ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן נג
(א) במג"א סק"ח כ' דבעל מום פסול להיות ש"ץ דבזוה"ק פ' אמור כ' דבע"מ הוא פגום ועוד הקריבהו נא לפחתך וגו':
כתב בתשו' בנין ציון סי' ה' לכאורה הי' ק"ל על פסק המג"א ממה דפסק בשו"ע (כאן) סעי' י"ד דסומא יורד לפני התיבה שוב ראיתי שגם בפרישה הסכים מכח טעם זה עם הרש"ל אבל קשה על המג"א, אכן אפ"ל דס"ל כמ"ש בשו"ת מהר"י ברונא הביאו הא"ר (כאן) דדוקא לש"ץ קבוע אין ליקח בעל מום אבל להתפלל באקראי שרי ולזה יש הוכחה מלשון שו"ע שכ' דסומא יורד לפני התיבה ולא נקט הלשון כמו בשאר מקומות בסי' זה שראוי להיות ש"ץ משמע דדוקא לירד באקראי לפי התיבה שרי לבע"מ וגם לסומא אבל לא להיות ש"ץ בקביעות ועיי"ש שהעלה דלכ"ע אין למנות לש"ץ קבוע איש אשר פרחה צרעת על פניו אשר לא יוכל להרפא שנמאס לבני אדם להסתכל בו בזה הכל מודים שאין בשליח כזה כבוד המקום למנותו לש"ץ ע"ש:
(ב) ועל מ"ש המג"א כאן והאריך בשם תשו' הגדולי' דאפי' המיר ושב יכול להיות ש"ץ, כתב בחידושי בכור שור תענית דף ט"ז לפמ"ש בשם הזוהר דיש ליזהר בבע"מ דהו"ל פגום והמג"א ג"כ פסק כן א"כ ה"ה בהמיר ושב דהא כ' תוס' תענית דף כ"ז ע"א (ד"ה אי מה) דהמיר ושב ה"ל כבעל מום ע"ש וק"ל:
(ג) במחבר סעי' כ"ה אין מסלקין חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פסול. עיין בשו"ת מהריא"ז ענזיל ז"ל סי' י"ג שכ' דה"ד במינוי נשיאות ובזה גם ש"ץ בכלל יען שהוא נעשה שליח ואמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים אבל אין בכלל זה בעלי אומניות כמו שו"ב ומנקר וסופר שאין אלו בכלל נשיאות אלא כשאר בעלי מלאכה ורשאי' הצבור לסלקן אפילו בלא פסול כל שקיבלום סתם ולא קבעו זמן, אמנם בתשו' בית יצחק חיו"ד (ח"ר סי' ל"ד) כתב דענין שחיטות הוי מינוי של כבוד לפי המבואר ביו"ד סי' י"ח דעכשיו נהגו למנות אנשים ידועים על השחיטה והבדיקה ולהם מחלו חכמים כבודם כי הם זהירים וזריזים א"כ הנה זאת מינוי של כבוד כמו שוטרי הדיינים וגבאי צדקה וכו' ויש לבן חזקה בזה כמו בש"ץ המבואר בש"ע סי' נ"ג וכ"כ באשל אברהם הנדפס בש"ע הקטנים באו"ח סי' נ"ג דמינוי לשוחט הוי כשאר מינוי לישראל דבנו יורש אחריו ושייך בו השגות גבול עיי"ש מבואר דדין שוחט ככל מינוי של נשיאות א"כ ודאי דאין לסלקו מאומנותו אא"כ נמצא בו פסול כמו בחזן המבואר כאן: