ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן מד
(א) עיין במג"א סק"ה במה שנהגו להתענות כשנפלו התפילין מידו ועיין בכפ"ת לדסוכה מ"א ע"ב גם עיין שו"ת הרי בשמים מהד"ת סי' קל"ט שהורה בא' שנפלה מידו ס"ת פסולה דחייבים ג"כ הקהל להתענות ב' וה' וב' דכל שהפסול נעשה לאחר הכתיבה כיון שחל קדושה עלה תו לא פקעה בכדי ודינה לענין זה כס"ת כשרה ע"ש באורך ולפ"ז ה"ה במי שנפנו תפילין פסולין מידו חייב ג"כ להתענות יום אחד אמנם מצאתי בשו"ת חיים שאל סי' י"ב שכ' דבס"ת אין להקל לענין תענית אפי' בס"ת פסול (ובעל הרי בשמים כפי הנראה לא ראה תשובה זו) אבל בתפילין נראה להקל (אפי' בתפלין כשרים) כיון דהפרשיות מחופין עור ושם שדי הרשום ברצועות אינו כתב גמור כמ"ש התוס' ביומא דף ח' ע"א וכיון דלא נזכר בש"ס ופוסקים דיתענה מי שנפלו מידו התפילין יש להקל לתשושי כח ובמקום תענית זה יתנו צדקה לכפרתם ע"ש, ועיין בשו"ת אמרי אש או"ח סי' ו' שכ' סמך למנהג העולם שמתענים כל הקהל שעומדים שם בעת נפילת הס"ת מן הירושלמי דסוטה המובא ברמב"ן פ' כי תבא בפ' ארור אשר לא יקים וכו' זה החזן ופי' הרמב"ן זה החזן דהיינו המתעסק בבהכ"נ שאינו מקים ספר התורה להעמידו כתיקנו שלא יפול ע"ש ולפי פי' זה מי שהעמיד ס"ת שלא כתיקנו ועי"ז נפל אפי' בשוגג (כמו החזן שכ' הרמב"ן) הרי הוא בכלל ארור א"כ ראוי להתאמץ לתקן שיצא מכלל ארור ויהי' בכלל ברוך ע"כ נכון שיתענו כולם כי כל אחד לבו נקפו אולי אם הי' משגיח היטב הי' יכול להחזיק לבלתי יפול לארץ, ולענין מספר התענית כתב שיתענו ב' ה' ב' בימי שובבים הבע"ל כי גם בשנה פשוטה יש יתרון לימים האלה כנודע:
(ב) עיין לעיל סי' מ"ג במג"א ס"ק י"א שהביא ראי' מברכות דף כ"ה ר' אבוהו הוי אזיל וקרי ק"ש כי מטא במבואות המטונפות אשתיק כו' ושכחתי להביא שם שבס' כרם שלמה הקשה עליו מאי ראי' מייתי מר"א דלמא בשבת או בלילה הוה דאזיל וקרי ק"ש דלאו זמן תפילין הוא וכתב דבשו"ת תשובה מאהבה נדחק ליישב קושיא זאת ואינו בידי לעיין בו:
[בתשו' בשמים ראש סי' כ"א כ' דבעל קרי כ"ז שלא טבל אסור בתפילין ובתשו' פרשת מרדכי או"ח סי' ה' כתב דליתא ולא הרא"ש חתים עלה ע"ש]: