אור ברסלב
יכין שבת פרק כ

יכין שבת· רבי ישראל ליפשיץ

פרק כ

פרק יט

סעיף א

רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת
(זייהע). והוא כיס שמסננין בו משקין:

סעיף ב

ביום טוב
דאע"ג דכשמותח שפת הכיס סביב הכלי שמסנן לתוכו. ורוחב פה הכלי טפח. נעשה אהל עראי על הכלי. אפ"ה ס"ל דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מעיו"ט. שרו:

סעיף ג

ונותנין לתלויה בשבת
דאין דרך בורר בכך. אבל לא יתלה לכתחילה משום אהל עראי:

סעיף ד

וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב
דאע"ג דס"ל דאהל עראי בלי מחיצות שרי. הכא ה"ט דאסור מדמחזי כעובדין דחול (שט"ו ס"ט). מיהו באין רוחב פה הכלי טפח. שרי (שי"ט מג"א י"ג):

סעיף ה

ואין נותנין לתלויה בשבת
דהו"ל תולדת בורר:

סעיף ו

אבל נותנין לתלויה ביום טוב
וקיי"ל כחכמים:

סעיף ז

נותנין מים על גבי השמרים
הנתונים במשמרת תלוי' מע"ש:

סעיף ח

בשביל שיצלו
כדי שיתהוו השמרים צלולים ודקים. ויצא יינם לתוך המים:

סעיף ט

ומסננין את היין
הצלול כל כך שראוי לשתותו כמות שהוא:

סעיף י

בסודרין
המתוחים מבעו"י. דביין ליכא משום מלבן. ובלבד שלא יפרוס הסודר לכתחילה. ולא יעשה גומא בסודר משום שינוי. אבל מים צלולים אסור לסנן בסודר משום מלבן. רק בנפה או בדבר אחר דלא שייך בו מלבן. שרי (שי"ט ט' י"א):

סעיף יא

ובכפיפה מצרית
סל העשוי מנצרים. והוא שלא יהא גבוה קרקע הסל מקרקעית הכלי טפח. ולא דמי לדלעיל (פי"ז מ"ח) דמשמע דמותר לכסות כל הכלים. התם בכסוי המיוחד לאותו כלי לא מחזי כאהל (וערטו"ז סס"י שט"ו):

סעיף יב

ונותנין ביצה במסננת של חרדל
כשמסננים משקה של חרדל. נותנים בה ביצה טרופה. וזה מותר מדאין כוונתו לברר העב מהדק. רק מתכוון להצהיר המשקה ולתקן מראיתו:

סעיף יג

ועושין אנומלין
(האניגזיים) עם בשמים. ונ"ל דקמ"ל אף שיש קצת אומנות בעשייתו וגם דרך לקיימו לזמן מרובה. ונמצא שמטריח לחול:

סעיף יד

רבי יהודה אומר בשבת בכוס
ולא יותר. משום טרחא:

סעיף טו

ביום טוב בלגין
(פלאשע):

סעיף טז

ובמועד
בחול המועד:

סעיף יז

רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין
וקיי"ל כת"ק (שכ"א י"ז):

סעיף יח

אין שורין את החילתית
(מייסטער ווארץ). והוא שורש עשב:

סעיף יט

בפושרין
ואף בצונן אסור. דדרך לשתותו לרפואה. ואסור משום גזירת שחיקת סממנים:

סעיף כ

אבל נותן
החלתית:

סעיף כא

לתוך החומץ
דבכה"ג מאכל בריאים הוא:

סעיף כב

ואין שורין את הכרשינין
(קרעססע). ור"ל אסור לשפוך עליהן מים כדי שיצוף הפסולת למעלה. או שיצלול העפר למטה. משום בורר. וה"ה בשאר עשבים דאסור (שי"ט מג"א סק"ט):

סעיף כג

ולא שפין אותן
אסור לשפשפן בידיו להשיר הפסולת. משום בורר (שם):

סעיף כד

אבל נותן לתוך הכברה
(זיעב):

סעיף כה

או לתוך הכלכלה
סל. אף שעי"ז יפול הפסולת דרך הנקבים:

סעיף כו

אין כוברין את התבן
(העקסעל):

סעיף כז

בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ
(שפרייא). שאינו ראוי לבהמה:

סעיף כח

אבל נוטל הוא בכברה
אף שעי"ז ממילא יפול המוץ דרך הנקבים:

סעיף כט

ונותן לתוך האבוס
(קריפפע):

סעיף ל

גורפין מלפני הפטם
(מאסט אכס) גורפין ומנקין העפרורית מהאבוס שלפניו שלא יקיץ במאכלו:

סעיף לא

ומסלקין לצדדין
כשהמאכל רב לפניו. מסלקין המספוא לצדדין:

סעיף לב

מפני הרעי
שלא יטנפו בצואתו:

סעיף לג

דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין
דלגרוף אבוס קרקע כ"ע מודו דאסור. משום אשווי גומות. וגזרו אבוס כלי אטו אבוס קרקע. ובסילוק לצדדים נמי פליגי. משום דיש שם שכבר נמאס ברירי פה הבהמה. ולא חזי לה עוד. והו"ל טלטול שלא לצורך. וקיי"ל כחכמים (שכ"ד סט"ו):

סעיף לד

נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת
ודוקא לסלק מהחמור וליתן להשור. אבל איפכא לא. מדכבר נמאס ברירי השור ולא חזי לחמור. והו"ל טלטול שלא לצורך (שם):

סעיף לה

הקש שעל גבי המטה
מכאן נמי מוכח דקש הוא הקנה הארוך (כמ"ש בריש כירה):

סעיף לו

לא ינענעו בידו
מיירי שלא חישב עליו מבעו"י לשכיבה. רק שהיה מונח שם. דמוקצה הוא. דסתמא להסקה עומד:

סעיף לז

אלא מנענעו בגופו
ר"ל מנענעו בשאר אבריו כדי לשכב עליו. אבל לא יגע בו בידיו. דאע"ג דטלטול מהצד מותר רק לצורך דבר המותר. והכא מתכוון רק לתקן המוקצה. בגופו מותר לטלטל אף לצורך דבר האסור (שי"א ס"ח):

סעיף לח

ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר
(דעקקע):

סעיף לט

או סדין
(לאקען) דע"י אלו גלי דעתי' מע"ש שמיחדו לשכיבה:

סעיף מ

מנענעו בידו
מיהו קש דידן סתמא נמי מיוחד לשכיבה או לבהמה (מג"א ש"ח סקנ"ג):

סעיף מא

מכבש של בעלי בתים
(פרעססע) של בעלי בתים. והן ב' לוחות. שמשימין הבגדים ביניהן. ומהדקן יחד כדי שיתישרו הבגדים:

סעיף מב

מתירין
מותר לפתחן מהדוק לצורך שבת:

סעיף מג

אבל לא כובשין
דהו"ל טורח לצורך חול:

סעיף מד

ושל כובסין לא יגע בו
ר"ל אסור לטלטלו דמוקצה מחמת חסרון כיס הוא (מג"א ש"ב סק"ז):

סעיף מה

רבי יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כולו
ר"ל אף שמהודקין עדיין קצת:

סעיף מו

ושומטו
ולחכמים גם זה אסור בשל אומן. והכי קיי"ל (שם):

תוכן העניינים

יכין שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה