אור ברסלב

יכין שביעית· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ח

פרק ז

סעיף א

כלל גדול
ערפ"ז:

סעיף ב

אין עושין ממנו מלוגמא
ערווייכענדעס פפלאסטער:

סעיף ג

ואין צריך לומר לבהמה
דכ' לאכלה ולא להפסד:

סעיף ד

עושין ממנו מלוגמא לאדם
דכ' לכם לאכלה דוקא המיוחד לכם יהיה לאכלה ולא להפסד:

סעיף ה

אבל לא לבהמה
דכ' ולבהמתך וגו' תהיה תבואתה לאכל. הראוי לאכילתה לא יהיה למלוגמתה:

סעיף ו

חשב עליו
בשעת לקיטה:

סעיף ז

למאכל אדם ולמאכל בהמה
ר"ל לשניהן:

סעיף ח

נותנין עליו חומרי אדם
לאסור למלוגמא:

סעיף ט

וחומרי בהמה
דאסור לשנותן מברייתן ולשלקן. מדדרכו להאכל חי מבהמה:

סעיף י

הסיאה
ווילדער ראסמארין:

סעיף יא

והאזוב
איזאב וי"א מאיראן:

סעיף יב

והקורנית
ציטווערקרויט. אלו ג' אינן מיוחדין לשום דבר ואזלינן בתר מחשבתו:

סעיף יג

ולשתיה ולסיכה
במיוחד לזה או לזה לא ישנה:

סעיף יד

לאכול דבר שדרכו לאכול
אם חי חי ואם מבושל מבושל. מיהו מאכל שנתקלקל מותר לזרקו:

סעיף טו

לא יסוך יין וחומץ
אף דאינו להפסד דהרי זילוף עדיף משתייה [כב"ק דף קט"ו ב']. נ"ל דעכ"פ מדמיוחד טפי לשתייה אסור לשנותו דכיון דמיוחד לדבר אחר זהו הפסדו:

סעיף טז

אבל סך הוא את השמן
אף דעומד גם לאכילה:

סעיף יז

ובמעשר שני
ניתנו רק לאכילה וכו':

סעיף יח

קל מהם שביעית שנתנה להדלקת הנר
משא"כ תרומה רק בטמא מותר להדליקו. ובמע"ש רק בטהורה מותר להדליק ולרב"א מע"ש בין טהור בין טמא אסור להדליקו:

סעיף יט

ולא תאנים במנין
כדי שימכר בזול. להיכירא דשביעית. ואע"ג דבל"ז אסור לסחורה. עכ"פ בלקט לעצמו והותר מותר [כפ"ז מ"ג]:

סעיף כ

ולא ירק במשקל
קמ"ל אע"ג שזה שנוי. דתאנים אורחייהו למכור במשקל וירק במניין. אפ"ה אסור:

סעיף כא

בש"א אף לא אגודות
אף בלא מניין אסור למכור אגודות רק ימכר הירק שלא אגוד. כדי לשנות מדרך סחורה בשאר שנים:

סעיף כב

ובה"א את שדרכו לאגוד בבית
אם כשרוצה להביאן לאכילת ביתו נמי אוגדן:

סעיף כג

אוגדין אותו בשוק
ר"ל אז מותר לאגדן למכור בשוק. דאז אין האגוד דרך סחורה. א"נ ה"ק כדרך שאגדן לצורך ביתו. מותר לאגדן למכור בשוק. דקשר בית משונה הוא:

סעיף כד

כגון הכרשין ונץ החלב
עפ"ז סי' יב. יד:

סעיף כה

האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר
דמדאינו דמי שביעית רק דמי טרחה אינו נתפס בקדושת שביעית. ולא דמי לצובע בשכר דאסור [כפ"ז מ"ג]. שאני הכא דהו"ל כשכרו ללקוט מציאות. ואפי' למ"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. הכא לא נתכוון לזכות לעצמו כלום. ולא מכר לו כלום [תוס' ע"ז דס"ב א']. ומיירי הכא בספיחים המותרים כפ"ט י"ג:

סעיף כו

לקט לי בו ירק היום
דהו"ל ל' מכר:

סעיף כז

שכרו אסור
ר"ל נתפס בקדושת שביעית:

סעיף כח

כשאלקוט ירקות שדה
דירקות גינה הרי ספיחים הן ואסורים. ונקט רק הכא כן. משום דפועל רגיל לומר כך. כדי שלא יחשדו בעה"ב:

סעיף כט

אביא לך
ר"ל תיכף כשלקח הככר אמר לו כן:

סעיף ל

לקח ממנו סתם
ר"ל לקח הככר בהקפה:

סעיף לא

לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית
דהו"ל כסחורה:

סעיף לב

אין נותנים לא לבייר
ברוננען מאכער. חופר בארות לרחוץ ולכבס במימיו. אבל חופר באר מי' לשתייה שרי. דמ"ש מירקות לעיל. א"נ מיירי הכא בשכבר חייב לו. וכלעיל:

סעיף לג

ולא לבלן
מחמם מרחצאות:

סעיף לד

ולא לספר
למגלחו:

סעיף לה

ולא לספן
למוליכו בספינה. אף דהנך ג' הנאת הגוף הן אסור. ומכ"ש שחר אומנין:

סעיף לו

ולכולן הוא נותן מתנת חנם
שלא לשם שכר. אף שיודע שעי"ז לא יתבע ממנו שכר אף דבעלמא מתנה דינו כמכר [כמגילה כ"ו ב']. הכא שאני דהרי גם מכירה שרי [כפ"ז מ"ג] ורק סחורה אסור. וא"כ מתנה נמי לאו סחורה הוא. וכן מוכח מלקמן [פ"ט מ"ט]:

סעיף לז

תאנים של שביעית אין קוצין
לא יחתכם:

סעיף לח

אותן במוקצה
שניידעמעססער. המיוחד לכך:

סעיף לט

אבל קוצה אותן בחרבה
חרב. משום שנוי:

סעיף מ

אבל דורך הוא בעריבה
מולטער. דגם בתלוש צריך שנוי:

סעיף מא

ואין עושין
לשון מיעוך וסחיטה. כמו עשו דדי בתוליהן:

סעיף מב

זיתים בבד
פרעססע:

סעיף מג

ובקוטב
עץ כבד שמשימין על זיתים הנכתשים. קעלטערבוים:

סעיף מד

אבל כותש הוא ומכניס לבודידה
פרעססע קטנה:

סעיף מה

שלא יביאנו לידי פסול
כשיטמא השמן. יצטרך לשרוף הירק ויפסידו [ונ"ל דה"ה איפכא. דהיינו ירק תרומה בשמן שביעית. דאע"ג דאין לאסור משום דמביא התרומה לידי הפסד כשיגיע שעת הביעור שיצטרך לבער התרומה מהעולם. ליתא. דהרי השמן המובלע בהירק מחשב כמבוער [כלעיל פ"ז מ"ז]. וא"כ אין צריך לבער הירק. מיהו אפ"ה אסור. דלעניין לאכל ולא להפסד מחשב השמן המובלע כאיתי' בעינא. ושמא יטמא הירק ויצטרך לשרפו עם השמן המובלע]:

סעיף מו

רבי שמעון מתיר
לטעמיה דס"ל דאפי' קדשים מותר להביא לידי פסול [כפסחים דצ"ח ב]:

סעיף מז

והפרי עצמו אסור
לקח בפירות שביעית בשר. אלו ואלו מתבערים. לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפס דגים וכו' כלעיל פ"ז סי' ו:

סעיף מח

ואם לקח יאכל כנגדן
כפי דמים שנתן יאכל משאר פירות בקדושת שביעית. דדמי שביעית נתנו רק לאכילה:

סעיף מט

אין מביאין קיני זבים
קן הוא ב' תורים או ב' בני יונה. א' חטאת וא' עולה. ותמוה מ"ש דנקט הנך קרבנות ולא עולה חטאת ושלמים ואשם דשכיחי טפי. ואת"ל דקינים לרבותא נקט. אע"ג דאיכא בהו חטאת העוף שכולה נאכל לכהנים. אפ"ה כיון דמשולחן גבוה קזכו. לא אכל מדמי שביעית. או משום שכל דבר שבחובה אין בא רק מן החולין. ושביעית שיש בה קדושה. אינו חולין. עכ"פ ק' דהרי בל"ז אית בקנין נמי עולה שאינו נאכל. ולפיכך לא עדיף קנים משאר קדשים שאין אימוריהן נאכלים. טפי הו"ל למנקט דאין מביאין מדמי שביעית חטאת עוף. ונ"ל דרבותא קמ"ל בקנין. אף דאתו לתקן הגוף לאכילת קדשים וסד"א מדאתו לצורך אכילה. שרי להביאן קמ"ל:

סעיף נ

אין סכין כלים בשמן של שביעית
דדוקא סיכת אדם מותר:

סעיף נא

רבי אליעזר אומר ידלק
ה"ה בכלים שסכן במ"ח:

סעיף נב

לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו
דמיקל בה טפי ולא רצה לגלות:

סעיף נג

האוכל פת כותים
אף קודם שגזרו שיהיו כעובד כוכבים פתן אסור מדהחרים אותן עזרא בש' כהנים בשופרות וש' ס"ת וש' תינוקות. כשבטלו בניין בהמ"ק:

סעיף נד

כאוכל בשר חזיר
ל"ד אלא חייב מכות מרדות:

סעיף נה

או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה
אבל לכתחלה אסור להסיקן כפ"ט מ"ז:

סעיף נו

ואם מתחשב הוא
שהרוחץ אדם חשוב. וילמדו אחרים להקל טפי [ונ"ל דלהכי נקט בלשון התפעל דקמ"ל דרשאי הוא לחשוב א"ע כחשוב להחמיר ע"ע לא הו"ל כיוהרא כספ"ק דברכות. דהכא שאני דכמה שאין רוחצין איכא בשוקא [כפסחים דנ"א ב]:

תוכן העניינים

יכין שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה