אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן קכה

סימן קכז

(א) כתב בס' מור וקציעה דנשיאת כפים בזה"ז קרוב הדבר לומר שאינו אלא מדבריהם ואין מ"ע רק בבהמ"ק על סדר העבודה ובתשו' חסד לאברהם מהד"ת אהע"ז סי' א' כ' דבמח"כ נעלם ממנו ספרי פ' ראה בפסוק לשום את שמי מה שמי האמור להלן ברכת כהנים אף שמי האמור כאן ברכת כהנים אין לי אלא במקדש בגבולין מנין ת"ל בכל המקום וכו' ע"ש ועיין בילקוט שמעוני פ' ראה רמז תתע"ט מובא ספרי הנ"ל בנוסח אחר קצת ומ"מ צדק הרב חסל"א בהשגתו ולא תתן אמת ליעקב (בעל מור וקציעה) כי אם חסד לאברהם:

(ב) בהפלאה לכתובות דף כ"ד הביא בשם ספר חרדים דהמצוה הוא על שניהם על הכהנים לברך ועל הישראלים להתברך אמנם הריטב"א בחידושיו לסוכה דף ל"א לענין בל תוסיף כתב בהדיא דליכא חיוב אישראל להתברך רק מצוה דכהן הוא ע"ש וכבר העירו כן בס' מגן גבורים כאן ובס' מנחת חינוך מצוה שע"ח ע"ש:

(ג) ברמ"א ס"א הקשה על תוס' פ' כל כתבי לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה הלא מבואר בכתובות דף כ"ד דזר עובר בעשה דכה תברכו אתם ולא זרים ובטו"ז סק"ב תי' דהתוס' מקשי' הכי מנלן דעובר הזר בעשה דלמא בכהנים חובה ובזרים רשות אבל אין איסור, וקשה לי דמה יענה להך דפסחים ס"פ כל שעה דהאוכל פסח מבעו"י עובר בלאו הבא מכלל עשה ואכלו את הבשר בלילה הזה ולא ביום ודילמא בלילה חיוב וביום רשות, ועיין מג"א ושאר אחרונים מ"ש על הקו' הנ"ל ורואה אני את דברי הגאון בעל משנת. חכמים שכתב דדוקא בנשיאת כפים איכא איסור עשה לזר דעיקר ברכת כהנים הוא בנ"כ כדילפי' מוישא אהרן את ידיו אבל בלי נ"כ ליכא איסור כלל, וז"ש התוס' לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן גרידא בלי נשיאת כפים וזה נכון מאוד -- כן כתבתי בילקה"ג ח"ר אות דוכן וכעת אני רואה שהב"ח כ' לתרץ כן קושי' רמ"א ומובא בשמו גם בס' א"ר כאן סק"ג עוד כ' הטו"ז בסס"ק זה ובפ' כ"כ שם איתא א"ר יוסי וכו' יודע אני בעצמי שאיני כהן וכו' רבים מתמיהים על מאמר זה ונ"ל וכו' וע"ד שמצינו בפ"ק דיבמות אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה לא נמנעו מלישא נשים זה מזה, ועיי' מ"ש עליו בס' כרם שלמה וכבר קדמו באלי' רבה כאן סס"ק ג':

(ד) במג"א סק"א כתב: ואפשר דס"ל לר"י דאיסור עשה היינו מה שמזכיר השם לבטלה בברכה ועסס"י רט"ו, ר"ל דליכא ל"ת בברכה לבטלה עיין מחצית השקל, אמנם בלקוטי חבר בן חיים ח"ר דף כ"ט תמה דזה אינו דומה לברכה דעלמא דאומר אקב"ו דאינו דובר שקר דעכ"פ צונו אבל כאן איך יאמר א"ק בקדושתו של אהרן וצונו ומ"ש המג"א עוד דלר"י דנשים סומכות רשות גם זר רשאי לישא כפיו כבר תמה עליו בס' שער המלך על הרמב"ם פרק י"ט מה' שבת והניחו בתימה, ובס' עצי ארזים אהע"ז סי' ג' הקשה עליו עוד א"כ מה זה שכ' תוס' משום ברכה לבטלה הרי כ' תוס' ר"ה ל"ב דנשים מברכות בעשה שפטורזת וה"ה נשיאת כפים לזר ? ועיין בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ר סי' קס"ו אות ז' שתי' עפמ"ש בס' עשרה מאמרות מאמר אם כל חי בטעם דנשים מברכות וזה ל"ש כאן ואינו תח"י לעיין בו, ואולי י"ל דנשים מברכות שפיר וצונו יען דעכ"פ לאנשים מצוה אבל לברך א"ק בקדושתו של אהרן א"י זר לברך דבאמת לא קדשו הקב"ה בקדושתו של אהרן והוא כסברא שהבאתי לעיל בשם הלקוטי חבר, ועיין כעין זה בס' חתן סופר דף קמ"ג דלגבי נשים התורה הקילה עליהם ואם הם רוצים להחמיר ולקיים המצוה תע"ב לכך מברכי' אבל זרים דפטרה התורה לברך לאו משום קולא אלא דאינם בקדושה ובמעלה כ"כ כמו כהנים שיהיו כדאים לברך את ישראל לכך א"י לברך ומדוייק בזה סוף דברי התוס' שם שלכהנים אמרה תורה לברך ישראל ע"ש והוא נכון מאוד ובגוף הקושי' על התוס' ע"ע בס' לקוטי שלמה שבת דף קי"ח שהביא בשם ת"כ תי' נכון קצת ע"ש:

(ה) במחבר ס"ו ונוטלים ידיהם עד הפרק כתב בסידור עיון תפלה בדיני נ"כ, הכהנים לא ילכו ליטול ידיהם ביו"ט עד אשר יאמר החזן והשב כהנים לעבודתם והחזן לא יעשה שהיות משם עד ברכת כהנים כדי שלא יהי' הפסק עכ"ל:

(וי"ו) במחבר ס"ט אומרים יהי רצון וכו' שתהא ברכה זו וכו' ברכה שלמה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם הכוונה שלא יגרום הברכה שום מכשול ועון להמתברכים שלא יבעטו ח"ו מרוב טובה וברכה כמאמר וישמן ישורון ויבעט (ועד"ז שמעתי מפרשים אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך" ר"ל ליתן ברכה לאיש הגון יהי' קל בעיניך ובנקל תוכל ליתן לו ברכה שיבוא לידי עשירות וגדולה, כי בוודאי ישתמש בזה לדברים טובים, אבל ליתן ברכה להדיוט אל יהי' קל בעיניך, רק תשקול הדבר תחלה בפלס ובמאזנים אם תוכל ליתן לו ברכה פן ע"י הברכה יצא ח"ו לתרבות רעה):

(ז) במחבר ס"י אם הם שנים קורא להם הש"ץ כהנים – בתל תלפיות מחברת ו' אות כ"ז מעורר על מנהג בורות שעושים הרבה כהנים בפרסום רב שכשקורא הש"ץ "כהנים" אומרים בקול רם שעם קדושיך כאמור" וזאת צריכין הקהל לומר ולא הכהנים ע"ש:

(ח) במחבר סי"א מברכין א"ק וכו' לברך את עמו ישראל באהבה, עיי' מג"א ועטרת זקנים וע' ילקוט הגרשוני ח"ר אות ברכת כהנים, ומג"א ס"ק י"ח כ' בשם הזוהר כל כהן דלא רחים לעמא וכו' לא ישא כפיו וכ' בלקוטי חבר ח"ר דף כ"ט אולי הטעם דמאחר דמדת אהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום זה ששונא בני ישראל אינו כדאי לברך א"ק בקדושתו של אהרן – ועיי' בס' בנין אריאל עה"ת (סוף חלק בית תלמוד) מ"ש בענין מה דמשמע ממחבר דמברכי' לאחר חזרת פנים והרמב"ם פי"ד מה' תפלה כתב דמברכי' קודם חזרת פנים כלפי העם ובס' לשון חכמים דף ע"ו ע"ד כ' שהמדקדקים מחזירים פניהם בתוך הברכה וגומרין לצאת ידי שתי הסברות וכתב שם עוד בדף ע"ה ע"ד אם כבר אמרו הברכה אשר קדשנו ונשמע שיש טומאה שמעתי בשם מ"ו הגאון מהר"י זצ"ל (והוא הג' בעל נוב"י) שלא ישהו בכדי שיעור השתחוי' ומתוך הילוכם יגמרו ברכת כהנים יברכך עד שלום והכל בפרישות ידיהם:

(ט) במג"א ס"ק כ"ב נ"ל דהצבור רשאין לישב וכו' י"נ הרה"ג המפורסם אבדק"ק קריפטוש שליט"א הראה לעיין בתרגום שה"ש בפסוק זאת קומתך כו' ובעידן דפרסין כהנייא ידיהון כו' וקהליך קיימין כו' נראה דיש לעמוד אז וכן ראיתי מובא בשם מאירי לסוטה ל"ט:

(יו"ד) במג"א ס"ק כ"ט ובתוי"ט חזר בו וכתב דאין למדין הלכה מפי מדרש וכו'. בשו"ת שירי טהרה ח"ב על הש"ס תשובה נ"ה כתב דהא דאין למדין הלכה מפי מדרש היינו דוקא בשל תורה אבל בדרבנן למדין הלכה מפי מדרש ובזה יש להחזיק דברי התוי"ט ולקיים דבריו הראשונים שבל"ח:

(י"א) במחבר ס"כ אם ש"ץ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו. בסידור יעב"ץ חולק על דין זה וכ' דלא עמדו כל המחברים על כוונת המשנה אם אין שם כהן אלא הוא פי' אם אין שם כהן אחר אבל אם זולתו עוד כהנים מותר לישא כפיו אף בלא הבטחה והודו לו כל חכמי הדור ויעקור רגליו ויעמוד עם שאר כהנים ואחר יעמוד במקומו בברכה או"א ואח"כ יחזור הש"ץ למקומו הראשון ועיין פלפול עצום בזה בתל תלפיות מחברת א' (עיין שם במפתחות אות נ"א) ומיישב לנכון דעת השו"ע ומחברי' הקדמונים (ועיין בתוס' רע"ק איגר פ"ה דברכות אות ל"ה וביאורי הגר"א ז"ל כאן) ועל מ"ש השו"ע באין שם כהן אלא הוא ומובטח יעקור רגליו וכו' ויעלה לדוכן, הקשה בשו"ת הרדב"ז למה לא יברך במקומו הלא עלי' לדוכן אינו מעכב ועיין בס' מגן גבורים מ"ש בזה, ובתל תלפיות הנ"ל דף פ"ו ע"ב חולק על הרדב"ז ומביא ראיות דעלי' לדוכן מעכב, ובס' פתחי תשובה למהרי"א מווילנא סעיף י' כתב דבתשו' בית יהודא במנהגי ארגיל מבואר דהוא לעיכובא דוקא בדוכן ולא ראיתי מדקדקין כשהכהנים מרובין ואין הדוכן מחזיק עומדים ע"ג קרקע וצ"ע עכ"ל:

(יב) במחבר סעי' כ"ז כהן אינו רשאי להוסיף מדעתו יותר על הג' פסוקים של ב"כ ואם הוסיף עובר על בל תוסיף – כ' בס' מגן גבורים וז"ל:

ראוי להסתפק אם כבר נשא כפיו פעם אחת ואח"כ איתרמי לי' ציבורא אחרינא דקיי"ל בסעיף שאח"ז דאי בעי מברך ואי בעי לא מברך אם יכול להוסיף בברכה שני' על הג' ברכות די"ל דע"כ לא מצינו איסור בל תוסיף רק במצוה חיובית אבל במצוה של רשות לא, אמנם נראה כיון דעכ"פ אם מברך פעם שנית מצוה קעביד ומברכי' עלי' רק שבידו לפטור עצמו ממצוה כל שעושה אותה צריך לעשותה כמו שציותה התורה עלי' ועובר בבל תוסיף מידי דהוי אציצית דקיי"ל דחובת גברא הוא ואי לא לבש טלית בת ד' כנפות אין עליו חיוב ציצית ואפ"ה עובר בבל תוסיף וז"ב, ובזה מדוקדק הא דקאמר הש"ס ר"ה כ"ח מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי התורה רשות לברך אוסיף ברכה אחת משלי ת"ל לא תוסיף, והלשון הואיל ונתנה לי התורה רשות תמוה לכאורה מאי תלוי זה בזה ל אמנם לפימ"ש הא גופי' קמ"ל דאף שנתנה לו התורה רשות לברך כמה שירצה אפי' כמה פעמים ביום וכיון שהוא רשות בידו א"כ יכול להוסיף ת"ל לא תוסיף היינו אף בכה"ג אין להוסיף ודפח"ח:

(יג) במג"א ס"ק מ"ז ולעייני"ן אלפי"ן ואע"ג שלא שלא מצינו עי"ן בברכת כהנים וכו'. בתשו' בית אפרים או"ח ס"ס ס"ה כ' תמהני דהלא צריכין לברך מקודם ובברכה איכא עי"ן דלברך את עמו ישראל ע"ש:

(יד) בטו"ז ס"ק כ"ז עיין באה"ט בשם שבו"י ויד אהרן שתפסו עליו דאישתמיט מיני' גמ' ערוכה בתענית דף כ"ז וכבר כ' כן בס' אלי' רבה ס"ק נ"ב וכל הבאים אחריו לא ראו דבריו (עיי' ק"נ פ"ג דמגילה ובכו"ש תענית ט"ז) וליקוטי חבר ח"ר דף כ"ט כבר זכה לגילוי אלי' רבה:

(טו) במג"א ס"ק נ"ח הקשה הגאון בס' בה"ז סוף מנחות למ"ל ע"ד רבים וכו'. עיין תורת גיטין למס' גיטין דף ל"ה, ושו"ת תפארת צבי חיו"ד סס"י א' מ"ש בזה:

(עיין בתשו' מהרי"א או"ח סי' מ"א וכבר קדמו במשנ"ח וב"ח ומהרי"ט ח"א סי' קמ"ט וקורא אני עליו ונעלם ונעלם ב' פעמים:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה