אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן קצו

סימן קצג

(א) במחבר ס"א אכל דבר איסור אעפ"י שאינו אסור אלא מדרבנן אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף -- עיי' בס' הקובץ לרמב"ם פ"א מברכות הל' י"ט שחקר כיון שאכל ושבע ומחויב מה"ת לברך למה הפקיעו רבנן ממנו הברכה כיון שהוא נהנה וכו' ע"ש מ"ש בזה:

(ב) הפמ"ג הביא בשם פנים מאירות ח"ב סי' ז' למה אמר והפריש חלה ש"מ דבלא חלה אסור לברך ובחלה רק גזל ברכתו ניאוץ הוי ומברך יע"ש והוא ראי' לרמב"ם דאין מברכין על דבר איסור, והנה במס' ב"ק דף צ"ד אמר אביי דראב"י סובר שינוי אינו קונה מדתניא ראב"י אומר הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ וכו' ע"ש וראיתי בשו"ת שואל ומשיב מהדו' קמא (שהי' אצלי בשאלה לזמן מה) ח"ר סס"י ח' שהביא קושיא בזה דאם שינוי לא קני איך חייב כלל בחלה הא איך יכול לתרום על דבר שאינו שלו הא תורם על שאינו שלו לא מהני כלל ומכ"ש בזה דגזל ולא קנה כלל והוא קושי' עצומה מאוד (ומטו בה משמי' דהגאון מו"ה מרדיש אבדק"ק אונגוואר זצ"ל) ולענ"ד יותר הו"ל להקשות מסוגי' דפסחים ל"ח ע"א דמבואר להדי' דעיסה שאינה שלו פטורה מן החלה משום דכתיב עריסותיכם משלכם ע"ש א"כ בגזל ולא קנאו פטורה לגמרי מחלה ואיך קאמר והפריש ממנה חלה, ולחומר הנושא צ"ל דאין רצונו לומר דחייב בחלה אלא אשמעינן דאעפ"י שהתחסד ועשה לפנים משוה"ד והפריש ממנה חלה אעפי"כ אין זה מברך אלא מנאץ (והוא ע"ד שכ' חוה"ל אין התוספות מקובל עד שיפרע החוב) עכ"פ אליבא דאביי אין ראי' ממה דנקט והפריש חלה דבלא חלה אסור לברך דהא באמת אין כאן חיוב חלה כלל, וגם אפי' אליבא דרבא דדחי לאביי ואמר התם דטעמי' דראב"י הוא משום מצהב"ע אין ראי' לרמב"ם לפי שיטת ר"ת בב"ק דף ס"ז ובגיטין דף נ"ה דגם לאחר שקנאו שייך מצהב"ע א"כ אף שהפריש חלה אסור לברך דכיון דהוי מצהב"ע אף מצות הפרשה לא קיים והוי כאלו לא הפריש כלל וצ"ע:

(ג) מי שנדר או נשבע שלא יאכל איזה דבר אינו מברך – כ"כ באלף המגן דלא כהגהות גדול א' בשו"ת ב"ח החדשות סי' א' ע"ש:

(ד) במחבר ס"ב אם אכל דבר איסור במקום סכנה מברכין עליו ועיין לקמן סי' תרי"ח ס"י דחולה שאכל ביוה"כ צריך לברך ברהמ"ז, וז"ל הפמ"ג במשבצות סק"א "והמחבר כאן פסק כר"מ דאין מברך ואע"פ כן פסק דסכנה מברך סובר לחלק בין שוגג דמתחרט ולאו אכילה חשוב משא"כ בסכנה עיין ס' חמד משה" ומזה מוכח לענ"ד דחולה שאכל ביו"כ א"צ כפרה כלל דאל"כ אמאי חייב לברך בהמ"ז הא הוי כמו שוגג אעכ"ח שאני שוגג דצריך כפרה משא"כ חולה האוכל ביוכ"פ ודלא כדעת החכם השואל בתשו' בנין ציון החדשות סי' כ"ה דרוצה לומר דצריך כפרה ומדמי לי' לרואה קרי ביוכ"פ דכ' רש"י בסוף יומא דהוי כעבד המוזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ע"ש פלפול נאה בזה:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה