ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן קטו
(א) במחבר ס"א מפני שמותר האדם מן הבהמה היא הבינה והשכל קבעו ברכת אתה חונן ראש לאמצעיות וכו' – בתל תלפיות מחברת ז' אות כ"ב כתב יל"ד דמה נשתנה ברכה זו מכל ברכות דשמ"ע דאנו מקדימין כאן להש"י אתה חונן ומסיימין בתפלה וחננו מאתך:
ובשאר ברכות אנו מקדימין התפלה סלח לנו ומסיימין בשבח כי אל טוב וסלח וכן ראה נא ואח"כ בשבח כי אל גואל ואין אנו מקדימין לומר אל מלך רופא וכו' רפאינו וכדומה, ואפשר עפ"י דמשק"א ערך מילה בפי' שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב היינו מה ששכח מתלמודו תה הוא ענין אבידה, מה שלמד האדם קודם הולדו ואח"כ ע"י יגיעתו הוא מוצא זאת עיי"ש, וא"כ י"ל הכי אתה חונן היינו קודם הבריאה רק ששכחנו בעת הלידה ואח"כ מתפללין ששוב יחזור לנו הש"י דעה, תה וחננו אבל בכל הבקשות אין שייכות להדבר קודם שנברא האדם והבן עכ"ל, ואני כתבתי שם בדף מ"ג שכבר עמד ע"ז הב"ח בסימן זה וביאר בזה דברי הגמ' מה ראו לומר בינה אחר קדושה ע"ש, ונ"ל עוד עפ"י מאמרם ז"ל ברכות נ"ה ע"א אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה כו' וא"כ לולא שכבר חננו ה' דעה ובינה לא הי' מקום לבקש וחננו וכו' לכן מקדימין אתה חונן לאדם דעת וכיון שכבר נתת קצת אנו מבקשים שתחננו עוד יותר וא"ש:
(ב) כתב בסידור עיון תפלה להרה"ג מו"ה שמעריל מרומלוב, כמה אנשים אומרים וחננו בוא"ו והוא טעות שראו בסדורים כתוב וא"ו ובעיגול חצי לבנה והיינו שבמוצאי שבת ויו"ט שאומרים אתה חוננתנו שייך אח"כ וחננו אבל בחול אין מקום לומר בוא"ו עכ"ל: