ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן לב
(א) במחבר סעיף י"ב יהי' הקלף מעור בהמה חי' ועוף הטהורים וכו' בהגהות הגאון ר' ברוך פרענקל ז"ל הביא בשם תשו' באר עשק סי' י"ד שהדבק והמטלית א"צ שיהי' מן המותר בפיך ואינו תח"י לעיין בו ולראות טעמו ונימוקו ומתוך דברי התשובה שאכתוב בסמוך אי"ה יתבאר לך שיש לפקפק בפסק באר עשק הנ"ל:
(ב) בחורף שנת תרמ"ו כתבתי תשובה לכבוד מו"ח הגאון ר' עמרם בלום אבדק"ק ב' ב'ראויפאלא שליט"א ח"ל מכתב קדשו קבלתי וכו' ועתה באתי עד"ת בנידון ספיקו של הגאון דבר שמואל (מובא בשערי תשובה או"ח סי' ל"ב) אם מותר לכתוב תו"מ בקולמוס של עוף טמא וכו' והדר"ג שליט"א השיג עליו דדוקא מה שצריך להיות מן העור וכיוצא אשר אי אפשר להיות אלא או מדבר המותר או מדבר האסור בזה בעינן שיהי' מן המותר בפיך אבל קולמוס שכשר אם הוא של עץ או קנה וברזל (עיין באהע"ז סי' קכ"ה וב"ש וח"מ סס"י הנ"ל) ולא שייך בי' מן המותר בפיך בזה אינו מזיק מין האסור ובזה יישב לנכון קושי' בן הגאון נוב"י תניינא סי' ג' מסוכה כ"ג דפיל קשור כשר לדופן סוכה והרי פיל לאו מותר בפיך ולפ"ז ניחא -- הנה זה לי שלש שנים שאמרתי ב"ה סברא זאת *) והצעתי הדברים לפני הגאון ר' יוסף העניג אבדק"ק נייטרא יע"א והשיג עלי מפירש"י והר"ן והרע"ב במגילה דף כ"ד דמפרש"י הטעם דציפן זהב פסול הוא דרך החיצונים משום שאינו מן המותר בפיך וכן נקטו הק"ע והפ"מ בירושלמי שם טעם זה ומבואר דלא כסברתי ואני השבתי לו דאם היתה כוונת בן הגאון נוב"י בקושייתו הנ"ל לדעת רש"י והר"ן דזהב אינו מן המותר בפיך כיון שאינו ראוי לאכילה א"כ וודאי דלק"מ דלפ"ז יהיו גם דפנות של עץ וסכך של זמורות פסולים לסוכה ואיזה סוכה אשר תבנו לי, ויעיי' בחידושי המאירי מגילה כ"ד כל ענייני התפילין הכל של בהמה טהורה לא של טמאה ולא של עץ. ולא של זהב עכ"ל א"ו דדוקא בתפילין דגוף התפילין צריך להיות מבעלי חיים בזה אמרי' דגם כל ענייני התפילין שהם נטפלות לקדושה צריך להיות מן המותר בפיך אבל בדפנות וסכך שאין להם שייכות כלל לדבר שהוא בפיך ע"ז לא שייך לומר מן המותר בפיך עכ"ל -- ומתוך דברים אלו יראה הדר"ג שליט"א כי אמרת הדבר שמואל צרופה דבתו"מ דגוף המצוה צריך שיהי' מדבר שהוא בפיך גם כל הנטפל לה צריך שיהי' מן המותר בפיך וא"ש ועל מה שכתבתי דעור הוא גורם היתר והקולמוס הוא גורם איסור וכשר מטעם זוז"ג, השיג הדר"ג מתוס' ע"ז דף מ"ח ע"ב דשני הגורמים צריכי' לעשות פעולה אחת, תמהני מדוע לא ראה דברי הר"ן והריטב"א שכ' דלמסקנא סבירא לן דאפי' הא חשיב זוז"ג כיון דשניהם פועלים בדבר אחד ומשניהם מתקיים הדבר ההוא וכ"כ השעה"מ ספ"ג מה' חמץ ומצה יע"ש וה"נ כגמר הס"ת והתו"מ ומתקיי' ע"י שניהם -- ומ"ש הדר"ג עוד דלר"ש זוז"ג רק באיסור והיתר אבל לא בכשר ופסול. שיוכשר ע"י גורם כשר, והביא ראי' מירושלמי שהביאו תוס' פסחים דף ע"ה ד"ה וגרפו, שלא תירץ דגחלים וחום התנור הוי זוז"ג ומותר, הנה גם לתירוץ הירושלמי דהתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר, צ"ל דמטעם זוז"ג אתי עלה וכן הבינו כל האחרונים, דלדברי הדר"ג קשה הרי מ"מ התנור גורם שלא יתפזר החום ונצלה ג"כ מגורם הפסול א"ו דגם בזה שייך זוז"ג, ואפשר דמטעם זה ס"ל לרוב אחרונים דישראל וגוי שאחזו בסכין ושחטו שחיטתן כשירה כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ב' סק"ל יע"ש ע"כ:
(ג) במחבר סעי' י"ח אם נדבקה אות לאות בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר. וכתב הטו"ז ס"ק י"ח בין אחר שנגמרה וכו' מ"מ אם נמצא כן בס"ת אין להוציא אחרת דכתב ב"י בשם הרשב"א אפי' אינו גוררה כל שהוא יכול לגרור כשר וכדר"ז דאמר כל הראוי לבילה כו' וכתב מו"ח ז"ל אפי' אם נמצא כן בשבת שא"א לגוררו מ"מ א"צ להוציא אחרת כיון שמעיקר דין ס"ת יש תקנה רק דאיסור שבת רביע עלי' עכ"ל – בס' בית מאיר על או"ח הקשה טובא על האי דינא דרשב"א וסיים ת"ל:
אמנם באמת רואה אני שכל הפוסקים שבב"י הכא חולקים על הרשב"א בעיקר סברא זו שהרי כתבו בהדיא דבין מלמעלה ובין למטה כשר בתיקון ופסול בלא תיקון ולא חיישו כלל לסברת כל הראוי לבילה ואף לענ"ד אף שיודע אני ומיעוט ערכי שאיני כדאי להרהר אחר סברת הרשב"א מ"מ מאחר שאני רואה שגדולי ישראל חולקים הנני אך כמפרש דעתם, שסברי סברא דר"ז עד כאן לא נאמרה אלא גבי בילה כדאיתא במנחות י"א ע"ב בתוס' שם שכבר הי' ידוע לר"ז דאפי' לא בלל כשר ואינו מעכב ולא המציא ר"ז אלא לפרש טעמא דמתני' של ס"א עשרונים דאף דבר המפורש שאינו מעכב מ"מ ראוי בעי והכל מטעם התוס' שם, ודומיא דהכי קריאה דבכורים ודהחולצים דכבר מפורש במתני' דאינו מעכב מועילים לנו דברי ר"ז לחומרא דמ"מ ראוי עכ"פ בעינן. משא"כ מה שמפורש בהדיא פסול כנ"ד דאף הרשב"א מודה דלגמ' דידן נאמר סתמא כל אות שאינו מוקף גויל פסול והיינו אפי' בסופו מה יועיל להכשיר מטעם כל הראוי, כל הראוי לא נאמר אלא לחומרא ולא לקולא וכו' יעו"ש:
(ד) וצ"ע מתוס' יבמות דף ל"א ע"ב ד"ה דחזו וכו' שכתבו בשם ר"ת דדוקא אלם שאינו ראוי להגיד פסול מפי כתבם כדאמרי' במנחות כל שאין ראוי לבילה אבל אחר הראוי להגיד מועיל כתב ידו כשזוכר העדות ועיי' בסמ"ע סי' כ"ח ס"ק מ"ב שכ' דהתוס' והרא"ש והמרדכי והטור ס"ל כר"ת דמותר לשלח עדותו בכתב ומשום דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת יעו"ש הרי מוכח דאף גבי מפי כתבם דמבואר בגמ' דפסול העדות מ"מ מהני כל הראוי להכשיר ולפ"ז מוכח דכל הני רבוותא ס"ל דכל הראוי נאמר גם לקולא ודלא כבית מאיר – ועיין בס' נשמת אדם לה' קריאת ס"ת כלל ל"א סי' ל"ה ובתשו' מהר"ם שיק חיו"ד בדף האחרון שלאחר המפתחות:
–
ועל מ"ש הב"ח אפי' אם נמצא כן בשבת וכו' רק דאיסר שבת רביע עלי' עכ"ל הקשה הה"ג בן אהליאב (הוא הגאון מו"ה שלמה פישער ני' אב"ד בעיר קארלסבורג) בתל תלפיות מחברת ח' דף קכ"ב מהא דא' ר"א א"ר הושעי' הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהם החג ירקבו (מכות י"ח ע"ב) מטעם כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת, אלמא אע"ג דרק הזמן גרם שאינו ראוי לקריאה מ"מ מיקרי אינו ראוי לבילה, ואין לומר דשאני התם כיון שמעיקר דין בכורים אין לקרא אחר החג מקרי שפיר אין ראוי לבילה משא"כ בנידון דהב"ח ז"ל, שהרי תנן תמן בבכורים והאשה והטומטום והאנדרוגינוס מביאין ולא קורין וכתב בטורי אבן במגילה דף כ' ע"ב והא דל"ה מ"ע שהז"ג) **(עתה נגלה ס' שדה חמד מערכת חנוכה ושם דף צ"ג הביא סברא זו בשם תשו' פאת השדה סי' כ' יעו"ש:)** *) דדוקא מצוה שאינו נוהג בכל זמן מצד עצמו זהו מקרי זמן גרמא אבל הא דמן חנוכה ואילך אינו מביא אינו מצד עצמו של הימים שגורם שאינם בני הבאה אלא דבר אחר גורם להם שאין מצויין ע"פ השדה עוד ואלו היו מצויין עוד ע"פ השדה היו הימים בני הבאה וכן הא דאחר החג אינו זמן קריאה אינו מצד עצמן של הימים אלא ד"א גורם להן דאין קריאה אלא בזמן שמחה היינו בזמן קצירה ולקיטה שאדם שמח בהם ואילו היה גם אחר החג זמן קצירה ולקיטה הי' באמת ראוי לקריאה הלכך לאו מ"ע שהז"ג נינהו משו"ה מביאים וגם מקריאה לא מפטרי רק ממקרא דא"י לומר אשר נתת לי עכ"ל ולפ"ז קשה טובא האיך כתב הב"ח א"צ להוציא אחרת כיון שמעיקר דין ס"ת יש תקנה רק דאיסור שבת רביע עלי' הלא גבי בכורים נמי מעיקר דין בכורים הי' ראוי לקריאה גם אחר החג רק דבר אחר המעכב היינו משום דמן החג ואילך תו אין קוצרין ואין לוקטין וליכא שמחה ובכ"ז מקרי אין ראוי לבילה ומעכב וצ"ע:
(ה) עוד ראיתי בזה בשו"ת קנאת סופרים סי' ק"ל וקל"א (וגם בשאר ספרים) שכ' דמהרשב"ם ב"ב דף קנ"ו ע"ע ד"ה בשבת אמרו וכו' מוכח דדוקא בחול מקרי ראוי לבילה אבל בשבת אף דרק מכח איסור שבת רכיב עלה נחשב נמי אינו ראוי לבילה ודלא כדעת הב"ח וצ"ע:
(וי"ו) בענין היקף גויל דבעינן בכתיבת סתו"ם אם הוא מדאוריי' או רק מדרבנן, עיין בשדה חמד (דינים) מערכת ה"א אות ו' חילוקי דיעות בזה:
(ז) ז"ל המג"א ס"ק מ"ט: כתב סמ"ק ובתש"ר שהן ד' קלפי' אין להקפיד בפתוחות וסתומות אך נהגו להקפיד עכ"ל, ועיין בתשו' חתם סופר או"ח סי' ד' ושם נאמר ביאור סברת הסמ"ק בזה:
(ח) במחבר סעי' ל"ט נתקלקל רבוען יש מי שאומר שצריך לרבען וכתב הטו"ז ס"ק י"ד אע"ג דגבי ציצית וכו' שאני ציצית דכתיב ועשו להם ציצית קפיד קרא על שעת עשיה אבל תפילין מרובעות הל"מ וכל שעה בעינן שיהיו מרובעים עכ"ל. ובתשו' חסד לאברהם מהד"ת או"ח סי' ח' פקפק טובא בדין זה והעלה מדברי הרמב"ם דכל שנעשה מתחלה בהכשר אף שנתקלקל ריבוען אח"כ כל שאינה עגולה כאמגוזא כשירין לצאת בהם י"ח יעו"ש וצ"ע אם יש לסמוך עליו בזה:
(ט) בתפילין שנמצא באות צ' שלה הי' נוגע היו"ד בנו"ן שלה, כתב בתשו' מהרי"א הלוי ז"ל ח"ר או"ח סי' ה' דאם אין ההפרד נראה כלל כי אם בעיון היטב כיון דבתחלת ההשקפה נראה כאות צ' וגם התינוק אומר כן שוב מקרי צורת האותיות נעשו כסדר ול"ה שלא כסדרן ומותר לתקן – וכתב עוד שם, ומה שחידש מעכת"ה דלפי מה שכותבין סופרי זמנינו היו"ד השני' מהצ' ברגל שמאלי דכיון שנחסר רגל ימיני אין על זה צורת יו"ד וכיון שאינו נדמה לאות אחר מותר לתקן אמינא דילידא אמי' כוותי' תלד כי דבריו נכונים מאוד להלכה ולמעשה וכו':
(יו"ד) בתפילין שכתב סופר חצי פרשה בדיו הנוטה לאדום ואחר שמתייבש נעשה שחור, ומשם ואילך כתב בדיו שהוא שחור מתחלתו ועד סופו, כתב בתשו' הרי בשמים מהד"ת סי' ו' דל"ה שלא כסדרן כיון שממילא הוא משתחר אח"כ הו"ל כאלו הי' שחור בשעת הכתיבה וגם כיון דהושחר אח"כ ממילא אגלאי מלתא למפרע דהי' בו כח השחרות בשעת הכתיבה ע"ש:
(יא) סופר שנתערבו לו פרשיות פסולים ברוב פרשיות כשרים כתב בתשו' מחנה חיים ח"ג לאו"ח סי' ה' דלא מהני בזה רוב דהרוב אינו פועל להפך הפסול לכשר ע"ש ועיין בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סי' קט"ו ד"ה ומאי שהקשה שחקר ג"כ בזה אם איסור שבטל בהיתר נתהפך למעלת ההיתר למשל חמץ שנתערב עם מצה נתהפך למצה ויוצאין בו או דע"י ביטול חשיב רק כאלו אינו חמץ אבל עדיין אינו מצה ועיין גם בס' המקנה ח"ג דף כ"ח בזה (וצ"ע קצת מירושלמי פסחי' ר"פ אלו עוברין "אם בשרובו חמץ חייב כרת אם בשרובו מצה יוצא בהן י"ח בפסח" הרי מבואר דנתהפך האיסור למעלת ההיתר) ועיין גם בשו"ת קנאת סופרים סי' י"ט כתב ג"כ כזאת וחולק מה"ט על מ"ש בתשו' יד אלי' דס"ת פסול שנתערב באחרים בטל ברוב דכל ביטול הוי כמאן דליתא אבל מ"מ אינו מצטרף למצוה ע"ש וכבר ישב על מדוכה זו חד מגדולי האחרונים ה"ה רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובה שנדפס בס' שער שמעון לגיסו ז"ל (דפוס ווארשא תרמ"ה) וז"ל, ואני מסתפק היכא דיש נצמחים ונתבטלו ברוב אפשר לצאת ידי מצוה צריך לאכול שימור חשוב יותר מכזית, דבכזית מקצת מן החמוצים וליכא כזית מצה, דהביטול סילק רק האיסור אבל לא דנעשה מצה לצאת בו, הגע עצמך בחוט צמר שלא נטוה לשם ציצית ונתערב בג' חוטין שנטוו לשמה וכי נימא דיצא בזה ידי ציצית, וכן בה' שנתערבו עורות פסחיה' ונמצא יבלת נימא כיון דהפסחי' היו מעורבים נתבטל הפסח שיש בו מום ונעשו כולם פסחים כשרים עכ"ל:
(יב) בתל תלפיות מחברת ו' אות ס"ה כתב הרה"ג מהו' שמעון סופר שליט"א אבדק"ק ערלוי יע"א, נתעוררתי מרב זקן אחד נ"י באותן המניחין תפילין גדולים עם התיתורא והמעברתא יותר מד' על ד' אצבעות שאינם יוצאים י"ח לפי המבואר בב"י סי' ל"ב שאותן המניחין ב' זוגות תפילין צריכין ליזהר שכל זוג יהא פחות מב' אצבעות עם התיתורא והמעברתא כי מקום בראש להניח שתי תפילין והוא רק מקום ד' אצבעות יע"ש ולפי"ז אף בזוג אחד אם התפלה גדולה עם התיתורא והמעברתא יותר מד' אצבעות אינם מונחים כולם במקומם ומבואר בטו"ז שהתפלה כולה צריכה מונח במקום הראוי וכו' ועיי"ש בד' צ"ח שהביא שראה תפילין של הגאון מהו' נתן אדלער זצ"ל והיו קטנים עד שתמה עליהם מאוד ובל"ס לא היו רחבים יותר מב' אצבעות רק גובהם היו קצת יותר מערך רחבם ומעשה רב, והרבה דברים שסוברים שעתה אכשיר דרי וכי דייקת דרך הראשונים הי' יותר סלולה וכו' ולענ"ד כיון שקטנים כשרים בלי פקפוק למה לנו להכניס בפלפול וכו' עיי"ש:
עוד ראיתי בת"ת מחברת ה' אות ק"ה ת"ל אכתוב דבר נחוץ להודיע לבנ"י בדבר קשר של ראש שצריך להיות ד' והוא הלממ"ס לפי דעת הפוסקים שנתגלו בימינו ה"ה האשכול והרמב"ן והר"ן והריטב"א על שבת שלא כדעת התוס' והנה רבים עושים אותו כמ"ס סתומה ולא נודע פירושו ויש עושים ד' גמורה **(מצאתי בס' מעין החכמה לתרי"ג מצות במ"ע דוידוי מעשר שג"כ עמד בזה ותירץ עפי"ד התוס' בב"ב דף פ"א ד"ה ההוא למעוטי חו"ל דמאי איצטריך קרא להכי הא הוי מצוה התלוי' בארץ שאינה נוהגת בח"ל ותי' לחד תירוצא משום דאיתקשו ביכורים לבשר בחלב דכתיבי בחד קרא ראשית בכורי אדמתך לא תבשל גדי וכו' וס"ד שיהיו נוהגין אף בחו"ל ואצטריך מיעוטא א"כ י"ל דלענין חיוב נשים ילפינן היקישא דכל שישנו באכילת בשר בחלב (וכדילפינן חיובא לנשים באכילת מצה דכל שישנו באכילת חמץ וכו') ישנו בהבאת ביכורים יעו"ש ודפח"ח:)** והנה בב"י סי' ליב הביא כמה ציורים על הקשר ודקדקתי אחריהם וכולם הם כפי מ"ם סתומה רק שמביא בשם הריא"ס שהד' הוא בצד הב' (והוא מהופכת שם) וקשה דהא קיי"ל ונוייהן לבר דקאי על הקשר וצע"ג, ומצאתי בס' מצת שמורים ומועתק גם בפע"ח בשם מהר"ם דליזאני בזה"ל קשר זה נעלם מעיני רבים בבחרותי הוקשה לי כי עשו ארבעה מרובע ואנן צורת ד' בעינן ולא מנין הד' ועוד כי צורה זו שאנו עושין הוא מבפנים ואנן דוקא מבחוץ קאמרינן ועוד כי בזוהר וכו' עד שעליתי לא"י ועשו לי ד' עכ"ל. הנה חתר למצוא פתרון לקשר שעושים העולם ולא מצא, ואני העני יגעתי ומצאתי במהרי"ל ה' תפילין בזה"ל רצועות של תפילין עשויות לתלות מן הקשר ולהלאה כמין צורת ד' עכ"ל ומועתק גם בא"ר סי' כ"ז, ור"ל כי רצועה הימנית יוצאת לצד מערב ואחת יוצאת לצד צפון (וברש"י שבת ס"ב יש איזה ט"ס) והוא ד' ובזה הוי א"ש, אבל מה אעשה כי בא רעהו התה"ד בפסקים וכתבים סי' קע"ט וחקרו, ולא אעתיקנו כי העתיקו הפרישה בסס"י ל"ב עיי"ש כי צווח ככרוכיא כי הד' צריכה להיות בקשר עצמו ולא ברצועות יעו"ש, וברור לכל מבין כי הפרישה לא הרגיש שהתה"ד פליג על הפוסקים שבב"י, וכן נעלם הדבר מן הב"י ומן הרמ"א וכל הבאים אחריהם, רק בס' אני' דיונה הביא דברי התה"ד ורצה לדחותם, ואני כתבתי אליו לדחות כל דבריו ותשובתו נשארה מעל וכו' לכן כל איש מבין יבין כי נשתבש הדבר מרוב הצרות (כמ"ש הטויו"ד סי' קפ"ג) וכבר כתב הרמב"ם כי א"א ללמדו בכתב רק פא"פ (וע' ב"י יו"ד סי' ר"א בריש הסי' בשם המרדכי לענין נהרות) ואולי לא דקדקו בזה יען כי סמכו על התוס' דאינו הלל"מ אבל לפי מ"ש בראש דברי בשם הפוסקים הרבים יש לעשות הקשר ד' גמורה ואין על הקשר הזה שום קושיא ולא אאריך בדבר להציע קושיות שישנם בידי על צורת המ"ם סתומה אבל די בדברי תה"ד הנ"ל:
-- ואודות הקשר של ד' שעושין הרבה שיוכל להנתק הנה והנה ולדעתי יש חשש מהא דעירובין דף צ"ז זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין וכיון שיכול ליקח הרצועה מחבירתה כולה דמי להא דיו"ד סי' ש"א בטו"ז סק"ה ועיין במחצית השקל סי' ש"א ס"ק נ"ח ובב"ח שם דהכי קיי"ל וע' גם בבאה"ט שכ' דעניבה פסולה בתפילין ואף כי במלחמות לרמב"ן כתב דאביי לא ס"ל כר"ח אבל למה לכנוס בספק פלוגתא לכן הטוב והישר לעשות ד' גמורה שלא תנתק הנה והנה והיה הקשר אמיץ עכ"ל:
(יג) בענין תפילין משני עורות אציין המקומות שבעלי תשובה עומדים, בשו"ת בית אפרים א"ח סי' א', בשו"ת מהר"ם מינץ מאובן ישן סי' א', בשו"ת הר המור למהר"ם בנעט סי' א', בשו"ת חתם סופר או"ח סי' ה' (עיין שם בד"ה וראיתי בס' מגן גבורים וכו' ועיי' בשו"ת קנאת סופרים סי' ל"א ול"ב שחולק בזה על החת"ס ז"ל) ועוד דברו בזה בשו"ת הרבה ועיין בס' הקובץ על הרמב"ם פ"ב מתפילין שהביא מתשו' הרמ"ע סי' ל"ח שמתיר בשני עורות התפורים ממשנה דכלים ודחה דבריו דאין ראי' משם, ועיין בס' ערוך לנר סנהדרין דף פ"ט ע"א שהוכיח מסוגי' דשם דעור א' דוקא בעינן ותפירה לא מקרי עור א' וכתב שבשו"ת בגדי כהונה הרגיש ג"כ בראי' זאת – ובס' עט סופר ח"ב כלל נ"ח כתב וז"ל בענין תפילין משני עורות עיי' חת"ס סי' ה' שמחלק בין חיבור ע"י דבק או תפירה, עיי' תשו' מהר"ם מינץ ושמן רוקח ח"ב סי' א' ותשו' רעק"א סי' י"א ותשו' שמלת בנימין סי' י"ד וכו' ע"ש (ועיין בס' חתן סופר לאו"ח דף ע"ב באורך):