ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן ריט
(א) כ' המג"א בשם רמ"מ קטן א"צ להודות שלא שייך לומר לחייבים טובות דהא לאו בר עונשין הוא ע"ש, ובתשו' נחלת בנימין או"ח סי' ח"ן מביא דבס' לחמי תודה מהגאון מהר"י באסאן ז"ל הקשה לדבריו אפי' מי"ג עד כ' יהי' פטור מלברך דאעפ"י שהוא חייב בדיני אדם מ"מ א"ח בדיני שמים כדאמרי' שבת דף פ"ט דל עשרים דלא ענשת עלייהו ואין לומר כיון דמבן י"ג ומעלה הוי בר עונשין בב"ד שלמטה וקיי"ל אע"ג דארבע מיתות בטלו דין ד' מיתות לא בטלו וכו' הא ליתא דעכ"ח אין עונשין כלל דאל"כ הרי יצחק אבינו מונה וטועה כשאמר דל עשרים דלא ענשת עלייהו וכו' וא"כ אם איתא להא דמהר"ם מינץ שום אדם לא יברך ברכת הגומל עד אחר עשרים ע"ש עי' בפמ"ג שכ' באמת כהאי ואין לומר שהביא הלחמי תודה ובאמת קשה עליו מהאי דשבת כמובא בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' פ"ו ע"ש] אמנם בתשו' תפארת צבי חאו"ח סי' ו' כתב דאף דאינו נענש מ"מ פשוט הוא דאם עובר עבירה שיש בה מלקות פסול לעדות דהתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע וגו' כיון שנקרא רשע כ"ש שנקרא חייב אף שאינו נענש נקרא חייב ע"ש [האי כ"ש אינני מבין אלא כיון שנקרא רשע ה"ה דנקרא חייב כמ"ש הב"י סי' זה דתרגום רשע חייבא ע"ש ודו"ק] אבל בפחות מי"ג שנה ל"ש כל זה נמצא דינו של רמ"מ קיים וישר ואין להאריך בזה יותר:
(ב) וינ"פ הרה"ג אבדק"ק קריפטש יע"א כ' לי מ"ש במג"א דקטן א"צ להודות עי' תשב"ץ ח"ד בחוט המשולש טור א' סי' ד' דאביו יברך עליו ברכת הגומל ע"ש ועי' תשו' ויען אברהם חאו"ח סי' י"ט דבט"ב וימי אבילות יוכל לברך ברכת הגומל ביו"ד בלי עלי' לתורה ע"ש ולא זכר מ"ש בשע"ת סי' תקנ"ד ובפתחי תשי' יו"ד סי' שפ"ד דבט"ב יוכל האבל לעלות לתורה ע"ש:
(ג) עי' תשו' מהר"ם שיק או"ח סי' פ"ח אם לברך ברכת הגומל בלילה וכן בשבת ויו"ט ע"ש צדדי הספק ואין להאריך: