ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן רפב
(א) במג"א סק"ו כ' דמ"ע וקדשתו לא נאמר על קטן דהא כתיב כי את לחם אלקיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה הוא, ועיין בס' מנחת חינוך מצוה רס"ט שמשיג עליו, וכמדומה לי שגם הפמ"ג חולק עליו באיזה מקום ואין פנאי לחפש:
(ב) בישועות יעקב סק"א תי' קושי' התי"ט אמאי לא גזרו חז"ל בקריאת ס"ת שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ולא ראה שכבר קדמו בתוס' שבת כאן ועיין פמ"ג שפקפק עליו:
(ג) ולולא דמסתפינא הייתי אומר דל"ש שמא יעבירנו אלא במצוה הבאה מזמן לזמן שאדם שמח בה ובהול לקיימה ומתוך בהילות יבא להעביר ד"א ברה"ר משא"כ בקריאת התורה שהוא בכל שבת ושבת כנלע"ד:
(ד) במחבר ס"ד נוהגי' לקרות ז' ולגמור עמהם הפרשה ואומר קדיש וכו' שמעתי שבקהלה אחת הבערת מחלוק' ללהב יצאה בין הרב אב"ד והלומדים דשם אם קדיש זה שייך לאבלים או לש"ץ הקורא בתורה, ואני מצאתי בס' שדה חמד מערכת אבילות סי' קס"ג שכ' וז"ל, בשו"ת אגודת אזוב מדברי חא"ח סי' ז' דקדיש שאחר קריאת התורה הוא נוהג לאומרו לזכות נשמת מי שמגיע לו הקדיש עפ"י הדין האמתי עי"ש שלמד מתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' קע"א דאין קדיש זה שייך להש"ץ או להקורא בתורה דוקא כ"א לאבלים עכ"ל:
(ה) ברמ"א ס"ה ואם יש אחרים שיודעים להפטיר לא יפטיר מי שעלה כבר בשו"ת דברי חבר בן חיים (הנספח לחיבורו לחולין בסופו) דף צ"ז ע"ג כתב שראה בכ"י ממש של מרן הגאון בעל ח"ס כי רבו הגאון מו"ה נתן אדלער עלה בכל שבת בספר א' לשלישי ולמפטיר וע' במג"א סס"ק י"ד וצ"ע: