אור ברסלב

יכין תענית· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

סדר תעניות כיצד
בז' אחרונות מיירי:

סעיף ב

מוציאין את התיבה
הארון עם הס"ת. לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו. ר"ל שע"י עוונינו יתהווה רעבון, ונצטרך להתבטל מעסק התורה עי"ז. [אב"י ל"מ ר"ל כפשוטו, דבמה שחטאנו בזינו התורה לבלי להשגיח במצותיה, וזהו שכ' רש"י [דט"ז א'] בד"ה בעוונינו וודוי הוא. וזה כדברינו]:

סעיף ג

לרחובה של עיר
שיתבזו בפרהסיא. ואם אי אפשר, עכ"פ יתפללו בבית אחר, כעין גלות [רמג"א רתקע"ט]:

סעיף ד

ונותנין אפר מקלה
אפר ממש לזכר אפרו של יצחק:

סעיף ה

על גבי התיבה
כלומר עמו אנכי בצרה:

סעיף ו

וכל אחד ואחד נותן בראשו
הא נשיא ואב"ד מניחין להם אחרים, כדי שיתביישו ביותר:

סעיף ז

הזקן שבהן
ואם אפשר בזקן וחכם עדיף טפי, ואם לאו סגי בחכם:

סעיף ח

אומר לפניהן דברי כבושין
תוכחה. וכך מתחיל לפני דרשתו, אחינו וכו':

סעיף ט

וירא אלהים את שקם ואת תעניתם
משום שכולן לבשו שקין ומתענין, כדקאמר בש"ס, הודיען לפני כל שזה רק הסבה להכניע נפשם שישובו, ולא שזה יועיל:

סעיף י

ובקבלה
במה שקבלתם בצווי מנביאיכם:

סעיף יא

וקרעו לבככם ואל בגדיכם
ומאריך בדרוש כפי כחו, ואח"כ מתפללין [מכאן ראיה שיש לדרוש ביו"כ קודם תפלת מעריב של כל נדרי. ולא כיש מקומות]:

סעיף יב

עמדו בתפלה
תפלת שחרית. וה"ה במנחה ונעילה שעושין ככל הסדר הזה [טור תקע"ה ותקע"ט]:

סעיף יג

ורגיל
שמורגל בתנ"ך, כדי שיבין מה שיאמר. גם ר"ל שמורגל להתפלל בצבור, כדי שלא יטעה, ויצטערו הצבור שיחשבו שהוא סימן רעה להם [כברכות דל"ד ב']:

סעיף יד

ויש לו בנים
שיהיה טפלא תלוי ביה, כדי שיתכוון טפי:

סעיף טו

וביתו ריקם
שהוא עני. גם ר"ל שבני ביתו ריקנין מעבירה. ויש בכלל זה שלא יצא עליו שם רע בילדותו אף שעתה מתנהג כשורה. גם שיהיה לו עבודת שדה, ושיהיה עניו, ושיהיה קולו נעים להמשיך הלב, ושיהיה מרוצה לעם:

סעיף טז

ואומר לפניהם
כשיגיע לתפלת י"ח:

סעיף יז

שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש
בין גואל לרופא, מוסיף ו' ברכות [כמבואר במ"ג]:

סעיף יח

ואלו הן
הו' ברכות שמוסיף הש"ץ:

סעיף יט

זכרונות ושופרות
אתה זוכר וכו'. אתה נגלית וכו'. שתיהן כמו בר"ה. הרי ב' ברכות שמוסיף:

סעיף כ

אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני
כל מזמור ק"כ, וחותם כלקמן במשנה ד', הרי ג':

סעיף כא

אשא עיני אל ההרים וגו'
כל מזמור קכ"א, וחותם, הרי ד':

סעיף כב

ממעמקים קראתיך ה'
כל מזמור ק"ל וחותם, הרי ה':

סעיף כג

תפלה לעני כי יעטוף
כל מזמור ק"ב, וחותם, הרי ו':

סעיף כד

ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות
מלת צריך משמע לפעמים לכתחילה כדאמרינן [גיטין ט"ו א'] סד"א צריך לכתחילה קמ"ל. ולפעמים משמע לשון חיוב אפילו בדיעבד, כדאמרינן [ברכות ט"ו ב'] סד"א צריך ואין לה תקנה קמ"ל. וה"נ הכא ר"ל אין חיובו לומר כך, אלא חייב לומר רעב כי וכו':

סעיף כה

דבר כי יהיה בארץ
מלכים א' ח' מפסוק ל"ה עד פמ"א. זה אומר תחת זכרונות:

סעיף כו

אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות
ירמיה י"ד עד פסוק י'. זה אומר תחת שופרות:

סעיף כז

ואומר חותמיהן
נ"ל שדברי ר"י הוא, וה"ק אבל אומר חותמיהן של זכרונות ושופרות. שבפרשה שבמלכים חותם בברכת זכרונות, ובפרשה שבירמיה חותם בברכת שופרות:

סעיף כח

על הראשונה הוא אומר
היינו ברכת ראה נא בעניינו שמאריך בה, שכשמגיע ללמען שמך, אומר ענינו ה' ענינו וכו' עד צרה וצוקה, וקיים לנו ה' אלהינו את הברית ואת החסד וכו' [כמו בזכרוניות של ר"ה], עד מעמך ומעירך ומנחלתך, ואח"כ אומר, מי שענה וכו':

סעיף כט

ברוך אתה ה' גואל ישראל
ועונין אמן, ותוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ואומרים ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' וגו', היום יבואונו וכו' אם כבנים וכו' [כמ"ש בטור תקע"ט]:

סעיף ל

על השניה הוא אומר
ר"ל בברכה ב' מראה נא, שהוא זכרונות אומר אתה זוכר וכו' כמו בר"ה, עד להיות להם לאלהים אני ה', ואומר מי שענה וכו':

סעיף לא

מי שענה את אבותינו על ים סוף
בזה חותם את הזכרונות, משום דישראל היו כנשכחים במצרים רד"ו שנים, ונתיאשו כבר מהגאולה, והקב"ה התחיל עמהן באמרו זכרתי את העשוי לכם, וקיים דבריו בגאולתם, בקריעת ים סוף שהיה גמר הגאולה:

סעיף לב

ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות
ועונין אמן, ותוקעין תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו', כסי' כ"ט:

סעיף לג

על השלישית הוא אומר
דבשלישית מתחיל בשופרות של ר"ה, אתה נגלית וכו' עד והלך בסערת תימן. ואומר, ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופר וגו' ותפול החומה וגו', ונאמר וכי תבואו מלחמה על הצר וגו' ונזכרתם וגו', וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יהושע היום ורחם עלינו למען שמך, מי שענה וכו':

סעיף לד

מי שענה את יהושע בגלגל
להכי מסיים בזה את השופרות, משום דיהושע נענה ביריחו בשופרות והמשכן היה אז בגלגל:

סעיף לה

ברוך אתה ה' שומע תרועה
ואחר הברכה תוקע תקיעה תרועה תקיעה, ואומר ויעבור וכו', כסי' כ"ט:

סעיף לו

על הרביעית הוא אומר
דמתחיל מזמור ק"כ [כלעיל מ"ג], ומסיים אנא ה' אלהינו זכור לנו זכותו של שמואל חוזך ורחם עלינו וכו', מי שענה וכו':

סעיף לז

מי שענה את שמואל במצפה
דכתיב שם ויזעק שמואל אל ה'. וחותם בזה, משום שהוא מעין אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני שהתחיל בו:

סעיף לח

ברוך אתה ה' שומע צעקה
ותוקע תרועה תקיעה תרועה וכו' כלעיל סי' כ"ט:

סעיף לט

על החמישית הוא אומר
דמתחיל מזמור קכ"א [כלעיל מ"ג], ומסיים, אנא ה"א זכור לנו זכותו של אליהו חוזך ורחם וכו' מי שענה וכו':

סעיף מ

מי שענה את אליהו בהר הכרמל
הוא מעין אשא עיני אל ההרים שהתחיל בה:

סעיף מא

ברוך אתה ה' שומע תפלה
ואח"כ תוקעין תקיעה תרועה תקיעה, ויעבור וכו' כסי' כ"ט:

סעיף מב

על הששית הוא אומר
מתחול מזמור ק"ל [כמ"ג], ומסיים אנא ה"א זכור לנו זכותו של יונה נביאך ורחם וכו' מי שענה וכו':

סעיף מג

מי שענה את יונה ממעי הדגה
הוא מעין ממעמקים קראתיך שהתחיל בה:

סעיף מד

ברוך אתה ה' העונה בעת צרה
ואחר הברכה תוקעין, תרועה תקיעה תרועה, ויעבור וכו' כסי' כ"ט:

סעיף מה

על השביעית הוא אומר
מתחיל מזמור ק"ב [כמ"ג], ואמר אנא ה"א וכו' וזכור לנו זכותם של דוד ושלמה בנו עבדיך ורחם וכו' מי שענה וכו':

סעיף מו

מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם
לדוד, כשהיה ג' שנים רעב בימיו. ולשלמה, כשאמר כשחינך המקדש, רעב כי יהיה בארץ [כמלכים א' ח']. ואלה הם מעין הפתיחה שהתחיל תפלה לעני כי יעטוף שיחלוש ברעב:

סעיף מז

ברוך אתה ה' המרחם על הארץ
ועונין אמן ותוקעין תר"ת וכו' כסי' כ"ט. ואח"כ אמר רפאינו ה' וכו' וגומר תפלת י"ח. ולרמב"ם אחר גמר התפלה תוקעין בחצוצרות. ואע"ג דיונה בתר דוד ושלמה הוה, הקדימוהו כדי לסיים כל הברכות עם מרחם על הארץ בה"א הידיעה דהיינו א"י, ובהא שייכי דוד ושלמה טפי, דבימיהם היה הצלחת ארץ ישראל:

סעיף מח

מעשה בימי ר' חלפתא
בצפורי היה:

סעיף מט

ור' חנניה בן תרדיון
בסיכני היה:

סעיף נ

וגמר את הברכה כולה
של ראה נא, אחר שאמר עננו בתוכה, כסי' כ"ח:

סעיף נא

ולא ענו אחריו אמן
רק בשכמל"ו. ואח"כ אמר השמש, תקעו הכהנים וכו':

סעיף נב

תקעו הכהנים תקעו
ואין תוקעין עדיין, רק אומר הש"ץ מי שענה וכו':

סעיף נג

הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה
ותוקעין תר"ת, ואח"כ אומר הש"ץ זכרונות וגמר הברכה, כלעיל, רק שלא ענו אמן רק בשכמל"ו. ואמר השמש הריעו וכו' ואח"כ אמר שופרות וכו':

סעיף נד

הריעו בני אהרן הריעו
ולא תקעו עדיין רק אומר הש"ץ מי שענה וכו':

סעיף נה

הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה
ואז תוקעים תרועה תקיעה תרועה. [דאע"ג דכל תרועה צריכה תקיעה לפניה ולאחריה [כר"ה ל"ד א']. הרי היה תקיעה לפניה בברכה שלפניה, דהברכה אפילו בר"ה אינו הפסק, דהרי שמע ט' תקיעות ביום יצא, רק שלא יפסיק קול אחר בנתיים [ר"ה שם]. ואע"ג דבכה"ג בר"ה אינן מצטרפות, דמשך בשנייה כשתים אין בידו אלא א' [כר"ה ל"ד א']. היינו רק בר"ה דחייבה רחמנא בג' תרועות [כר"ה ל"ד א']. אבל בתעניות דרק תרועה א' חייבה רחמנא להכי לא דייקינן כולי האי]. וכן בכל ברכה וברכה ענו הצבור בשכמל"ו. וקודם התקיעות אמר הש"ץ מי שענה:

סעיף נו

ובהר הבית
כנגד שער מזרח, וכפי הנראה שם היתה להם הבית הכנסת שנזכרה ביומא רפ"ז. לפי שבמקדש לעולם לא ענו אמן רק בשכמל"ו, דשם כל המברך ברכה מזכיר את שם המפורש. ומה"ט גופיה אמרו מי שענה קודם התקיעות, משום דבשכמל"ו הוא שבח בפני עצמו, והיו שייכים התקיעות לבשכמל"ו, ולא למי שענה, להכי אמרו מי שענה מיד קודם התקיעות, כדי להסמיך התקיעות למי שענה שהוא עיקר תפלת התענית. מיהו אינהו ס"ל דאף בגבולין שעונין בכל יום רק אמן, אפ"ה מדמקריבין ביום זה חלבם ודמן דוגמת הקרבן בביהמ"ק, ראוי לעשות זכר למקדש. גם הצריכו לומר תקעו הכהנים אף דבח"ל אפילו זר תוקע. ולא הודו להם חכמים [כך נ"ל פי' כל משנה זו, שלא נתפרשה לנו במפולש כראוי לפי עניותינו, מרבותינו]:

סעיף נז

ג' תעניות הראשונות
שגזרו ב"ד [כפ"א מ"ה]:

סעיף נח

אנשי משמר
דהכהנים כולם היו נחלקים לכ"ד משמרות, כל משמר עובד בשבוע שלו, וכל משמר שוב מתחלק לו' בתי אבות לו' ימי השבוע, שבכל יום עובד בית אב אחר, ובשבת עובדים כל הבתי אבות של המשמר יחד [כמנחות ק"ז ב'. ואשתמיטתיה להר"ב במח"כ בפ"א דתמיד, שכ' שהיו שבעה בתי אבות, ועמ"ש שם]:

סעיף נט

לא היו מתענין כלל
שמא יחלשו בעבודתן. וגם המשמר מה"ט לא קבלו עליהן להשלים התענית, דשמא יצטרכו לסייע להבית אב, כשיתרבה עבודת היום:

סעיף ס

שלש שניות
שחמורים קצת יותר:

סעיף סא

אנשי משמר מתענין ומשלימין
דרק אנשי מעמד בל"ז היו מתענין בשבוע שלהן [כפ"ד מ"ב]. ולא אנשי משמר:

סעיף סב

אנשי משמר
איידי דאיירי במשמרות נקט נמי הא, ולא איירי בתענית:

סעיף סג

מותרים לשתות יין בלילות
דבלילה א"א שיצטרכו לסיועתם:

סעיף סד

ואנשי בית אב לא ביום ולא בלילה
משום שהם גם בלילה הקריבו אברי קרבנות היום שעבר:

סעיף סה

אנשי משמד ואנשי מעמד
שגם ישראל נחלקו לכ"ד מעמדות, מעמד לכל שבוע, ולהן ראש, שנקרא ראש המעמד. וקצת מכל מעמד דרים בירושלים, כדי שיהיו אלו הדרים מהן בירושלים שלוחי כל ישראל, לעמוד אצל הקרבת התמידין [ועי' לקמן פ"ד מ"ב וגו']:

סעיף סו

אסורין מלספר ומלכבס
אותן שעומדין אצל הקרבן, אסורים לספר ולכבס בשבוע של משמרתם, כדי שיסתפרו ויכבסו בגדיהם מקודם ויכנסו נאים:

סעיף סז

ובחמישי
שבשבוע שלהן:

סעיף סח

מותרין מפני כבוד השבת
ושמא לא יהיה להן פנאי בע"ש:

סעיף סט

כל הכתוב במגילת תענית
ספר הוא שנקרא כך מדנזכר שם כל היו"ט שתקנו בבית שני שלא יתענו בהם, עבור הניסים שנעשה להן אז. ובקצת מהיו"ט שם, כתוב דלא למספד, ובקצת דלא להתענאה, ומפרש הכא איזה חילוק יש בין שכתיב כך או כך. וקיי"ל דבזה"ז בטלה מגלת תענות חוץ מחנוכה ופורים [תקע"ג]:

סעיף ע

לפניו
ביום שלפניו:

סעיף עא

שלא להפקיע השערים
שע"י שיקנו הכל סעודות גדולות לתענית ולשבת, יתפקע ויתבטל שער של המאכלים שהיה עד השתא, מדיתמעטו המאכלים אצל החנוונים בעיר. [ול"מ נ"ל דלהפקיע, הוא מלשון ממונה על הפקיע [שקלים פ"ה], וה"נ ר"ל להכות שער של המאכלים, וכן אומרים בל"א [אויפשלאגען]. ותמהני ארמב"ם שכ' שסבת הפקעת השער, יהיה ע"י שיסברו החנוונים דלהכי גזרו ב"ד תענית סמוך לשבת מדיש צורך גדול למטר. וק"ל א"כ כשגוזרין תענית על שאר צרה, למה אין גוזרין תחלה בה'. ודוחק לומר שיטעו החנוונים שמתענים מפני צורך הגשמים]. ולדידן אין לחוש לכך [מג"א תקע"ב]:

סעיף עב

ואם התחילו
אם התחילו להתענות יום א' או יומים מקודם ופגע א' מאלו תוך הימים שגזרו להתענות:

סעיף עג

אין מפסיקין דברי רבן גמליאל
והכי קיי"ל. ואנן נוהגין להתענות יום אחר תחתיו [תקע"ב]. ויחיד שנדר להתענות בה"ב כל השנה, יפגע ר"ח, א"צ התרה אבל בנדר על מניין ימים, ופגע ר"ח, יתיר נדרו. ובא"א להתיר, יתענה, ויתיב תענית לתעניתו [תק"ע]. אבל באירע ברית מילה בעשי"ת או בב' ה' וב' שמתענין אחר יו"ט, אף שענה אמן אחר הש"ץ, א"צ התרה, דמדנהגו בכה"ג שלא להתענות, הו"ל כהתנה בפירוש. אמנם בקבל בפירוש במנחה להתענות מחר, צריך התרה. וכן הדין ביא"צ כה"ג [תקס"ח]:

תוכן העניינים

יכין תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה