ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן קפח
(א) הפמ"ג באשל סק"ז הביא בשם הלבוש ביו"ט אין אומרים באהבה שכפה עליהם הר כגיגית משא"כ שבת קבלו מעצמם במרה ועי' רמ"א על התורה י"א דתורה שבכתב באהבה קבלו ולא שבע"פ א"כ צ"ע אם במרה קבלו דיני שבת בכל הלכותיה או לאו עכ"ל. והנה י"א שהביא כתוב הדר הוא במדרש תנחומא ר"פ נח וז"ל לא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנא' ויתיצבו בתחתית ההר וא"ר דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב וכו' וא"ת על תורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שא"ל מקבלים אתם את התורה ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא א"ל על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות יע"ש. ואמרתי בזה בש"ק בחקותי תרס"א לפ"ק בסעודה שלישית על הפסוק דכתיב בסוף התוכחה אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בנ"י בהר סיני ביד משה ופירש"י והתורות אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכלם נתנו למשה בסיני ופלא מה ענין זה לתוכחה שאף התורה שבע"פ נתנה למשה בהר סיני, ולפ"ז ניחא בעזהי"ת דהנה איתא בשבת פ"ח ע"א דע"י שכפה הקב"ה הר כגיגית יש לישראל מודעה רבה לאורייתא דאם ישאלו אותם אמאי לא קיימתם התורה יכולים לומר אנוסים היינו והקשה הרשב"א א"כ אמאי הגלה אותם הקב"ה מא"י ונחרב ביהמ"ק הלא יכולים לפטור עצמם בטענת מודעה אמנם להנ"ל ניחא דהא על תורה שבכתב לא הי' כפי' וזה קבלו ברצון ומה שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר קאי רק על תורה שבע"פ א"כ שפיר חייבים גלות על שלא קיימו התורה שבכתב אמנם התינח אם תורה שבע"פ ג"כ נתנה למשה בהר סיני שפיר י"ל דויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם הר כגיגית קאי על תורה שבע"פ אבל אם תורה שבע"פ לא נתנה כלל בהר סיני עכ"ח ויתיצבו בתחתית ההר קאי על תורה שבכתב וגם זה לא קבלו ברצון א"כ הדק"ל אמאי הגלה אותם הקב"ה מארצם. ולכן בסוף התוכחה דנאמר שם עונש גלות לישראל ואתכם אזרה בגוים וכו' והיתה ארצכם שממה וכו' והארץ תעזב מהם וכו' וקשה קושי' הרשב"א הא יכולים לפטור עצמם בטענת מודעה, לז"א אלה החקים והמשפטים והתורות וכו' בהר סיני ביד משה דתורה שבע"פ ג"כ נתנה למשה בסיני א"כ מה שנא' ויתיצבו בתחתית ההר קאי על תורה שבע"פ אבל תורה שבכתב קבלו ברצון א"כ שפיר חייבים גלות על ביטול תורה שבכתב דע"ז ליכא טענת מודעה וא"ש ודו"ק -- והנוגע לצ"ע של הפמ"ג על הלבוש הנ"ל באמת אין מזה תפיסה כ"כ על הלבוש שהרי התוס' שבת פ"ח ע"א והרשב"א הנ"ל ושאר ראשונים כולם ס"ל דהכפי' הי' גם על תורה שבכתב ומאי קושי' אם גם הלבוש סובר הכי:
(ב) במחבר ס"ו ואם טעה ולא הזכיר של יו"ט וכו' – בתשו' רע"ק איגר סי' א' כתב דנשים אינם חייבות לאכול פת ביו"ט דהוי מ"ע שהז"ג ולכן אם שכחו להזכיר של יו"ט בבהמ"ז אינם צריכות לחזור ולברך דהוי יו"ט גבי דידהו כמו ר"ח לגבי דידן ועיין בהשמטות לסי' זה דמבואר דבריו ביותר: