ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
ליקוטים שונים
**( (א) בס' נחלת שבעה סי' מ"ה בדקדוק נוסח הגט אות י' הקשה על מה שכותבי' בגט "שאנו מנין" הרי לעולם צריך לכתוב בגט לשון המבורר טפי וא"כ למה אין אנו נזהרין לכתוב "שאנחנו" מנין דואנו לשון אנינות מלשון ואנו ואבלו דישעי' סימן ג' ואנו הדייגים שם סימן י"ט דכה"ג מדקדקים בבהמ"ז כמ"ש הגאון מהר"ן בפירוש ב"ה שלו עכ"ל, ומצאתי בס' מכתב לחזקי' לר' חזקי' מרדכי בשאן ז"ל על סדר הגט שכ' דכיון דהוי פירוד בין איש לאשתו ובפרט בזווג ראשון כי מזבח מוריד עליו דמעות שייך בי' שפיר ואנו לשון אנינות עכ"ל ומ"מ צ"ע למה כותבי' בכתובה "שאנו" מנין ואולי משום דבגט כותבי' כן ע"כ גם בכתובה נהגו לכתוב כן ועדיין צ"ע קצת:
(ב) בפירש"י בחומש פ' נח בפסוק כי מלאה הארץ לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל וקשה למה הרי הי' בהם השפחת ערוה ועכו"ם החמורים וכבר הבאתי בזה פירושים שונים בילקוט הגרשוני פ' נח וכעת מצאתי בס' קרבן ראשית על מס' ר"ה דף ט"ז שפי' דקודם מ"ת שהי' להם דין ב"נ היו יכולין לפטור על כל עבירות בטעות אתה גרמת שבראת יצה"ר ומה שהשיב הקב"ה בראתי תבלין היא התורה ליתא דהא ב"נ שלומד תורה כאלו גוזל כדאיתא בסנהדרין דף נ"ט דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה לנו מורשה ולא להם ופירש"י ואיכא משום גזל עיי"ש ולהכי לא נחתם גז"ד אלא על הגזל דכיון שעברו על גזל ולא חששו א"כ אין להם במה להתנצל ודו"ק ודפח"ח:
(ג) בפ' כי תשא בפ' ועתה הורד עדיך מעליך והקשו בעלי התוס' עה"ת שהרי כבר נאמר ולא שתו איש עדיו עליו ושמעתי בשם הגאון מו"ה יצחק אלחנן ז"ל מקאוונא דעל ולא שתו יש נגינת תביר דהיא נגינה מפסקת ולא קאי אלמטה, כי אם כוונת הפסוק ולא שתו לבם לזאת (כמ"ש גבי פרעה ולא שת לבו גם לזאת) רק כל איש עדיו עליו נמי בתחלה לכן אמר ה' ועתה הורד עדיך מעליך ובזה מדוייק פי' רש"י ז"ל שם בחומש שציין תביר איש עדיו ודי"ק ודפח"ח:
(ד) שם ה' ה' אל רחום וגו' פרש"י מדת רחמים היא אחת קודם שיחטא ואחת אחר שיחטא והוא מגמ' כ"ק דר"ה וכבר הקשה הרא"ש ז"ל שם מה צריך אדם רחמים קודם שיחטא וראיתי בס' נחלי מים להגאון מהר"מ ז"ל מבריסק שתי' בפשיטות עכ"י מחז"ל בקידושין יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו נמצא זה הוא אחד מחסדיו ורחמיו הגדולים של הקב"ה שעוזר לאדם שלא יחטא כי עפ"י הדין בודאי אינו מחויב לעוזרו וז"ש אני ה' בעל הרחמים קודם שיחטא ודפח"ח:
(ה) בזוה"ק פ' נשא דף קכ"ד ע"א ישחט את בן הבקר ושחט אקרא ולאו כהנא דכהנא אסיר לי' וכו' ע"ש ובס' תולדית אדם ר' זעלמעלי ווילנער הניחו בצ"ע ובהגהות חשק שלמה למנחות דף י"ט הביא בשם אחיו הגאון ר' בצלאל הכהן ז"ל דהא דאמר דכהנא אסיר לי' ר"ל דכהן בבגדי כהונה אסור לשחוט כיון דשחיטה כשר בזר הו"ל כלאים שלא בשעת עבידה והיה לוקה אבל בלא בגדים בודאי מותר לשחוט והא דאמר ושחט אקרא היינו משום דבלא בגדי כהונה הוי לי זר דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וקרי לי' אחרא ודפח"ח:
(ו) במדרש, רבה פ' וירא וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת יונים כאשר צוה אותו אלקים הה"ד ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם והוא תמוה, ונלע"ד עפ"י מ"ש בילקוט הגרשוני ח"ב על תנ"ך וחמש מגלות דף כ"ז בד"ה השמטה מחלק ראשון, ליישב קושי' התוס' קדושין כ"ט למ"ל אותו ולא אותה לפטור אשה ממילת בנה תיפוק לי' דהוי מעשהז"ג, וכתבתי שם דאיצטריך קרא אלעתיד לבוא דמצות מילה הוא לדורות עולם ולעתיד לבא שיתבטל היצה"ר יהיו גם הנשים חייבות במ"ע שהז"ג עיי"ש באורך וז"ש המדרש וימל אברהם וכו' כאשר צוה אותו אלקים ולכאורה הוא מיותר רק אתי להורות אותו ולא אותה וקשי' קושי' התוס' תיפוק לי' דהוי מ"ע שהז"ג לכן אמר הה"ד ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם דמצות מילה הוא לדורות עולם ולעתיד לבוא גם נשים חייבות במ"ע שהז"ג לכך אצטריך אותו למעט אשה להדיא וא"ש ודו"ק:
(ז) בפ' מקץ בפסוק ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמות אם לא אביאנו אליך וגו' עיין בתשו' חתם סופר או"ח סי' ר"ק שנשאל בזה וכי יש רשות לאדם להפקיר נפש בניו ותי' לפי"מ דאמרי' בפ' יש נוחלין כלב בן יפונה ויב"נ חיו מן האנשים שנטלו יב"נ וכלב חלקם של מרגלים בא"י וזה יכונה חיו נמצא מי שמפסיד חלק בא"י נקרא מיתה כי ידיעת ההפכים א' וראובן דימה בנפשו שהוא הבכור ושני בניו יטלו ב' חלקים כמו שהי' אח"כ אפרים ומנשה ואמר עתה את שני בני תמית תטול מהם חלקם בא"י. ואני מצאתי שכבר קדמו בזה הגאון בעל טו"ז בספרו דברי דוד על התורה יעו"ש וכעת ראיתי בשו"ת בנין ציון החדשות סי' קע"ד דלא נחה דעתו בפי' זה וכתב פי' מקודש בהמשך כל הפוסקים ומגודל האריכות א"א לי להעתיק כל דבריו ואפס קצהו תראה דמ"ש ראובן את שני בני תמית היינו מחמת דנדר לקיים מצות אביו ואם לא יקיים נדרו הרי אמרו ז"ל בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים ולכן אמר רק שני בני דהיינו חצרון וכרמי דחנוך ופלוא כבר גדולים הי' וע"ז השיב יעקב פן יקראנו אסון ונדר אינו חל באונס לכן קיבל יהודא עליו בנידוי כמ"ש וחטאתי לאבי כל הימים שזה חל אפי' באונס יעו"ש ודפח"ח:
ח במדרש סוף שיר השירים יש וז"ל:
בפסוק חברים מקשיבים לקולך אעפ"י שישראל עוסקים במלאכתן כל ששת ימים ביום השבת משכימים ובאי' לבהכ"נ וקורי' ק"ש ומתפללי' וקורי' בתורה ומפטירי' בנביא והקב"ה אומר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים ואין חברים אלא מלאכי השרת ותני דבתיכם שלא תקנאו זא"ז ולא תקנאו זא"ז ונא תחרחרו זע"ז שלא יאמרו מה"ש לפני רבש"ע תורה שנתת לישראל אינן עוסקין בה והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם ואתם מקיימים אותה בשלום עכ"ל המדרש, והנה מה שמסיים ואתם מקיימים אותה בשלום אין לו הבנה, ופי' הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בהקדמה לשו"ת שירי טהרה דודאי לקנות עולמו אי אפשר רק בתרי"ג מצות רק הקב"ה דן כל ישראל כשותפין יחד ואם א' עשה הרבה וא' מעט יש לכולם חלק בעוה"ב אך זה רק כשישראל יש ביניהם אהבה ואחדות אז נדונין כאיש אחד אבל אם ח"ו איבה ושנאה וקנאה ביניהם אז נדונין כ"א בפ"ע וזה כוונת המדרש דהמלאכים מקטרגים שאין ישראל עוסקים בתורה אמנם הרי עכ"פ לא ימלט שעכ"פ כל אחד מקיים מצוה אחת א"כ נדונין כשותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים מ"מ חולקין לאמצע לכך יאמרו והרי איבה ושנאה ביניהם א"כ ראויין להיות נדונין כ"א בכ"ע לכך מסיים המדרש ואתם מקיימים אותה בשלום דע"י שלום לבד שיהי' ביניכם נחשב בזה כאלו כל א' קיים כל התורה ודפח"מ.
ט עיין ילקוט הגרשוני פ' בחקותי בפסוק ונתתי גשמיכם בעתם פרש"י בלילי שבתות והבאתי שם פירוש בזה בשם הגאון מו"ה געץ ז"ל אבדק"ק גערמענד יע"א וכעת מצאתי דבר זה בספר ישן הנקרא קול קול יעקב מהגאון מו"ה יאקב המבורגר ז"ל ראש ב"ד דק"ק פראג בסוה"ס בח"ת לפ' בחקותי ועניתי ואמרתי אין כל חדש וכו' וראוי להעתיק מה שראיתי עוד בס' הנ"ל בפ' כי תצא על המדרש פליאה מנין לבן י"ל למצוה דכתיב במספר ארבעים יכנו ומובא בכמה ספרים והיא תמוה וכ' בס' הנ"ל בהקדם לפרש מ"ש שלמה אם חכם בני ישמח לבי גם אני דהנה הקשה בס' צדה לדרך למה נענשו ער ואינן הא הוי קטנים ותי' היכא דהמה חריפים בחכמה אף כשהם קטנים הם נענשים וז"ש אם חכם בני שהוא חריף בחכמה ישמח לבי גם אני דבשאר בן העונש על האב עד שנעשה גדול ובר מניה ולפיכך מברך אז האב ברוך שפטרני אבל אם הבן חכם טפי העונש על הבן גם קודם י"ג שנה והאב פטור וז"ש ישמח לבי גם אני והנה למעלה הוי העונש ס' מלקיות כדאי' בחגיגה אפקיהו למט"ט ומחיוהו שתין פולסי דנורא דלמעלה בר עונשין כשהוא בן כ' השליש מן ס' וכן למטה המלקות ל"ט והעונש הוא כשהוא בן י"ג השליש מן ל"ט והנה אי תליא העונש בחכמה לפי מה שהוא חכם א"כ גם המלקות לפי ערך זה ובתורה כתיב ארבים יכנו אלא עכ"ח לא תליא בחכמה וזהו כוונת הפליאה ששאל מנין לבן י"ג למצוה דילמא תליא בחכמה והשיב במספר ארבעים יכנו ומוכח דוקא בן י"ג ודפח"מ:
(יו"ד) בס' חיי אדם כלל ב' אות ב' הביא בשם נכדו ראי' שכל דבר שאמרו רוח רעה שורה עליו מותר בדיעבד מב"י יו"ד סי' ו' וכבר קדמו בזה בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' ק"ה יעו"ש:
(יא) בתשו' חת"ס או"ח סי' קכ"ז העלה דביו"כ בעינן הנאת מעיו משום דתלוי ביתובי דעתא והביא ראי' לזה מש"ס דכתובות ל"א ע"א הגונב חלבו של חבירו ולא אמר לחמו ביה"כ אע"כ משום דאגניבה מחייב בבית הבליעה דלא מצי להדורי ואאכילה די"ל לא חייב עד דנחית למעיו משא"כ חלב עכ"ל, יפלא בעיני דנעלם מעינו הבדולח התוס' במס' שבת דף י"א ע"א ד"ה לא יעמוד וכו' שכ' ואתי שפיר הא דפרק אמרי לי דף י"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' ר"מ אומר אף אם הי' שבת והוציאה בפיו חייב והשתא היכי תני ר"מ הוצאה דלא מחייב עלה עד שתנוח במעיו בהדי הנהו דמחייב בשעת בליעה אלא אהוצאה מחייב נמי בשעת בליעה כדפרישית עכ"ל ואם איתא כהח"ס ז"ל מה התחילו כלל להקשות הלא במשנה דיש אוכל אבילה א' קתני נמי יוהכ"פ וזה ג"כ אינו חייב עד דנחית למעיו א"כ שפיר תני ר"מ הוצאה בהדי הני אע"כ מוכח מדבריהם דלא כחת"ס ז"ל וצע"ג:)**