ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן קפד
(א) במחבר ס"ד אכל וא"י אם בירך ברהמ"ז אם לאו צריך לברך מספק מפני שהיא מה"ת וכ' המג"א וצ"ל גם ברכה דלא לזלזולי בה – לדעתי לכאורה צ"ע דהא הוי נמי ספק לא תשא דילמא כבר בירך וצ"ל כמ"ש פמ"ג סי' ס"ז במשבצות כיון דספק מה"ת לחומרא הוי מחויב בברכה או דעשה דברהמ"ז דוחה ל"ת ע"ש א"כ בברכה ד' דהוי ספק בדרבנן ל"ש כל זה ואיך יכול לברך מספק ואולי י"ל דמצוה דרבנן יש בו מ"ע עפ"י התורה אשר יורוך רק בכל מקום הקילו בספק דמחלו על כבודם כמ"ש זוהר הרקיע אבל כאן דאתי לזלזולי בה לא מחלו על כבודם וממילא הוי ספק בדאורייתא כנלע"ד:
(ב) בבאה"ט סק"ז כ' ואשה שהיא מסופקת אם בירכה בהמ"ז אם מחויבת לחזור ולברך ע' תשו' שער אפרים סי' י"א י"ב עכ"ל, וע"ע בפמ"ג ובס' כרם שלמה כאן וגם בתשו' רע"ק איגר סס"י כ"ה בד"ה ולדינא מסתפקנא וגם בשדה חמד מערכת ברכות סי' ד' אות ג':
(ג) במחבר ס"ו שיעור אכילה לברך עלי' בהמ"ז בכזית וכ' המג"א וכן העט"ז דהיינו מדרבנן אבל מדאוריי' א"ח לברך ב"ה כ"א כשאכל ושבע ממש ע"ש ועיין בס' אמרי בינה להגאון מו"ה מאיר א"ש ז"ל יומא (דף נ"ח בדפי הספר) שהביא בשם רבו הגאון בעל חת"ס זצ"ל דכיון דיתיב אתכא דרחמנא בפסח ואוכל כזית מקרי שביעה וצריך לברך ברה"מ אולי אף מן התורה ועיי"ש עוד פלפול עצום בדברי הפמ"א דבבהמ"ז בעינן כזית בתוך מעיו דהח"ס החזיק בשיטתו והוא פליג עלי' (ועיין במהר"ם שיק לתרי"ג מצות מצוה תל"א בד"ה והנה מרן הגאון בעח"ס זצ"ל וכו') ועיין במג"א סק"ח שכ' דגם הא דצריך לחזור ולברך בהמ"ז בספק אם בירך היינו דוקא כששבע אמנם הצל"ח ברכות דף כ' כתב עלי' וז"ל ואני תמה שהרמב"ם ספ"ב מברכות וכן הטור סתמא כתבו שחוזר ומברך ולא חילקו כלל לכן נלע"ד כיון דאם אכל כדי שביעה חייב מה"ת וחכמים תיקנו שיתחייב בכזית כעין של תורה תיקנו שלא יהי' שום חילוק בין אכל כדי שביעה ובין אכל כזית כשם שחוזר בזה על הספק כך בזה כן עולה על דעתי ואעפ"כ מסתפינא לחדש דבר חדש עכ"ל: