אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת נשא

פרשת במדבר

א' רמ קכ"ג עא' וכל יומא אית ליה גדר מלבר דלא ייעיל כל בר נש לההוא טוב כגון חשך דכסי לנהורא דתשכח ביומא קדמאה אור ותשכח חשך בכל יומא תשכח נטירא. ואינון נטירין אינון כגון קוצים לכרם ואית נטירין אחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים ונטרין ההוא טוב דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל ואי לאו כל חייבייא הוו עאלין ברזין דאוריית' ובגין דא מאן חייבא דייעול למנדע רזין דאוריי' כמה מלאכי חבלא דאתקריאו חושך ואפלה נחשים ועקרבים חיות ברא אתקריאו ומבלבלין מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו דיליה אבל מאן דאיהו טב כל אלין נטירין אינון למימריה וקטיגור נעשה סניגור וייעלון ליה לטוב הגנוז ויימרון ליה מרנא הא בר נש טו וצדיק ירא שמים בעי למיעל קדמך ואמר לנו פתחו שערים ויבא גוי צדיק וכו' עש' [ילקוט דוד]:

ב' לקמן קלח' עא' אות ט' משכ' על הא דאמר הזוהר ה' ה' פסיק טעמא בגווייהו קדמאה שלים בתראה שלים בכלהו ונל' דלפי משכ' הזוהר שם באותו הדפו וזל' ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין דהכי תנינן כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא וכד אתגלי עתיקא קדישא בזעיר אנפין כלא ברחמי אתחזון וחוטמא אשתכיך ואשא ותרם לא נפיק וכו' עש' הרי קאמר בהדיא כשהרחמים נמשכים מעתיקא קדישא לזעיר אנפין אז יהיה הכל רחמים גמורים שגם הדינין מתמתקין וחוזר הכל רחמים ואז מתרבים הרחמים בכל העולמות בשלימות להכי אמרינן גם בזה בתראה שלים יותר מן הראשון ככל הכתוב לעיל באברהם אברהם וביעקב יעקוב גם בה' ה' בתראה שלים מן הראשון דגם מדת הדין מסכמת על דרך מה שפירשתי על פסוק ואני תפלתי וכו' דקאמר הכתוב אלהים ברוב חסדך עי' בספרי קרית חנה דוד חלק א' סי' צד' ובחלק ב' סי' כג' ושם בהשמטה דדפ קנג' עש':

ג' קמו' תאנא דבעי לפרשא ידוי וכו' בעי לקדשא ידוי עי' דקדישא דהוא ליואה דבעי כהנא ליעול קדושא דמייא מידוי וכו' ועד' לא יטול קדושה דמייא מבר נ"ש אחרא דלא הוי קדישא וכו' ולוי אקרי קדוש דכתיב וקדשת את הלוים וכו' [ילקוט דוד) עי' השע' א"ח סי קכה' סעיפ ו' ועי' שם בבאר הטיב סק' ח':

ד' זוהר רמ' דפ קכב עב' ה' דבהבראם ועלה אתמר כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם והיא על רישיה דבר נש (רל' מלכות כדאיתא בפתיחת אליהו מלכות פה תורה שבעל פה) וכו' עלה אתמר ותמונת ה' יביט אך בצלם יתהלך איש וכגון דאיהי על רישיה דבנ' אסיר ליה לבר נש למיזל ארבע אמות בגלוי הראש דאם היא אסתלקת מעל רישיה דבנ' מיד אסתלקו חיים מניה ואי תימה וכו' עכ' מהזוהר הנל' משמע שהאיסור של גלוי הראש הוא אפילו בביתו ונל' דלאו דוקא מהלך אלא אפי' יושב בביתו אסור מהאי טעמא דשכינה שריא על רישיה ועי' בשע' אח' סי' ב' סעיפ ואו עש' וזה היפך ממה שהעתיק הרב באה"ט שם סק' ואו' משם מהרשל' דכתב שאין איסור אלא דוקא תחת אויר הרקיע עש' ועש' עוד שהעתיק משם מז' דאפילו יושב אסור משום בחוקותיהם לא תלכו עש':

משכיל דבר ועי' במור"ם סי' רפב' סעי' ג' עש' ועי' לקמן פרשת פנחס דפ פב' משכ' שם אות ט'. תרפה. באהל דוד:

ה' שם דפ קכו' עא' תח' בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגוויה לדרי דרין עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין ליה וכו' עד דף קכז' עא' לברכא ליה ולאודאה עלייהו עש'. שדברי הזוהר הנל' שם משברין את הלב לרסיסין והגוף והאברים מתפוצצין ומתחלשין ומטילין חלשים על הקדשים דבזה יבואו על נכון דברי רבותינו שאמרו יזכור לו יום המיתה ולא אמרו יזכור לו המיתה אלא יום המיתה שהוא יום גדול ונורא כנז' אשר לכמה דינין הוא מעותד ליום הזה שהוא יום המיתה אשר בזה לא קמה עוד רוח באדם וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירא ויעקב נסע סכתה שסך השם בעדו להצילו מיד עשו שהוא יצה"ר ויעקב הלך לדרכו דרך הקדש ולא הלך בעצת רשעים כי אם בתורת ה' חפצו [משכיל על דבר באהל דוד] תרפה':

ו' שם קכח' עא' רש' פתח ואמר הולך רכיל מגלה סוד וכו' אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא עד דרמי ליה לבר מט' משום דלית רוחיה רוחא דקיומא אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא ביה כתיב ונאמן רוח מכסה דבר וכו' עש' ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא וכי אי במילי דעלמא כך אצטריך רזאי במילין רזין וכו' אבי ראה גם ראה הביטה והבין כמה צריך אדם לחסום פיו ולא יגלה שום דבר אפי' דברים בעלמא צריך שיהיו עמונים וספונים בלבו ולא יוציאם לחוץ לדבר כי כבוד אלהים הסתר דבר וזהו כבודו של אדם והיינו דכתיב ולא יראה בך ערות דבר (באהל דוד) ועי' פרשת נח אות א' עש' משכ' שם תרפה:

ז' שם קמי' עב' מכאן דכל כהן דפריס ידוי בעי לאתקדשא עי' דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב וקדשת את הלויה הא אינון קדישין וכו' להוסיף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יכול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא וכו' ובעי הוא הלוי לאתקדשא בקדמיתא וכו' תאנא כהנא דפריס ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי ע"ש משמע מלשונו הנז' דקאמר דלא יתחברון אצבען דא בדא דכל האצבעות שוות דלא יתחברון וכ"ן ממה שסיים בטעמא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי משמע דהאצבעות כנגד עשר ספירות ולכן צריך כל אחד בלחודוי כדסיימוה קמיה ואכ' לפי דברי הזוהר צריך שלא יחבר אצבע עם אצבע ונל' דרוצה לומר שלא יהדקם זבז' אלא יהיו רפויין אצבעותיו שיכנס האויר ביניהם אבל אין צריך להבדילם ולה רחיקם זה מזה כל כך עד שיחלקם ויעשה אויר גדול ביניהם שהאויר והחלל צריך שיהיה דוקא בין ב' אצבעות לב' אצבעות וכן בין אצבע לגדול כדי לעשות חמשה אוירים כמו שפסק מרן' באח' סי' קכח' סעיפ יב' עש' [משכיל על דבר] באהל דוד) תרפה':

ח' שם קכד' עא' בגין כך והביא האיש את אשתו אל הכהן וכו' הכא אית לאסתכלא הא כתיב ושחט את בן הבקר ושחט אחרא ולאו כהנא דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא וכו' עש' [ילקוט דוד] באהל דוד):

משכיל דבר הנה הזוהר קאמר דהכהן אסור לו לשחוט את הקרבן משום דאסור לו להתנהג בדינא והוא בעל חסד וזה נראה נגד לשון השס' זבחים לא' דקתני כל הפסולין ששחטו וקתני שהשחיטה בזר כשירה דמשמע דכש' כהן ועוד דכל עבודת יום הכפורים הוא בכהן גדול והוא השוחט אלא שנראה דמיום הכפורים אין ראיה נשאר ימים משום דבאותו יום נתבטלו הדינין פטרת':

ט' שם ע"ב רא' פתח ואמר ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וכו' אמאי כתיב הכא שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו וכו' בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו והוו כמה מישראל דחשדין לאנתתייהו בדא עד דקבה' מפה לון לדא להאי אתר ובעא למבדק לון מה כתיב ויבאו מרתה וכו' אמר קב"ה למשה מה את בעי הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואני בעינא למבדקא הכא נשיהון דישראל כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהו נשי וגיברין ולא ישתאר לעז על בני ועד דיבדקון כלהו הכא לא אשרי שמי עלייהו מיד ויורהו ה' עץ וישלך אל המים דא שמא קדישא ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל כדין שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ואי תימא נשיהון יאות אינון אמאי אלא אופ אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בנייהו וכלהו נפקין גוברין ונוקבין זכאין ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין כדין קב"ה אשרי שמיה בינייהו וכו'. [ילקוט דוד) באהל דוד]:

משכיל דבר הנה מה שאמר הזוהר ויורהו ה' עץ וכו' דא שמא קדישא דהוה כותב כהנא נל' לומר דהנה לעיל מזה כתב הזוהר דכהנא הנה כתיב שמא תרין זמנין חד זמנא בארח מישר ולבתר הוה כתיב ליה למפרע והכונה דעץ הוא כמנין הויה' בזה האופן יוד' פעמים ה' חמשים ה' פעמים יוד חמשים הרי מאה וא"ו פעמים ה' שלשים ה' פעמים ואו' שלשים הרי קס' כמנין עץ ולכך כתב הזוהר ויורהו ה' עץ דא שמא קדישא עי' בספר שערי ציון בסדר פדיון הנפש דפי קכד' עב' פטח"ת:

יוד' רמ' שם קכה' עב' אמר אליהורעיא מהימנא הא שעתא לסלקא לעילא באומאה אימא אנת דהא בגינך אנא בעי לסלקא דיהיב לי קב"ה רשו לאתגליא לך בבית האסורים דילך בקבורא דילך ולמעבד עמך טיבו דאנת מחולל בחובין דעמא ההד' והוא מחולל מפשעינו אל' רעיא מהימנא באומאה עלך בשמא קדישא דלא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי וכו' דאתמר עלי ואתן את רשעים קברו ולא אשתמודען לי ואני חשוב בעי נייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו דחכמת סופרים תסרח בכל אתר דישראל מפוזרין בי בין מלכוון ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה דאתמר בהו ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולית לון יכולת למיעבד טיבו עם תח' ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב דלא יהא תקומה לנפילו דלהון ואפילו חיי שעה וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא כיגונא חשיבין ככלבים בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חדשי בראש כל חוצית דלא אשכחו אכסניא בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדוא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישא דעמא וכו' ע"ש ילקוט [דוד] באהל דוד]:

משכיל דבר כל זה ראינו בעינינו ובאזננו שמענו בזמננו זה שנותנים חק ודבר קצבה לצדקתם תק ולא יעבור שכך מסכימים ביניהם עד פה תבא ולא תוסיף ואין ליונה ואין אכסניא ותח' בין עיניהם ככלב מת וסרות ומרחקים אותו ומתעבים אותו ואינם מניחין אותו ליקרב אליהם לך לך אמרי לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב ובהדי הוצא לקי כרבא כי רובם הם בני מעלי מסולאים בפז פטרת:

יא' שם קלד' עא' והכא אית לאסתכלא וכי הכל תלוי במזל ותנינן ס"ת וכו' אלא הכי אוקימנא בספרא וכי' האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דדיקנא תליין ביה אתקרי מזל מע' משום דכל קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין וסת' אעג' דאיהו קדוש לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל כיון דעייל להיכל אתקרי קדוש בעשר קדושות ר"ל שזהו שאמרו רזל' פרק ד' דכלים עשר קדושות וקא חשיב עד ההיכל וקודש קדשים כגוונא דלעילא דלא אתקרי היכל אלא כד אתחברן עשר קדושות [נל' דרל' דלא אתקרי היכל שהוא גימט' אדנות שהוא רומז לשכינה שהיא מלכות אלא כד אתחברן עשר קדושות שהם עשר ספירות ותאנא הכל תלוי במזל דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה אמאי אקרי מזל משום דמניה תליין מזלי ומתזלי מניה עלאין ותתאין ובגין כך איהי תליא וביה תליין כל מיני דעלמא עלאין ותתאין ואפילו ס"ת וכו' עש' [ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל על דבר פטר"ת:

יב' שם קמה' עב' אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במה דלא אתנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשריא בהו שכינתא וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכה עמא ההד' וחסידיך יברכוך וכו' ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכה וכו' כה תברכו את בני ישראל תאנא האי צדק אתקרי כה' דכל דינין אתערין מכה' וכו' ודאתתבר עמה חסד אתבסמת ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתה מחסד בגין דתתברך ותתבסם כה' ההד' כה' תברכו את בני וכו' תברכו בהאי חסד לכה' ותבסמין לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין ההד' כה' תברכו וכו' דאמר ר' שמעון בשעתא דהאי כה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין וכו' כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער על ידוי האי כתרא דיליה חסד דאקרי חסיד דכתיב לאיש חסידך וכו' וחסידיך יברכוכה יברכו כה': יג' לעיל קלח' עא' קלז' עב' אלא בכל זמנא דעתיק דעתיקי רשא חוורא אתגליא רעוה ברעוון אתגליין רחמין רברבן אשתכחו בכלא ובשעתא דלא אתגליין כל זיינין דזעיר אנפין זמינין וכב יכול רחמי עביד דינא ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגליא עתיקא דעתיקין רעוה דרפטין כלהו בוציני דאתקרו בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא מתנהרן אלין בוצינין מתערין דינין ואתעביד דינא מאן גרים להאי דינא רעיה דרעוון דלא אשתכח ולא אתגלי ובגין כך מהפכים חייביא רחמי לדינא ומאן דאמר הכא מאת ה' מן השמים בזעיר אנפן אתמר מן השמים אש מים רחמי ודינא לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל תאנא האי חוטמא זעיר וכד שארי תננא לאפקא נפיק בבהילו ואתעביד דינא ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא חוטמא דעתיק דעתיקא קדישא דהוא אקרי ארך אפים מכלא והיינו רזא דתנינן ה' ה' טעמא בגוייהו וכו' אוף הכא פסיק טעמא וכו' קדמאה שלים בתראה שלים בכלהו עכ' ולמעלה מזה אמר בזוהר אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון רחמים גדולים רחמי דזעיר אנפין אקרון רחמי' סתם ואכ' האי דקאמר הכתוב ה' ה' חד קאי אעתיק דעתיקין שהם רחמים פשוטים דלית בהו דינא כלל וחד קאי אזעיר אנפין ודוק' תרצא':

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה