אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן קנד

סימן קנג

(א) במחבר ס"ה ס"ת שבלה מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר ת"ח וכו' – בשו"ת מהרא"ה להגאון מביסערמין ז"ל סי' מ"ח הביא מעשה שהי' שהניחו ס"ת שבלה בקבר איש פשוט שאינו בר אוריין כלל והורה המורה שיפתחו הארון ויקחו משם הס"ת, והשיב דלא טב הורה וח"ו לנוול המת עבור זה, ומ"ש כאן דמניחין אותו בכלי חרס ובקבר ת"ח כ"ז אינו אלא לכתחלה אבל לא לעכב ע"ש:

(ב) כ' בס' פתחי תשובה וז"ל עיי' ליקוטי תשו' חת"ס חלק ששי סי' יו"ד דמארון הקודש ישן אין דעתו להתיר לעשות ארון למת מצוה ע"ש וחילוקו אינו מוכרח כ"כ עכ"ל:

(ג) במג"א סק"ט ס"ת שבלה והה"ד ספרים ואסור לשורפן – כתב באלף המגן סק"ט ואותן המדפיסי' שעושין כמה עלים לנסיון בדפוס למען נקות אותן מן הטעות שבהם (קאררעקטורען בל"א) אין לשורפם ולזורקן ומו"ק כתב שיש לדבקם בלוחות הספרים ולכסותם בנייר מלמעלה והיא גניזתן וכך נהג בספריו ע"ש:

(ד) ברמ"א ס"ח ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה כגון מטפחות של ספרים ושלחן שבב"ה ומעילים של ס"ת וכ' הטעם משום דכיון שנהגו כן וא"א ליזהר לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא וכו' -- כתב בתשו' אבני צדק להגאון מסיגעט ז"ל או"ח סי' י"ג כי מכאן יצא המנהג שנתפשט בין הנשים שאשה המפלת לוקחת מפה הישנה של ס"ת וכורכת בה את בטנה להגין שלא תפיל פרי בטנה ונותנת מפה חדשה לס"ת ע"ש.

(ה) במג"א ס"ק י"ו משמע דאם התנו בהדיא בשעת עשיית העטרה שינוחו בראשי חתנים דעלמא שרי כמ"ש ס"ח ובירושלמי עכ"ל -- וכ' בס' חידושי רז"ה דברי תימה הן שהרי גזרו על עטרות חתנים מבואר לקמן סי' תק"ס ס"ד שלא יניח חתן שום כליל בראשו משום שנאמר הסר המצנפת והרם העטרה עכ"ל וצ"ע ואפשר דהלכתא למשיחא הוא ע"כ:

(וי"ו) במחבר סעי' י"ב עכבר שנמצא בשמן של בית הכנ"ס אם הוא מאוס אסור להדליקו בבהכ"נ -- וכ' הטו"ז כאן וכן ביו"ד סי' ק"ד ס"ק ד' דדוקא אם אין בו ס' שאסור באכילה אבל אם יש בו ס' לבטלו מותר להדלקה, ומורי זצ"ל במהר"ם שיק או"ח סי' פ"ג הקשה א"כ למה לי טעמא דמאוס תיפוק לי' דבכל המצות בעינן שיהי' מן המותר בפיך כמ"ש המג"א סי' תקפ"ו סש"ג דאיתקש כה"ת כולה לתפילין אמנם לפימ"ש שדה חמד מערכת חנוכה בשם הגאון בית יצחק דבהדלקה לא קפדינן על מותר בפיך כמ"ש התוס' בשם הירושלמי במגילת סוטה דכיון דלמחיקה נתנה מותר לכתבה על עור בהמה טמאה וה"נ בהדלקה כיון דלשריפה ניתנה וכ"כ גם הגאון מהרש"ק ז"ל בס' שנות חיים א"כ לק"מ קושי' מורי זצ"ל (ועי"ש עוד בשדה חמד די"ל במצוה דרבנן לא בעינן מותר בפיך) אלא אי קשיא הא קשיא לטו"ז דס"ל דבעינן דוקא שיהי' אסור באכילה ואם מותר באכילה מותר גם להדלקה א"כ איך משכחת כלל לדין זה של המחבר דעכבר שנמצא בשמן של ביהכנ"ס אסור להדליקו בבהכנ"ס הרי עכבר בשמן הוי נוטלפ"ג ומותר באכילה כמ"ש המחבר ביו"ד סי' ק"ד ס"ב אם כפל ליין ושמן וכו' פוגם בוודאי וא"צ ששים לבטל פליטתו עכ"ל הן אמת דבאשל אברהם (בשו"ע הקטנים) כ' בשם תשו הרשב"ש סי' שס"ד דהואיל ולא נאסר באכילה כי עכבר בשמן נוטלפ"ג מותר להדליקו בבהכ"נ ע"ש אבל המחבר עכ"ח דלא ס"ל הכי אלא כיון דמאוס אסור להדליקו אבל הטו"ז דכתב כאן דאם יש בו ס' לבטלו מותר להדלקה ש"מ דס"ל דבאיסור אכילה תליא מילתא א"כ איך משכחת לה כלל להאי דינא דמחבר הא עכבר בשמן לעולם מותר באכילה ואפי' בליכא ס' (שוב מצאתי בפרמ"ג כאן שהרגיש בזה וכ' דבמאוס מודה הטו"ז ולא זכיתי להבין דא"כ דהמחבר כאן עכ"ח במאוס מיירי ואסור באכילה לדידי' מבל תשקצו כמ"ש פמ"ג א"כ איך כתב הטו"ז עלי' דאם יש בו ס' מותר להדלקה מה מהני בזה ס' כיון דמאוס ואסור באכילה מחמת מאיסות וצע"ג):

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה