אור ברסלב
יכין שבת פרק יז

יכין שבת· רבי ישראל ליפשיץ

פרק יז

פרק טז

סעיף א

כל הכלים
שמלאכתן להיתר:

סעיף ב

ניטלין בשבת ודלתותיהן
שנתפרקו מהכלים:

סעיף ג

עמהן
ר"ל אפילו עם הכלי מתטלטלין. ולא חיישינן שיחזור ויתקע אותן. ונמצא מתקן כלי. ומכ"ש שמותר לטלטלן בלי הכלי:

סעיף ד

אף על פי שנתפרקו בשבת
ה"ק אף שנתפרקו בחול. מתטלטל בשבת. משא"כ בדלתות הבית אפי' נתפרקו בשבת. [אב"י עי' מג"א ש"ח סקי"ט ודו"ק]. אסור לטלטלן:

סעיף ה

שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן
ר"ל לא נעשה לטלטול:

סעיף ו

נוטל אדם קורנס
(האממער):

סעיף ז

לפצע בו את האגוזים וקורדום
(האקקע):

סעיף ח

לחתוך את הדבלה
תאנים דרוסים יחד בעיגול:

סעיף ט

מגירה
(זעגע):

סעיף י

לגרור
(צו זעגען):

סעיף יא

מגריפה
(קראטץ שויפעל):

סעיף יב

לגרוף בה את הגרוגרות
תאנים יבשים שנדבקו בחבית:

סעיף יג

את הרחת
(ווינדשויפעל) העשוי לזרות בו תבואה בגורן:

סעיף יד

ואת המזלג
(גאבעל) העשוי להפך בה השבלים בגורן:

סעיף טו

לתת עליו לקטן
ר"ל להושיט על ידו מזונות לקטן שמעבר לנחל. ואורחא דמלתא נקט. דגדול יפסיע עליו ויביא בעצמו מזונותיו משם:

סעיף טז

את הכוש
(שפינדעל):

סעיף יז

ואת הכרכר
הוא כמו מחט חד שהאורג שובט בו חוטי שתי המתוחין לסדרן זה אצל זה כראוי:

סעיף יח

לתחוב בו
תותים וכדומה. כדי שלא ילכלך ידיו:

סעיף יט

מחט של יד
(נעהנאדעל):

סעיף כ

ליטול בו את הקוץ
(שפליטטער) שנתחב בבשרו. דמותר להוציאו בשבת כמפיס מורסא:

סעיף כא

ושל סקאים
(פאקקנאדעל). מחט גדולה לתפור שקין:

סעיף כב

לפתוח בו את הדלת
כשנאבד המפתח. וקמ"ל דאע"ג דכולן מיוחדין למלאכה שאסורה בשבת. אפ"ה מותר לטלטלן לצורך גופן למלאכת היתר. וה"ה כשנצטרך להמקום שהכלי שם. דשרי לטלטלן. אבל כשירצה לטלטלן מחמה לצל שלא יפסדו. או שירא שיגנבו או שישתברו במקום שמונחים. אסור לטלטלן (ש"ח ג'):

סעיף כג

קנה של זיתים
דרך להניח הזיתים בכלי הנקרא מעטן. עד שיזועו ויתרככו. ואחר איזה ימים. תוחבין קנה תוך הזיתים לבדקן ע"י לחלוחית שבקנה. אם כבר הגיעו לעצרן:

סעיף כד

אם יש קשר בראשו
כעין כפתר משוקע בראשו:

סעיף כה

מקבל טומאה
דע"י שקוע שבכפתר הזה נשאר בו מעט שמן כשבודק בו והרי כלי שיש בו בית קבול כל שהוא. מק"ט:

סעיף כו

ואם לאו אין מקבל טומאה
דהו"ל פשוטי כלי עץ דאינו מק"ט:

סעיף כז

בין כך ובין כך ניטל בשבת
לצורך גופו או מקומו. דאע"ג דלמחשב מנא דין שבת וטומאה שוין (כשבת קכ"ג א'). וא"כ באינו מקבל טומאה אמאי ניטל בשבת. התם רק לענין ביטול מתורת כלי. כמחט שניטל עוקצה. דאינה עוד כלי לק"ט. וכ"כ אינה כלי לטלטלה בשבת:

סעיף כח

חוץ מן המסר הגדול
(זעגע) גדולה שמנסרין בה קורות:

סעיף כט

ויתד של מחרישה
(פפלוג שאאר). שעושין בה חריץ של תלם המחרישה וטעמא דהנך דאסורין. מדקפיד עלייהו. שלא יתקלקלו במלאכה אחרת. והקצה אותן ביה"ש מכל מלאכה. וה"ה סכין של שחיטה. (ופעדער מעססער) או שאר כלים דקפיד עלייהו למלאכתן. אסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן (ש"ח א'):

סעיף ל

כל הכלים
שמיוחדים למלאכת היתר וגם לאיסור (מג"א שם ט'):

סעיף לא

ניטלין לצורך ושלא לצורך
ר"ל אפי' שלא לצורך גופו או מקומו. רק לצורך עצמן כדי לטלטלן מחמה לצל. שלא יפסדו. אבל שלא לצורך כלל. לכ"ע אסור לטלטלן (מ"מ פכ"ה משבת). מיהו מותר לנשאן אצלו שיהיו מזומנים בידו כשירצה להשתמש בהן היום (רט"ז שם סק"ב):

סעיף לב

רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך
ר"ל לצורך תשמיש המיוחד להן. ולדידיה אפי' לצורך גופו או מקומו אסור. וקיי"ל כת"ק:

סעיף לג

כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן
אפי' נשברו בשבת:

סעיף לד

שברי עריבה
(מולטער):

סעיף לה

שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך
(קריגכען):

סעיף לו

רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן
ר"ל מעין מלאכתן הראשונה. דס"ל נולד אסור:

סעיף לז

שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה
מאכל עב. שדומה קצת לעיסה נלושה:

סעיף לח

ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן
וקיי"ל כת"ק. מיהו בנולד ממש כ"ע מודו דאסור (שם ס"ו. והג"ה במג"א תצ"ה סק"ז):

סעיף לט

האבן שבקרויה
דלעת יבישה. דמדהיא קלה. כששואבין בה מים צפה. ונותנין בה אבן להכבידה:

סעיף מ

אם ממלאין בה ואינה נופלת
שמהודק בה האבן יפה:

סעיף מא

ממלאין בה
דבטל אבן אגב כלי:

סעיף מב

ואם לאו אין ממלאין בה
אפי' נפל האבן כבר מתוכה. עכ"פ הרי הקרויה בסיס לאבן המוקצה (ש"ט):

סעיף מג

זמורה
(רוטהע):

סעיף מד

שהיא קשורה בטפיח
(טעפפכען). שקשרה בו לשאוב בו מים מבאר:

סעיף מה

ממלאין בה בשבת
נ"ל דקמ"ל אבן אף שא"צ להאבן רק לתשמיש להכביד הקרויה. וקמ"ל טפיח אף שאין עשוי להיות קשור שם לעולם כהאבן בקרויה. דהרי מסתמא צריך להטפיח גם לתשמיש אחר. אפ"ה שרי:

סעיף מו

פקק החלון
לוח או מסך שסותמין בו החלון:

סעיף מז

רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי
שאינו נגרר בארץ. דאז לא הוי מהני שקשור בחבל:

סעיף מח

פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו
דהו"ל כמוסיף על אהל עראי:

סעיף מט

וחכמים אומרים בין כך ובין כך
אפי' אינו קשור:

סעיף נ

פוקקין בו
וקיי"ל דשרי. ודוקא בחישב עליו מע"ש לסתום בו החלון (שי"ג). מיהו בנגר. שהוא יתד שתוחבין באסקופה למטה. בהא מודים חכמים דצריך שיהא קשור. מדדמי טפי לבנין (שם ועירובין פ"י מי"א):

סעיף נא

כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ניטלים
ר"ל מתטלטלין:

סעיף נב

בשבת
דביש להכסוי בית אחיזה. יש על הכסוי תורת כלי:

סעיף נג

אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת
בגמ' קאמר. בכסוי כלים. כ"ע ל"פ דמתטלטל אף בלי בית אחיזה. והוא שיש תורת כלי עליהן. שעשה בהן מעשה ותקנם לכך. או שהשתמש בהן אתמול לכך. ובכסוי בור ודות שבקרקע. כ"ע ל"פ. דבלית בהן בית אחיזה. אסור לכסות בהן. דהו"ל כבונה. וביש בהן בית אחיזה שרי. דאז מוכח דלמשקל ולמהדר קאי. ומוכח נמי מה"ט דתורת כלי עליהן. כי פליגי בכסוי כלים המחוברין לקרקע. לר"י אינן כקרקע וא"צ בית אחיזה. ולרבנן הו"ל כקרקע וצריך בית אחיזה (הר"ב במח"כ קיצר יותר מדאי. ועי' ברש"י ור"ן). וקיי"ל כחכמים (ש"ח י'):

תוכן העניינים

יכין שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה