ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן קנו
(א) במג"א סק"ב כתב אורח לא ישבח בעל הבית שמא ירבו עליו אורחים כדאיתא בברכות, ודבריו תמוהים דאדרבה בברכות נ"ח ע"א מבואר אורח טוב מהו אומר כמה טרחות וכו' ובערכין ט"ז ע"א מבואר ההיפך ועיין בתוס' דב"מ כ"ג ע"ב ד"ה באושפיזא ובשמ"ק שם מ"ש לחלק (אלף המגן סק"ב) ובס' לקוטי מהרי"ח דף ק"ט כ' בדרך צחות פי' הפסוק בקהלת ושבח אני את המתים מן החיים וכו' כי החיים בל אפשר לשבחם הרבה דמברך רעהו בקול גדול וכו' אבל המתים מותר לספר בשבחן ע"ש:
(ב) עוד כ' המג"א הא דמותר לשנות מפני השלום היינו בדבר שכבר עבר ולא בלהבא, ועיי' מ"ש בזה בשו"ת חת"ס חלק ששי סי' נ"ד, ועיין בירושלמי סוף ברכות "כל כדבייא טבין וכדבייא דאורייתא בישין" ופי' בעל ספר חרדים כל כדבייא טבין שמצוה לשנות מפני השלום וכדבייא דאורייתא בישין אפי' אם יש בדבר השמת שלום אסור דכתיב תורת אמת היתה בפיהו וכו' ע"ש וצ"ע בפסקי תוספות דמס' תענית דף ח' ת"ח כל אחד מודה לחבירו בין על האמת בין על השקר עכ"ל ועיין בליקוטי חבר בן חיים חלק ב' דף כ"ה עמוד ד':
(ג) עוד הביא המג"א בשם הירושלמי מותר לומר לה"ר על בעלי המחלוקת מ"ט ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך והקשה הגאון בעל חת"ס ז"ל מגמ' דמו"ק ט"ז ע"א ומנלן דאי מתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מיתחזי כלישנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר ועיי"ש בפירש"י וקשה דילמא לעולם הוי לה"ר ושאני גבי דתן ואבירם דלה"ר על בעלי מחלוקת הוא ומותר, ועיין מ"ש בזה בשו"ת מי באר סס"י צ"ג בד"ה אמר המחבר, ובגליון הש"ס ירושלמי פ"ק דפיאה מהגאונים בעלי מפה"י ז"ל, ובס' פתחי תשובה סי' זה, ובס' ליקוטי שלמה מו"ק דף הנ"ל כ' דגם בתשו' שואל ומשיב מהדורא ג' ח"ר סי' פ' דבר בזה ואינו תח"י לעיין בו: