אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן כה

סימן כג

(א) במחבר ס"א אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקודש. ותמה הדגול מרבבה דהא אמרי' כל המקודש מחבירו קדם את חבירו ולפענ"ד חילוק רב בינותם דדוקא אם אינו רוצין לכבד אדם או דבר אז המקודש קודם כגון כהן קודם ללוי כו' אבל אם האדם רוצה לקדש את עצמו בוודאי צריך לילך ממדריגה למדריגה ובזה נאמר מעלין בקודש כו' וכעין סברא זו כתב המג"א לקמן סי' קל"ז סק"ב ע"ש – כ"כ בשו"ת שערי צדק להגאון מדעעש ז"ל או"ח סי' ג' וכן ראיתי עוד בכמה וספרים:

(ב) והא דלא כתב המחבר הטעם שכתב ג"כ הנמ"י משום דציצית שקולה כנגד כל המצות לכך קודמי' לתפילין כ' בס' שמן המאור לר' מאיר גלוגא אפשר דהמחבר ס"ל דדוקא בזמן שהי' תכלת אז שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כדאמרי' במנחות דף מ"ג ע"ב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' שקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן וקרא איירי בזמן שהי' תכלת אבל בזמן הזה שאין לנו תכלת לא מ"ל טעם זה להקדים הציצית ודו"ק עכ"ל:

(ג) סעיף ה' במה שנחלקו הטו"ז והמג"א אם לומר ברכת על מצות תפילין בפתח או בחולם פוק חזי מאי עמא דבר וכבר נהגו לברך בחולם כיון דלדעת הטור קאי גם על תפילין של יד. ומ"ש המג"א דעל מצות בפתח נמי משמע לשון רבים כדכתיב מצות ה' ברה, י"ל דלא דמי דדוקא כשכולל כל המצות שייך לומר על הכללות לשון יחיד, אבל במצות פרטיות והן רבים פ"ה לשון רבים כמ"ש בשם הראב"ע על מה שכתוב ואמר נא ישראל יאמרו כא בית אהרן יאמרו נא יראי ה' דגבי כללות כל ישראל אמר לשון יחיד אבל לגבי פרטים והם רבים היינו בית אהרן ויראי ה' שייך לשון רבים, ואף אם נאמר דגם על מצות בפתח משמע לשון רבים, מ"מ י"ל בחולם שמתפרש יותר, ואין לומר בזה דעדיף להראות חידוש בברכות כמ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים בההיא דלבער כ"ע ל"פ וכו' ועיין טו"ז סי' קמ"ו, דהרי כ' המג"א דאחר ברכת על מצות תפילין יש לומר בשכמל"ו משום חשש ברכה לבטלה וא"כ גם אמן אין לענות אחר ברכה זו משום ספק ברכה וכ"כ בפרמ"ג שם, וא"כ צריך לומר ברכה זו בחשאי שלא ישמע חבירו ויכנס בספק אמן ואין לומר בזה להשמיע חידוש כי אין להשמיע ברכה זו, וכמה בני אדם אומרים גם ברכה זו בקול רם ושלא כדין עושים – כן כתב בשו"ת רמ"ץ או"ח סי' ו' ומובא בשדה חמד (דינים) מערכת ברכות סי' א' אות למ"ד – וכ"כ בתשו' חסד לאברהם מהד"ת או"ח סי' ד' וכן מסיק בס' לוית חן פ' בא ועיי"ש דמשיג על המג"א מסוגי' דהוריות דף ד' ע"א ארנב"י מצות כתיב ופרש"י בחד וי"ו דחדא מצוה משמע (זה כתוב גם בחיי אדם) וראית המג"א ממצות ה' ברה מדחה ג"כ כנ"ל דאשכחן כמה פעמים בתורה דכלל התורה נקראת בשם מצוה אחת וכו' ע"ש באורך באורך -- ובכל זאת כמדומה לי שרוב העולם נוהגין במדינות אלו כהמג"א לברך על מצות בפתח:

(ד) בס' באר היטב סק"ח כתב וז"ל אם הניח תפילין ש"י וכשבא להניח של ראש קודם שהגיע קציצה בבשר אחר שהגיע לאויר הראש הפסיק בדיבור אי אמרינן הכא קלוטה כמי שהונחה דמיא עיין הלק"ט ח"ב סי' מ"ב עכ"ל. וספר הלק"ט אינו תח"י אך ראיתי בשדה חמד (דינים) מערכת ה' אות ט' הביא בשם הרב הלק"ט דדוקא בדבר שסופו לנוח מעצמו הוא דאיכא למימר אויר שסופו לנוח כמונח דמי אבל תפילין שהם בידי האדם וע"י האדם סופו לנוח לא אמרי' כמונח דמי יעו"ש. ועיין בילקוט הגרשוני ח"ג אות קלוטה וכו' שמה כתבתי תלי"ת סברא ישרה בזה (ועיין בתוס' ישנים שעל הגליון שבת דף ד' ע"ב דלהקל לא אמרי' קלוטה כמי שהונחה דמיא רק להחמיר יעו"ש):

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה