהן וכן אילן שיבשו פירותיו בו התולש מהם בשבת חייב וכו', עיין בזה ג"כ במנחת חינוך הנ"ל במלאכת הקוצר, גם ביאר ביבש האילן מה דינו:
ותמה על הראב"ד פ"ב מהט"א ה"ד שכ' על מ"ש הרמב"ם אם יבש האילן ובו פירות הרי הן כתלושין, אין דבר זה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בגמרא וכו' והלא בש"ס עירובין דף ק' ע"ב מבואר להדיא דין של הר"מ דיבש האילן הוי כתלוש לענין שבת ומכ"ש לענין טומאה וצע"ג:
(ה) במג"א סקט"ו כ' ולהשען באילן בבריא מותר בתש אסור (יש"ש פ"ה דביצה ס"ו) עכ"ל, כשלמדתי המג"א הבנתי הפירוש בזה דבריא ותש קאי על האילן וכן מצאתי בשו"ע התניא סעי' כ"א מותר להשען באילן בריא אבל בתש אסור מפני שמנידו וה"ז משתמש באילן, וכן כתב גם בחיי אדם כלל י"ב סי' ו' ואסור להשען באילן אם הוא דק שמניד על ידו אבל אם הוא עב מותר (וכ"כ בתפא"י בכלכלת שבת במלאכת הקוצר) אבל הפמ"ג באשל כתב וז"ל, ולהשען באילן "אדם" בריא שרי ותש כח אסור דמשתמש באילן (וכ"כ בנזר ישראל סי' ע"ט סעי' כ"ג) ולפי"ז אדם בריא מותר להשען גם על אילן תש משום דא"צ לסמוך הרבה ולא הוי משתמש באילן וצ"ע בזה לדינא וגוף היש"ש אינו בידי לראות הזה יכשר או זה: