ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן קיג
(א) במחבר ס"ח המתפלל ובא כנגדו עכו"ם ויש לו שתי וערב בידו והגיע למקום ששוחין בו לא ישחה אעפ"י שלבו לשמים וכתב במג"א סק"ו ונ"ל דאם הוא שר שרי כמ"ש ביו"ד סי' ק"נ וצ"ע – כ' בס' מגן גבורים ח"ל:
מקור הדברים שם הוא משו"ת תה"ד סי' קצ"ו שהביא בשם מהר"י אפנהיים שכתב כל שאין עושים עצמן ע"ז ואינם נעבדים אלא מפני גדולתם שהם שרים ולא מפני שו"ע שעליהם שרי והביא ראי' מהא דאמרו בסנהדרין דף ס"א ע"ב להם אי אתה משתחוה אבל אתה משתחוה לאדם כמותך יכול אפי' נעבד כהמן ת"ל לא תעבדם הרי דלמי שאינו נעבד שרי ע"ש, ובאמת שבתוס' שם ד"ה רבא מבואר להיפוך שהרי הקשו לרבא אמאי לא השתחוה מרדכי להמן ותירצו דאמרו במדרש שהי' צלמים על לבו הרי דאף שאינו משתחוה רק מחמת שררותו כל שצלמים על לבו אסור, וכבר העיר בזה הרב בעל כנה"ג בחידושיו לסנהדרין שם הנקרא חמרא וחיי ע"ש וכו' (ואחר שהאריכו ליישב הקושיא סיימו) ומ"מ ח"ו לסמוך על זה דמפשטת דברי התוס' משמע שלא כדברי מהר"י אפנהיים וכבר האריך המגיה בחמרא וחיי שם לדחות דבריו וגם הרמ"א שם ביו"ד סיים וטוב להחמיר ומכ"ש בעת תפלה חלילה להקל עכ"ל: