יכין תרומות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ד
סעיף א
המפריש מקצת תרומה ומעשרות
שלא הפריש מהכרי כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו:
סעיף ב
מוציא ממנו תרומה עליו
ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן:
סעיף ג
אבל לא למקום אחר
דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת:
סעיף ד
מי שהיו פירותיו במגורה
ר"ל באוצר:
סעיף ה
וסאה לעני
שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה:
סעיף ו
מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ
נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין:
סעיף ז
וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון
נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין:
סעיף ח
שיעור תרומה עין יפה
נדיב לב:
סעיף ט
בש"א משלשים
ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם:
סעיף י
תרם
בינוני או נדיב:
סעיף יא
ועלה בידו אחד מששים
מדחייב לתרום מאומד טעה:
סעיף יב
תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב
ההוספה:
סעיף יג
במעשרות
דאין שם תרומה חל אהוספה:
סעיף יד
ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד
ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן:
סעיף טו
במדה ובמשקל ובמנין
אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה:
סעיף טז
ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף
דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך:
סעיף יז
תורם כדעתו של בעל הבית
בעין יפה או רעה:
סעיף יח
פיחת עשרה
שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה:
סעיף יט
או הוסיף עשרה
א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה:
סעיף כ
אין תרומתו תרומה
מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות:
סעיף כא
רבי אליעזר אומר אחד מעשרה
יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות:
סעיף כב
יתר מכאן יעשנה
לאותו מותר:
סעיף כג
תרומת מעשר
דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]:
סעיף כד
למקום אחר
המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו:
סעיף כה
רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה
יכול לעשות דלפטר ממעשרות:
סעיף כו
רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין
דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי:
סעיף כז
בשלשה פרקים משערים את הכלכלה
הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל:
סעיף כח
בבכורות
כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין:
סעיף כט
ובסיפות
בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו:
סעיף ל
ובאמצע הקיץ
ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה:
סעיף לא
המונה משובח
מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ:
סעיף לב
והשוקל משובח משלשתן
מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה:
סעיף לג
רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה
בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל:
סעיף לד
רבי יהושע אומר במאה ועוד
דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי:
סעיף לה
רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה
דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב:
סעיף לו
שתות למדמע
ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות:
סעיף לז
רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות
בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה:
סעיף לח
עגולי דבלה
תאנים הנדרסי' יחד בעיגול:
סעיף לט
הגדולים מעלים את הקטנים
דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה:
סעיף מ
העגולים מעלין את המלבנים
תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה:
סעיף מא
רבי אליעזר אוסר
נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים:
סעיף מב
כיצד
דברי ר"ע הן:
סעיף מג
בדורס ליטרא קציעות
תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]:
סעיף מד
ע"פ הכד
של חולין:
סעיף מה
ואינו יודע איזוהי
באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין:
סעיף מו
והתחתונות מעלות את העליונות
אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו':
סעיף מז
עד שיהיו שם מאה כדים
וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל:
סעיף מח
סאה תרומה שנפלה על פי מגורה
אוצר:
סעיף מט
וקפאה
הסיר מה שלמעלה באוצר:
סעיף נ
רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי
שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל:
סעיף נא
מאה סאה תעלה באחד ומאה
לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]:
סעיף נב
יקפיאנה
ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר:
סעיף נג
ואם כן
דמהני קפוי:
סעיף נד
או
שאינו ידוע:
סעיף נה
שתי קופות ושתי מגורות
ובכל א' נ' סאה:
סעיף נו
מעלות זו את זו
ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות:
סעיף נז
אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם
אגודה א' כיוצא בהן:
סעיף נח
לתוכן חציה תרומה
מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]:
סעיף נט
אלא שהיו שם מאה ושני חציים
דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה: