אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת האזינו

פרשת וילך

א' בסוף האדרא קדישא דף רצ"ו ע"ב ור' אלעזר נפיל תלת זמנין ולא יכיל למפתח פומיה לבתר פתח ואמר אבא אבא תלת הוו חד אתחזרו השתא תנוד חיותא צפראן טאפין משתקען בנוקבא דימא רבא וכו' ע"ש נ"ל לפרש האי דקאמר תלת הוו חד אתחזרו ע"פ מה שראיתי כתוב כי יש באדם נר"ן הנפש מתלבש בה בעולם הזה וכאשר ישן האדם מתלבשת הנשמה ברוח והולכת לגן עדן התחתון וכאשר רוצה לשוט ולעלות הנשמה לגן עדן עליון אז נפשטת מהרוח והנפש תמיד נשארת בעולם הזה והרוח נשארת בגן עדן התחתון והנשמה היא העולה למעלה למעלה וכשיפטר האדם מהעולם הזה אם הוא צדיק עושה במעשיו הטובים הזדככות לנפשו ולרוחו שיתרבה הארתם כל כך עד שיוכללו בנשמה וקונים מעלתה ועולים למעלה כאחד זהו מה שראיתי כתוב: והנה לפי הקדמה הנז' יבואו דברי הזוהר על נכון שר' אלעזר הוא היה אומר אבא אבא תלת הוו ר"ל כשהיה רשב"י חי וקיים תלת הוו ליה ועתה שזכה ועלתה נשמתו לפני כסא כבוד חד אתחזרו דכלהו קנו מעלת הנשמה ונכללו בחד שהיא הנשמה ודו"ק ועי' לעיל בהקדמת בראשית דף ל"ב ע"ב מה שכתבתי שם אות ז' בילקוט דוד דף ב' ועי' בזוהר תרומה דף קמ"ב ע"א ותראה דהכי הוא ע"ש קמ"א ע"ב קמ"ב ע"א ותתענג בדשן נפשך:

ב' לעיל דף רצ"ד ע"א אודנין למשמע טב וביש ותרוויהו סלקין לחד דכתיב הטה ה' אזנך ושמע אודנא לגו בגו דיליה תליא ברשימין עקימין בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו דכל מלה דהוי בבהילו לא הוה בחכמתא שלימתא וכו' ע"ש ילקוט דוד] באהל דור: משכיל דבר הנה מפעולות ה' שעשה באזנים חדרים עקומים להודיע לבני האדם כי לא יאמר דבר עד שיתבונן עליו ולא תכף למחשבתו שעלתה מחשבה במוחו יעשה אותה מחשבה ויוציאה לפו' דהיינו שיוציא דבר מפיו מיד וכ"ש שלא יעשה במעשה מיד עד שיתבונן במחשבת הדק הטיב ואז יוציאנה לחוץ לדבר שאם ידבר תכף לא תהיה בשלימות לכן צריך שישים רסן לפיו עדיו לבלום בל ידבר קרוב למחשבה עד שיפסיק שיעור שיתבונן על הדבר ואז יצא לחוץ לפיו לדבר ההוא ולא יאכלנה פגה וימתין עליה עד שתתבשל ותצטמק ויפה לה וסימנא אתנ"ח אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב על כן אמרו רז"ל מתון מתון ארבע מאה זוזי שויין ואז יהיו מימיו נאמנים ונ"ל דעל זה נאמר ונאמן רוח מכסה דבר ר"ל מכסה דבר ולא יוציאינו לחוץ עד שיתבונן בו:

ג' שם רצ"ה ע"א שערין אוכמין וכו' ו' אינון תשע אקרון וכו' כתב בנצוצי אורות בציון ב' וז"ל פ' בסוד וק' ובתוספת נה"י הם ט' הרמז עכ"ל הנה משמע דנצח והוד אינם בכלל ששה קצוות ומשמע דששה קצוות מתחילין מכתר עד תפארת שהם ששה ספירות וזה נראה שהוא היפך ממה שכתוב בשער ההקדמות דף ה' ע"א דבור המתחיל אבל וז"ל אבל אם נרצה לפרט ולחלק אלו הע"ס הנ"ז הכליות בפרטים רבים אינם מתחלקים רק בבחינת ה' פרצופים בלבד וכו' וזה סדרן כי ספירת הכתר הוא פרצוף שלם כלול מי"ס פרטיות ונקרא א"א ואמנם בו נכלל בבחי' פרצוף עתיק ואין כאן מקום ביאורו וספירת חכמה גם הוא פרצוף שלם ונקרא אבא והבינה גם היא פרצוף שלם ונקרא אמא וכו' אשר מחסד עד יסוד גם הוא פרצוף שלם ונקרא ז"א. וספירת מלכות עשירית נקרא נוקבא דז"א גם היא פרצוף שלם כולל עשר ספירות פרטים שבה וכו' ע"ש העתיק דבריו הרב בעל ספר כגן' הירק' היוצא חדש מבית הדפוס להרב הגדול רבינו כליפה גיגי ז"ל בפירושו על התקונים תקונא תמני סר דף ל"ז ע"ב דף צ"ט ע"ב מספרו כגן' הירק' ע"ש דבור המתחיל ורזא דהאי ע"ש וצריך לעיין בספרי דבי רב והנה בספר הקדוש הנקרא הקונטריס היחלאלי הנדפס מחדש בבית ה' דף י"ג ע"ב בענין התפילין סי' ה' העתיק דברי הרב בשער הכוונות וז"ל ובשעת הקשירה יכוין לקשור הנוק' עס הזא' כדי ליחדם בק"ש במלת אחד ר"ל אח' ד' שהם זו"ן קשורים יחד בשני קשרים וכו' ע"ש מדכתב אח' ד' מהם זו"ן משמע דכל הספירות מכתר עד היסוד נקרא זעיר וד' הוא נוקביה וצריך תלמוד בזה עוד ראיתי בהגהות מהרח"ו בפרשת אמור בזוהר דף צ"ג ע"ב וז"ל זעיר נקרא א"ח שיש בו ט' ספירות ונוקבא נקרא דלת' שאין לה רק ד' ספירות תנה"י עכ"ל וזה מכוון עם מה שכתב בשער הכוונות שהעתיק איתלאלי עוד ראיתי כתוב בהגהות מהרח"ו על זוהר בחוקותי דף קי"ג אות ד' וז"ל כי אתם מתקנים ועושים אותה חק ומשפט הנ"ל דהיינו נוקבא שהיא נקודא עושים אותה פרצוף וזעיר שהוא בן וק' בלבד עושים אותו בן עשר ע"י מע"ט וא"כ שפיר קאמר ועשיתם אותם ע"כ הרי קאמר זעיר שהוא בן וק' בלבד וכו' עוד בתפלת יהי רעוה מן קדם סתימא וכו' נאמר ויתמשך מלא עלאה דרך אבא ואמא לזעיר אנפין מזעיר אנפין לחקל תפוחין וכו' וכל זה הוא בשער ההקדמות:

ד' ר"ץ באגדתא דבי רב ייבא סבא תנינן אמאי וד' כלילן ביוד אלא נטיעא דגנתא דא אקרי ו' אית גנתא אחרא דאיהי ד' ומהאי ואו' אשתקייא ד' והיינו רזא דכתיב ונהר יוצא מעדן וכו' מאי עדן דא חכמה עלאה ודא יוד' להשקות את הגן דא ואו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים דא הוא ד' וכלא כלילן ביוד' ובגין כך אקרי אב לכלא אם לאבהן שירותא דכלא ביתא דכלא. דכתיב בחכמה יבנה בית וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד): משכיל דבר תרצ"ב:

ה' שם רצ"ד ע"א אודנין למשמע טב וביש וכו' אודנא לגו בגו דיליה תליא ברשימין עקימין בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין בין מוחא ולאו בבהילו דכל מלה דהוי בבהילו לא הוה בחכמתא שלימתא וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד):

משכיל דבר הביטה והבן דברי הזוהר דקאמר דכל מלה דהוי בבהילו לא הוה בחכמתא שלימתא וזה אפילו במילי דעלמא כ"ש וק"ו במילי דשמיא דצריך מתון רב וכוונה יתירתא וסימן זה יהיה בידך אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב דכל אדם חזו בו באזניו ישמע דהיינו דמאזניו ישמע ויבין לבבו דצריך מתון בכל דבר דבר דבור על אופניו ולא יהיה נחפז כדכתיב. תרצ"ב:

ו' שם רצ"ט ע"א ד"א לו חכמו ישכילו זאת דאיהי מתקשרא בהו בישראל כד נמרין פקודי אורייתא ויתבין עמה בשלם ינדעון דסייעתא דהאי זאת עמהון לאתפרעא משנאיהון דישראל דאינון זעירין ביני עממיא ינדעון איכה ירדוף אחד אלף ושנים יניסו רבבה ומאן גרים להו האי זאת דהוה בהו בשלם כד עבדין פקודי אורייתא ולעלמין לא אתעדי מנייהו למעבד להו נוקמין וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד):

משכיל דבר הנה משמע מדברי הזוהר דהכי פירושא דקרא דישראל ידעון דאיך כשהיו עושין רצונו של מקום היה אחד מהם רודף אלף ושנים יניסו רבבה ומי גרם להם זאת דהוו עמה בשלום והיא שהיתה עושה להם נקמות מאוייבהן ועתה שאין עושים רצונו של מקום הם בצרה כל כך אם לא כי צורם מכרם כו' יהי ה' עמנו כאשר היה עם אבותינו אמן תרצ"ב תם ונשלם שבח לאל בורא עולם:

סוף הספר

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה