אור ברסלב

יכין תרומות· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ח

פרק ז

סעיף א

האשה
בת ישראל נשואה לכהן:

סעיף ב

שהיתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גרשך
אע"ג דאינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה ואי בשעשתה שליח לקבלה. הרי מיד נאסרה בתרומה. דאפילו באמרה לשליח תקבלו במקום פלוני אמרי' שאינה מקפדת רק מראה מקום היא לו. ושמא מיד חוץ לעיר ימצא שליח לבעל ויתנו לה [כגיטין פ"ו מ"ז] י"ל דהכא מיירי באמרה לשליח לא תקבל גיטי רק במקום פלוני. ואז מותרת לאכל תרומה עד שיעור שיגיע שליח לאותו מקום ואמרו לה שקידם לשם ברכב וסוסים:

סעיף ג

וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך
וירשו קרובו הזר:

סעיף ד

רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר
מיירי באכלה חמץ בע"פ דזמנה בהול לבערה והו"ל אנוס [יבמות ל"ד א' ועי' מ"ש בס"ד לע"ל פ"ו סי' א']:

סעיף ה

ור' יהושע מכשיר
דכתיב ברך ה' חילו לשון חלל. אעפ"כ פועל ידיו תרצה:

סעיף ו

וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם רבי אליעזר אומר יבלעו
וישלם קרן וחומש. ודוקא עבד ואשה דמתחלה בהיתר אכלו. משא"כ בן גרושה וחלוצה דמעולם לא הותר בה מודה ר"א דיפלוט:

סעיף ז

אמרו לו נטמאת
או:

סעיף ח

ונטמאת תרומה
והטומאה אירע אחר שהכניסה לפיו דוגמא דאשה ועבד לעיל:

סעיף ט

טמא היית
מכבר דלא הותר בה מתחלה:

סעיף י

או שטעם טעם פשפש
וואנצע. וה"ה שאר דבר מאוס מותר לפלטה דבכה"ג לא חיישי' להפסד הקדש ותרומה:

סעיף יא

היה אוכל באשכול
אכילת עראי קודם שעישר:

סעיף יב

ונכנס מן הגנה לחצר
וחצר קובע למעשר לאסור אפילו אכילת עראי:

סעיף יג

רבי אליעזר אומר יגמור
ר"ל יחזור לגינה ויגמור מדהתחיל בהיתר:

סעיף יד

ורבי יהושע אומר לא יגמור
אפילו בגנה:

סעיף טו

חשיכה לילי שבת
שאכל עראי בע"ש וחשכה לו. והרי שבת ג"כ קובע למעשר כחצר:

סעיף טז

רבי יהושע אומר יגמור
למ"ש:

סעיף יז

יין של תרומה שנתגלה ישפך
דאסור לכל תשמיש. ואפילו לשתיית בהמה טהורה דלאכילה עומדת דשמא שתתן נחש:

סעיף יח

ואין צריך לומר של חולין
ולדידן מותר [כי"ד קט"ז]:

סעיף יט

ושאר כל המשקין מותרים
דאין נחש שותה מהן:

סעיף כ

כמה ישהו
מגולין:

סעיף כא

כדי שיצא הרחש
הנחש:

סעיף כב

ממקום קרוב
מחורו שתחת אוזן הכלי. ואע"ג שאין נראה שם חור יש נחש דק כשערה [חולין ד"י]:

סעיף כג

וישתה
וא"ת כיון דצריך שיהיה הארס ניכר [וכמשנה ה'] א"כ אף כששהה כשיעור זה או כשלא שהה שיעור זה לבדק אם ניכר ארס במשקה או לא. ואם לא ניכר בו ארס אף כששהה נשתרי. י"ל דנ"מ ברוצה לשתות בליל' אסור לשתות כששהה. א"נ דהא קמ"ל דבששהה צריך לבדוק אם ניכר ארס במשקין. וגם אילה"ק אם הארס ניכר למה לא מהני סינון [כמ"ז] נבדק אחר הסינון אם ניכר עוד שם ארס. י"ל דבהיה שם ארס חיישינן לאחר הסינון אולי נשארו שם צחצוחי ארס. [אולם שהארס צריך שיהיה ניכר כך הוא ל' הרמב"ם [פי"א משמירת הנפש]. ולכאורה יש לתמוה. הרי מים רבים לא יכלו לכבות הכרת הארס. ול"מ נ"ל דעד שתאבד המרה היינו שתאבד טעמיה וכחה. ואפשר דביטול ס' מהני. ואפשר דזה נמי כוונת הרמב"ם במלת היכר. דהיינו הכרת כח הארס ע"י ביטול רבוי המשקה]:

סעיף כד

שיעור המים המגולין
שיהיו מותרים:

סעיף כה

כדי שתאבד בהם המרה
שלא יהיה הארס ניכר בהן:

סעיף כו

רבי יוסי אומר בכלים כל שהן
אפי' מרובין אסורים:

סעיף כז

ובקרקעות ארבעים סאה
וביותר ממ' סאה אין לחוש לגלוי. דס"ל דהקרקע מבטלת כח הארס כשהמים הם מ' סאה. ולת"ק בין בתלושין ובין במחוברין סגי בכדי שתאבד בהם המרה:

סעיף כח

נקורי
אויסגעפיקט:

סעיף כט

תאנים וענבים וקשואין
גורקען:

סעיף ל

והדלועין
קירביסע:

סעיף לא

והאבטיחים
מעלאנען:

סעיף לב

והמלפפונות
ציטראנען קירביס:

סעיף לג

אפי' הם ככר
ככר הוא ס' מנה [כפ"א דשביעית מ"ב] ורצונו לומר אע"ג שהאילן מרובה בפירות וכולן נקורי' לא אמרינן א"א לנחש לנקר כולם:

סעיף לד

אחד גדול ואחד קטן
ר"ל בין שהפרי גדול או קטן. וי"א דככר ר"ל שהפרי גדול וא' גדול וא' קטן ר"ל שהנקב גדול או קטן:

סעיף לה

אחד תלוש ואחד מחובר
לר' יוסי במשנה ה' איצטריך דבאילן לא אמרי' דארץ מבטל כח הארס:

סעיף לו

כל שיש בו
בהפרי:

סעיף לז

ליחה
זאפט:

סעיף לח

אסור
דמתערב ע"י הזאפט בכל הפרי:

סעיף לט

ונשוכת הנחש
בהמה שנשכה נחש:

סעיף מ

אסורה מפני סכנת נפשות
ולא משום טריפה ונ"מ דאפילו ס"ס אסור. ועוד דאע"ג דכל מאכל מסוכן בטל בס' כשאר איסור. עכ"פ נ"ל דלא בטל ברוב:

סעיף מא

המשמרת של יין
באטטיג לסנן היין:

סעיף מב

אסורה משום גלוי
אפי' הכלי התחתון שהוא מכוסה דהארס עובר במסננת:

סעיף מג

רבי נחמיה מתיר
דאין הארס עובר. ונ"ל דלא פליגי במציאות. דא"כ נבדקה אם נשאר צף או לא. ודוחק לומר דלר"נ נשאר צף אף שאינו נראה. אלא לכ"ע נשאר צף אלא דלת"ק אעפ"כ הדק שבארס עובר בהמשמרת והוא אפשר שיזיק ואע"ג שהרבה שתו ולא מתו אינה ראי' דאעפ"כ אפשר שיזיק לאדם שאין טבעו חזק [כש"ס ע"ז ד"ל ע"ב]:

סעיף מד

חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה
ברה"י הרי וודאי טמא וברה"ר הרי וודאי טהור. רק הכא מיירי בב' חביות ברה"י וא"י איזה נטמא. דבכה"ג שוודאי א' טהורה שתיהן תלויות מספק:

סעיף מה

רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום תורפה
מקום הפקר ושבקל תטמא שם:

סעיף מו

יניחנה במקום המוצנע
דמחוייב לשמרה שלא תטמא טומאת וודאי:

סעיף מז

ואם היתה מגולה יכסנה
שלא תאסר ע"י נחש:

סעיף מח

ורבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום מוצנע יניחנה במקום תורפה
דעכשו לאכילה אינה ראויה שמא טמאה היא ולזילוף ג"כ לא שמא טהורה היא ואסור לאבדה הלכך יניחנה בהפקר אולי תטמא ותהא ראויה לזילוף:

סעיף מט

ואם היתה מכוסה יגלנה
מרש"י [פסחים ט"ו א'] משמע דתרוויי' לענין גרמת טומאה ורשאי קאמר דמותר לו להניחה במקום הפקר וגם רשאי לגלותה. אע"ג שע"י זה או זה מצוי טפי שתתטמא מאילו היתה מכוסה ומונחת במקום המוצנע. ול"מ הי' נ"ל דהנחתה במקום התורפה היינו גרם שתטמא. והגלוי מכסוייה היינו כדי שיהא בו חשש שתיית נחש כדי שיהא רשאי לשפכה [כמ"ד]. ור' יהושע לאו היתירא רק חיובא קאמר דס"ל דכיון דתלויה היא. ואינו רשאי לשתותה או לאכלה וגם לא לאבדה בידים להכי חיישי' שיבא בה לידי תקלה [פסחים ד"ל ע"ב]. לפיכך אם הוא משקה שאפשר בה חשש שתיית נחש יגלנה וכשיתעלם ממנה רגע יהיה מותר לו לשפכה. ואם הוא מאכל או משקה שא"א חשש זה [כמ"ד] אז עכ"פ יניחנה במקום הפקר. אולי תטמא וודאי ויהיה רשאי לשרפה. מיהו כשהיא בת חששת שתיית נחש לא סגי לי' שיניחנה במקום הפקר דחשש רחוק הוא דמי יודע מתי תתטמא עי"ז וודאי. אבל כשיגלנה בשעה מועטת יהיה יכול לשרפה ולא יבא לידי תקלה ביני ביני:

סעיף נ

רבן גמליאל אומר אל יחדש בה דבר
לא יגרום לה טומאה וגם א"צ לשמרה:

סעיף נא

חבית
של תרומה טהורה:

סעיף נב

שנשברה בגת העליונה
מקום עצירת ענבים:

סעיף נג

והתחתונה
הבור שהיין יורד לתוכו מהגת:

סעיף נד

טמאה
שהיו שם חולין טמאים פחות מק' נגד החבית:

סעיף נה

מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכולים להציל ממנה
מחבית התרומה:

סעיף נו

רביעית בטהרה יציל
ר"ל צריך לחזור אחר כלים טהורים להציל ואף שבתוך כך ירד מהתרומה להחולין ויתטמא ויאסר כל שבבור אפילו לכהן:

סעיף נז

ואם לאו
שאין כלים טהורים בנמצא:

סעיף נח

ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו
לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין שבבור:

סעיף נט

שנשפכה
שנשבר החבית והשמן הולך לאבוד ולא נקט כביין שנשברה בבית הבד וכו' דהכא גבי שמן בכה"ג כ"ע מודו שלא יטמא ביד דאף שיתטמא כשירד לתחתון הפסד מועט הוא דחזי להדלקה כשיתנו לכלי מאוס דלא ליתי בי' ידי תקלה משא"כ ביין הפ"מ הוא כשיתטמא דלא חזי לזילוף כשיתנו לכלי מאוס:

סעיף ס

ר' אליעזר אומר תרד ותבלע
ר"ל תשקע בארץ:

סעיף סא

ואל יבלענה בידיו
ר"ל לא יצל לקלטו להדלקה בידים שהן שניות לטומאה:

סעיף סב

ועל זו ועל זו
על הנולד בה ס' טומאה ועל ההולכת לאבוד:

סעיף סג

רבי יהושע אומר יניח לפניו אחת מהן על הסלע
ולא יתנה לו בידים:

סעיף סד

וכן נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו אחת מכם ונטמא
בבעילת אונס:

סעיף סה

ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל
דאין דוחין נפש מפני נפש וה"ה באומרי' תנו לנו א' מכם ונהרגנו. מיהו ביחדו ואמרו תנו לנו פלונ' או פלונ'. באשה לכ"ע שרו למסרה כדי להציל האחרות מלהתטמא. אבל באיש להרגו י"א שאע"ג שיחדוהו אסור למסרו אא"כ חייב מיתה מדינא מדפשע בנפשו. וי"א דגם באין חייב מיתה מותר למסרו כשיחדוהו והכי קיי"ל [י"ד קנ"ז מ"א]:

תוכן העניינים

יכין תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה