ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן רסא
(א) במחבר ס"א ספק חשיכה והוא ביה"ש וכו', דיני ביה"ש עיין בס' מנחת כהן באריכות ועיי' בס' כרם שלמה יו"ד סי' רס"ו ועיי' בס' חידושי רז"ה להגאון מי"ה וואלף אלעסקר מבראד ג"כ אריכות גדול בזה ולהביא אפי' תמצית דבריו הי' צריך קונטרס מיוחד -- ועיי' מג"א וא"ר בשם הב"ח דאפי' ספק אם הגיע ביה"ש והוי ס"ס אפי"ה אסור וכ' מחצה"ש משום דב' הספיקות משם אחר ע"ש, ואולי זהו כוונת המשנה דנקט בכפל ספק חשיכה ספק אינו חשיכה והול"ל בקיצור ספק חשיכה ועיין בתוס' חדשים, ולפ"ז י"ל דה"ק ס' חשיכה ספק אינו חשיכה דיש ב' ספיקות ס' אם הוא חשיכה וס' אינו אפילו ס' חשיכה אפי"ה אין מעשרין את הודאי וכו':
(ב) במחבר ס"ב י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש וכו'–– כ' בס' חידושי רז"ה הנ"ל ה' ביה"ש סי' ד' אות ו' וז"ל. הרב מנחת כהן אוסר שבות בתוספת שבת ובש"ע א"ח סי' רס"א ורס"ג מבואר דאפי' אמירה לישראל חבירו מותר עכ"ל וכ"כ עוד שם דף ל"ה בחידושים עמוד ד' דאמירה לנכרי ודאי מותר לכ"ע בתוס' שבת – וחידוש שלא זכר שר שכ"כ גם הפנ"י במס' ר"ה דף ט' ע"א בתוס' ד"ה ורע"ק וכו' ומיישב בזה קושי' התוס' שם בהא דתנן ספק חשיכה אין מדליקין את הנרות ותיפוק לי' בלא"ה משום תוספת שבת א"וו דבזה אינו אסור שבות ואין מדליקין מיירי ע"י עכו"ם כמ"ש הברטנורה בשם רבותיו ע"ש:
(ג) מ"ש הב"י דהטור לא ס"ל כלל דין תוספת שבת עיין בחידושי רז"ה הנ"ל ה' ביה"ש סי' יו"ד דהוכיח דגם הטור ס"ל תוס' שבת כדעת אביו הרא"ש ז"ל ע"ש:
(ד) זה ימים רבים כ' לי הרה"ג המפורסם מו"ה יוד כ"ץ קרויס ני' אבדק"ק יאנקאוואץ יע"א בשם חמיו הרב מו"ה אדוני' שמעלצער ז"ל דיין דק"ק פעטראוואסעל יע"א כיון דהקב"ה מקיים כל התורה כולה למה לא קיים גם תוספת שבת דהוא מ"ע דאוריי' ועיי' רש"י פ' בראשית בפ' ויכל אלקים ביום השביעי, ואיהו מותיב ואיהו מפרק לה, דהא הטעם שאנו שומרי' שבת הוא משום דהקב"ה שבת בו ואם הי' מקיים תוספת שבת והי' שבת גם אז א"כ לא הי' משכחת תוספת שבת אלא גם זה הי' בכלל עיקר שבת ודו"ק. ולפענ"ד נראה עפמ"ש התת"ס או"ח סי' קע"ב דתינוק שנעשה בר מצוה במוצאי יו"כ דפטור מתוספות יציאתו דמי שלא חייב לנהוג קודש אין לו שייכות להוסיף ועל מה יוסיף אין תוספות בלא עיקר ע"ש, א"כ ה"נ כל זמן שלא שבת הקב"ה עדיין בשבת לא הי' בעולם כלל עיקר שבת ואם אין עיקר תוספות מנין ודו"ק:
(ה) במחבר ס"ד אחר עניית ברכו וכו' קבלי' לשבת עלי' ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו, וכ' הפמ"ג ס"ק י"ג עיין מ"א והמנהג עתה מיד שאומר מזמור שיר קבלו שבת עלייהו הצבור ואסורין בכל המלאכות אעפ"י שעדיין יום גדול הוא ועיין בס' תוספות שבת דמביא בשם ס' דרך חכמה דכ' דכשאומרים לכה דדי ומסיימים בואי כלה מקרי קבלת שבת ממש ע"ש [בפמ"ג סי' רס"ו במ"ז נסתפק בתוספת שבת אם מוזהר על שביתת בהמתו באותו זמן ע"ש: