אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן לד

סימן לג

(א) במחבר ס"ב ירא שמים יצא ידי שניהם וכו' ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע והי' אם שמוע – וכתב המחצה"ש סק"ה דא"צ לומר פ' ציצית וכ"כ הפמ"ג במש"ז סק"ב דפ' ציצית א"צ כי חשש דשמא מעיד עדות שקר בקורא ק"ש בלא תפילין תיקן בב' פרשיות, ויש לתמוה על מנהג העולם שקורין ג' פרשיות ומצאתי שכבר נשאל בזה מורי זצ"ל במהר"ם שיק או"ח סי' כ"ג ע"ש ובתל תלפיות מחברת א' אות קכ"ה עוררתי בזה והשיב הה"ג מו"ה אליעזר מאיר שימפמאן ני' (דף קכ"ד שם) דמנהג העולם נכון הוא דהא הלבוש נתן טעם לקריאת ק"ש בתפילין של ר"ת כדי לתקן וז"ל בסי' כ"ה ולא עוד אלא שגם ק"ש לא עשה בשלימות כלל שלא קיבל עליו עול מ"ש בתפילין והוה כהקריב עולה בלא מנחה וכו' מדבריו מוכח דעכ"פ ב' פרשיות הללו מוכרח לומר כדי לצאת מצות ק"ש כדינו וא"כ אי לא יחזור ויאמר גם פ' ציצית וסגי לן בקריאה דמעיקרא דהוי עכ"פ כקורא ק"ש למפרע המבואר בסי' ס"ד אע"פ שאינו רשאי יצא ואולי בכה"ג גם הפסק חשוב כבסי' ס"ה ע"כ גם המחבר נקט בשני פרשיות הללו יצא אבל מדינא גם פ' ציצית צ"ל דליהוי כסדרן ולא גרע מהאי דסי' ס' ס"ב בקרא ק"ש בלא ברכה דלהמחבר טוב לחזור ולקרות וראיתי לגדולים דבאמירת ק"ש בתפילין דר"ת תופסין רק ב' ציצית בידם להיכירא כדעת הגראו"ו כן תמיד עכ"ל:

(ב) במחבר ס"ג לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות – הנה כל הפוסקים תפסו הטעם משום דהוי יוהרא אבל בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד מצאתי שהביא בשם החכם השואל האלוף כה' גרשון קאבלענץ (עיין בהסכמת הגאון מלבוב ז"ל לתשו' עבודת הגרשוני שכ' ואשר יקרא היום הגאון לפנים אלוף יקרא) דאין הטעם משום יוהרא לבד דא"כ קשה על מ"ש בב"י בשם תשובה אשכנזית (והוא תשו' מהרי"ל סי' קל"ז) דלא חזינא רבנן קשישאי דנהגו כן ואף שמסתמא הי' חסידים מפורסמים למה לא נהיגי כן, לכן כתב דהוא מטעם דאיתא בפ"ק דשבת גבי י"ח דברים שגזרו שיטמאו שלשה לוגין מים שאובין דבראשונה הי' רוחצין אחר טבילה במים שאובין וגזרו שיאמרו אין אלו מטהרין אלא אלו לכך גזרו שיטמאו וא"כ י"ל דה"ה כאן שיש לגזור שאם יניחו שניהם יחזרו ויאמרו דשל ר"ת הוא אליבא דהלכתא ולא יניחו של רש"י כלל לכך גזרו ואמרו דלא יניחו רק המפורסמים בחסידות ושוב אין לגזור שיטעו עכ"ל והרב המעריך תל תלפיות שכתב כן במחברת הנ"ל דף הנ"ל מדעת עצמו לא ראה שכבר קדמו בתשו' שבו"י הנ"ל – ולפ"ז מ"ש בס' ברכי יוסף במקומותינו רוב תופסי התורה ומקצת בעלי בתים מניחין ג"כ תפילין דר"ת ולא מיחזי כיהורא צ"ע דעכ"פ לטעם שבו"י הנ"ל אכתי אין להניח אלא למי שמפורסם בחסידות:

(ג) בכרם שלמה הביא בשם שו"ת מהרא"ף דדוקא אם מניח שניהם בבת אחת איכא משום יהורא אבל בזה אחר זה ליכא משום יהורא, ובאמת כבר כתב כן בעטרת זקנים כאן וז"ל והאר"י ז"ל לא הי' מניחם בפעם אחד מפני היהורא כי אם אחר תפילה כנזכר בש"ע – ולענ"ד המעיין בלשון השו"ע ס"ב וס"ג וסידורם זאח"ז יראה שגם בזאח"ז איכא משום יוהרא:

(ד) ומ"ש העטרת זקנים שלדעת המקובלים שניהם כשרים כ' בהגהות הגאון ר' ברוך פרענקיל ז"ל דלפי הגמרא אינו כן ולכן אין לזוז מדברי השו"ע לכוין בהנחתם לצאת בא' מהן שהן אליבא דהלכתא והשאר הם כרצועות בעלמא ע"ש:

(ה) בתל תלפיות מחברת א' אות קל"ג כ' וז"ל יש לעורר למה נוהגין לכתוב גם תפילין של ר"ת בדיו עפצים והוא פסול לר"ת. והנה לקושי' למה אין חוששין לדברי ר"ת שאין להניח הפרשיות זקופים כ' בנוב"י סי' ו' משום דר"ת יחיד בזה אבל לפסול עפצים רבים ס"ל כר"ת כמ"ש ב"י ורמ"א יו"ד סי' רע"א ואו"ח סי' ל"ב ומג"א שם סק"ב וכו' יעו"ש באריכות. ועיי' עוד במנחת חינוך מצוה תרי"ג שהעיר אמאי אין חוששין לדעת ר"ת בטוטפות השלישי שלדעת ר"ת גם זה חסר שני ואוי"ן ודלא כהרמב"ם ע"ש ועיין בזה בס' מגן גבורים בשם מעשה רוקח הספרדי ומה שפלפלו כאן המג"א והטו"ז לענין בל תוסיף עיי' בכפ"ת בחלק יום תרועה לר"ה בסוגי' דמצות צריכות כוונה דבמניח מחמת הספק אין זה בל תוסיף (והוא כובע מריטב"א סוכה דף ל"א יע"ש) ועיין בס' תוספות מעשה רב אות י"ח דהגר"א ז"ל אמר דלצאת כל הדיעות הי' צריך להניח כ"ד זוגות ושם בשיח אלי' אות ס"ד הביא בשמו דהי' צריך להניח ס"ד זוגות דכ"כ ספקי שיטות יש אלא הלכה מכריע כרש"י לכך א"צ להניח רק של רש"י ע"ש:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה