ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שיא
(א) במחבר ס"ד הביא י"א דמת בכסותו א"צ ככר או תינוק ובמג"א ס"ק י"ו מקשה בשם של"ה דאמרי' דוד אפחת דרגא מתותי' ומת ומסתמא הי' מלובש בבגדיו ואפ"ה הי' אסור לטלטלו אם לא ע"י ככר או תינוק כדאי' בגמ' ע"ש ושמעתי דבגדי דוד היו מוקצין דא סור לכל אדם ללבשן דשורפין על המלכים וכו' (ועל קושי' מהרש"ק על תי' זה המובא בתו"ש עיין מחצית השקל דפח"ח) אך הגאון בעל עבודת הגרשוני הקשה הרי בגמ' סנהדרין כ"א אמרו דס"ת כמין קמיע הי' תלוי בזרועו שהי' המלך הולך תמיד עם ס"ת א"כ ליטלטל אגב ס"ת, ועיין מ"ש בזה בילקוט הגרשוני ח"ר אות "אונן" (וח"ב אות "מלך" עפ"י חידושי חת"ס לשבת דף ל' עיי"ש) אך בלא"ה א"ש עפ"י מ"ש בהגהות חת"ס ז"ל לכאן (שנדפס בלקוטי חבר בן חיים ריש חלק ח') ליישב קושי' השל"ה הנ"ל עפ"י שיטת הרמב"ן המובא בטור ומחבר ס"ב דמותר להוציאו אף לרה"ר ע"י תינוק אבל לא ע"י ככר ע"ש, והטעם משום דהמת נעשה מטה לתינוק ואיתא במתני' שבת צ"ג ע"ב המוציא חי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו ע"ש. ולפ"ז מיושב קו' השל"ה שדוד המע"ה הוצרכו לטלטלו מרשות לרשות ולא הותר אלא באופן שכ' הרמב"ן להניח עליו תינוק שיהי' המת מטה לתנוק ופטור אף על המטה שהוא המת, ומה שאמרו בשבת ל' ע"ב שהשיבו סנהדרין אביך הנח עליו ככר או תנוק אשגירת לשנא הוא וככר כדי נקט רק תנוק כדי להוציא מרשות לרשות וזה לא שייך ע"י מלבושיו וק"ל עכ"ל הזהב, א"כ בזה מיושב נמי קושי' הנ"ל דאמאי לא טלטלו אותו ע"י ס"ת כמובן: