אור ברסלב

יכין שביעית· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

עד אימתי חורשין בשדה חלבן
שאין בו אילנות וצילם. ומראה השדה ע"י זה לבן:

סעיף ב

עד שתכלה הליחה
שנתיבשה הקרקע מלחלוח ימות הגשמים. והוא כ"ז וכו':

סעיף ג

כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות
בערוגות הקשואים ודלועים שצריכים רטיבות יתירה. שעוד יתבשלו קודם שביעית. אף שהוא רוצה ארוע דבר אחר:

סעיף ד

אמר ר' שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו
דמדאין כל הקרקעות שוין. יטעה באומדנתו:

סעיף ה

אלא בשדה הלבן עד הפסח
דמדזורעה אחר חרישה. צריך לחלוח רב. מש"ה אחר פסח תו לא נראה כרוצה לזרעה מיד. רק יחשבו הרואים שחרש' לשביעית:

סעיף ו

ובשדה האילן
מדכבר נטוע א"צ קרקע לחה כ"כ:

סעיף ז

עד עצרת
נ"ל משום דבעצרת כבר נגזר על פירות האילן היאך יהיו. ולא תועיל לו בין יחרוש או לא יחרוש. ולפיכך נראה כוונתו שחורש לשביעית:

סעיף ח

מזבלין
מיסטען:

סעיף ט

ומעדרין במקשאות ובמדלעות
חופר סביב קלחי הקשואין שכבר נטען. וה"ה חורשין:

סעיף י

עד ראש השנה
דכל דלצורך פירא מותר עד ר"ה. משא"כ לצורך קרקע או לצורך האילן. דוקא מה שבשביעית גופא מד"ס. מותר בתוס' שביעית. ומדאורייתא לא נאסר בשביעית. רק חזק זב. ר"ל "חרישה. "זריעה. "קצירה. "זימור. "בצירה [ולרמב"ם חרישה מד"ס]:

סעיף יא

וכן בבית השלחין
ר"ל קרקע עיפה וצמאה שאין די לה בגשמים. ולא חזי לקשואים. וזרועה ממין אחר אפ"ה כיון שהותר במקשאות הותר לכל [וכלעיל סי' ג] דכיון דגם בשביעית עצמו מדרבנן הוא הקילו:

סעיף יב

מיבלין
חותכים יבלת שבאילן:

סעיף יג

מפרקין
להקל העלים מעל האילן:

סעיף יד

מאבקין
לכסות באבק שרשים המגולים:

סעיף טו

מעשנין
להמית בעשן. התולעים שבאילן:

סעיף טז

רבי שמעון אומר אף נוטל הוא את העלה
היינו מפרקין דת"ק:

סעיף יז

מן האשכול בשביעית
אפילו בשביעית. משום דאין האילן משביח עי"ז. רק ששומרו שלא יתקלקל. והגאון רב"א זצוק"ל כ' דר"ש לא פליג את"ק. אלא ס"ל דדוקא עלה שסמוכה לאשכול ומזקת ע"י להאשכול מותר לתלשה. מדמוכח שאין כוונתו רק להאשכול ולא להשביח האילן. ותורת אמת היתה אתו. דכן מוכח בהירושל'. ע"ש:

סעיף יח

מסקלין
מסירין האבנים מעל השדות. ומיירי במחוברות האבנים דמחזי כמתקן השדה. אבל בתלושים אפי' בשביעית שרי. ועי' בזה לקמן פ"ג מ"ז [ירושלמי]:

סעיף יט

מקרסמין
כורת הענפים היבשים. והיינו כזימור בגפן. מל' זמורות:

סעיף כ

מזרדין
ממעיט ענפים שרבו:

סעיף כא

מפסלין
מסיר הפסולת מהאילן:

סעיף כב

עד ראש השנה
דכל אלו בשביעית גופא מד"ס הן:

סעיף כג

כך של ששית
שנכנס לשביעית. דאפי' בשביעית מותר:

סעיף כד

רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן
דהיינו עד עצרת:

סעיף כה

רשאי אני בפיסולו
מיהו במסקלין מודה ר"ש. מדלא מוכח דלעבודת קרקע הוא. דלמא לשטוחי פירא. ולהכי פלגיניה למסקלין לבבא בפ"ע ברישא:

סעיף כו

מזהמין את הנטיעות
אילן רך שנקלף ועי"ז הוחלש. מדביק שם זבל. וחוזר ומתחזק ומשביח [ולפי הר"מ ור"ב שמושחין האילן. להרחיק ע"י ריחו את התולעים. ק"ל הרי זיהום כי הך אוקמי אילני הוא. ואפי' בשביעית שרי כע"ז ד"נ ע"ב]:

סעיף כז

וכורכין אותן
כורכו במטלית להגינו מחמה וצנה וישביח. ואי"ל א"כ הו"ל אוקמי אילנא דשרי [וכע"ז הנ"ל]. י"ל כל שמעכב היזק שבכללות הטבע כצנה וחמה ורוח הו"ל כאברויי אילנא ודו"ק:

סעיף כח

וקוטמין אותן
אבשפיצען. שובר ראשי השרביטים. א"נ משים אפר כירה בין שרשיו להשביחו:

סעיף כט

ועושין להם בתים
סוכה ע"ג לשמור האילן מצינה. מגשמים יתירים. או מסערה שלא ישיר הפירות. א"נ גדר סביבו גבוה אמה ממולא עפר. להשביח האילן:

סעיף ל

ומשקין אותן
שופך מים בראש האילן ויורד על הגזע. וכולן מדרבנן בשביעית. ומדהאילן רך ועלול להפסד. לא גזרו בתוס' שביעית:

סעיף לא

אבל לא את העיקר
דמצריך עכ"פ שנוי:

סעיף לב

סכין את הפגים
יונגע פייגען סכין בשמן במחובר. שיגמר בשולן מהר:

סעיף לג

ומנקבים אותם
כדי שירדו הגשמים לעובי הפרי. ותתבשל מהר:

סעיף לד

עד ראש השנה
לר"א בירושלמי. דוקא ברוצה לתלשן קודם ר"ה של שביעית שרי. דאל"כ אסור לסוכן. וכדמסיק בסיפא דמתני'. ולר' יוחנן ה"ק מתני'. הא דאמרי' ברישא סכין. דוקא בפגין של ערב שביעית וכו' אבל של שביעית שיצאו וכו'. והרמב"ם פ"ג משמיטה פ' כר"א:

סעיף לה

פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית
ר"ל אותן שאף שיסוכן לא יתבשלו עד שביעית:

סעיף לו

לא סכין ולא מנקבין אותן
לא אלו בששית. ולא אלו בשמינית:

סעיף לז

מקום שנהגו שלא לסוך סכין
ר"י פליג רק אאותן שיצאו מו' לז' [וכדמוכח בתוספתא] מיהו לר"א הנ"ל סי' ל"ד דת"ק אוסר לגמרי אותן שמן ו' לז'. א"כ ר"י מיקל במקום שלא נהגו לסוך. ולרבי יוחנן דאותו שמן ו' לז' מתיר ת"ק לגמרי. א"כ ר"י מחמיר בנהגו לסוכן:

סעיף לח

רבי שמעון מתיר באילן
ר"ל אילן מלא פירות שיצאו מז' לח'. מותר בעבודות האילן גופיה. אף שפירותיו עדיין קדושים עד ט"ו בשבט של ח':

סעיף לט

מפני שהוא רשאי בעבודת האילן
דילפינן מקרא דמשיצאה שביעית. אף שהפירות קדשי כשביעית אפ"ה עבודת אותו אילן מותר:

סעיף מ

אין נוטעין ואין מבריכין
כופף ראש הזמורה וטומנה בארץ:

סעיף מא

ואין מרכיבין
מרכיב ענף מאילן לאילן אחר שהוא מינו:

סעיף מב

ערב שביעית
אפי' באין בהמק"ק. מדנראה כנוטע בשביעית:

סעיף מג

שוב אינה קולטת
ונקט הרכבה לרבותא. דאפילו הרכבה שאינו נוח להשתרש ולהתאחות יחד סגי בהכי ומכ"ש בנטיעה והברכה:

סעיף מד

לשתי שבתות
וכל שיעורי' דמתני' חוץ מל' יום דתוס' שביעית:

סעיף מה

האורז
רייז:

סעיף מו

והדוחן
הירזע:

סעיף מז

והפרגין
מאהן:

סעיף מח

והשומשמין
מין ליינזאמען:

סעיף מט

שהשרישו לפני ראש השנה
מיירי בכל השנים:

סעיף נ

מתעשרין לשעבר
ר"ל כסדר מעשרות של שנה שעברה שהשריש בו. דבשנת אבדה בשמיט' נותנים מעשר ראשון ומעשר שני ובשנת גו. מע"ר ומע"ע:

סעיף נא

ומותרין בשביעית
מדהשריש בששית. אין בהם קדושת שביעית וכל הנך יליף להו מקרא בת"כ:

סעיף נב

ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה
מדהשרישו אז. דאף דלעניין מעשרות אילן אזלינן בתר חנטה. ובירק בתר לקיטה. ובתבואה וזיתים בתר שליש בשולן. מ"מ באלו המינין. דאינן מביאין שליש כאחת. גם אין נלקטים כאחת. אזלינן בתר השרשה. מדנשרשים כולן כא' כשנזרעים יחד. ומדמעשרות אלו המינין מד"ס. יש כח לחכמים לקבוע זמן כמו שירצו. [ונ"ל דהא דצריך להכפיל ולומר ואם לאו. והרי כבר מדיוקא דרישא שמעינן כן. היינו כדי דנידק לומר דווקא בוודאי השרישו אבל בספיקה אמרינן נעשה כסיפא כדאמרינן בכל דוכתא דקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי [כקידושין ד"ה ב']. וכן יש לומר בכל מקום דאכפיל תנא לומר ואם לאו. היינו שלא נטעה לומר דספיקו כוודאי דמי]:

סעיף נג

רבי שמעון שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה
ר"ל לא שנמלך. רק תיכף כשזרען לא היה דעתו לאכלן ירק. רק שישהו בארץ להרבות זרע. דאז ג"כ אינן נלקטים כאחד:

סעיף נד

כיוצא בהן
ואזלינן בתר השרשה. ובזרען לירק אזלינן בתר לקיטה:

סעיף נה

רבי שמעון אומר אפונין הגמלונין
גראסע באהנען:

סעיף נו

רבי אלעזר אומר אפונין הגמלונין משתרמלו לפני ראש השנה
שנתקשו ונעשו כמונחים בכיס לפני ר"ה. אזלינן בתר שעת תורמל:

סעיף נז

הבצלים הסריסים
שאלאטטען בל"א מין בצלים שאין עושין זרע. כשאר בצלים שכשירצה שיהיו לזרע. יניחם בארץ זמן הרבה. עד שיוציא קלחים אשר בראשן זרע. אבל אלו הבצלים הן מין פירות שהן עצמן הן הזרע כקטנית ופולין וכדומה. שזורע הפרי עצמו. והיא מתרבת מתחת לארץ או שמצמחת ירק ממעל לארץ שבו פירות הרבה:

סעיף נח

ופול המצרי
שזרען לאכלן ירק ולא להמתין להן עד שיגדלו זרע וכלעיל מ"ח ולרכ"מ [פ"ד משמיטה הי"ז] בפול המצרי בעי תרתי שזרעו לזרע ושמנע מהם מים:

סעיף נט

שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר"ה
שלא השקה אותן ל' יום קודם ר"ה. וגם לא השקן אח"כ:

סעיף ס

מתעשרין לשעבר
מדכתיב באספך מגרנך ומיקבך. מה גרן ויקב שמסתפק במי גשמים ומתעשר לשעבר אף כל מין כה"ג מתעשר לשעבר. יצאו ירקות שאין מסתפקים וצריך להשקותן. אבל הנך במנע מהן מי השקאה ל"י קודם ר"ה. הו"ל כמסתפק בגשמים ודינן כגורן ויקב:

סעיף סא

ואם לאו אסורים בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה
דמדהשקן תוך ל"י. כשהגיע ר"ה עדיין לחלוחית ההשקאה קיימת. והו"ל כהשקן בשביעית. מיהו דוקא הנהו דדרכן למנוע מהן מים קודם לקיטתן. אבל בשאר ירקות אפילו מנע מהן מים בטלה דעתו ודינן כירקות למיזל בתר לקיטה:

סעיף סב

ושל בעל
לישנא דמיתבותא ויישוב. ור"ל שדה לחה בטבעה. שנוחה לצמוח וא"צ להשקותה כ"כ הרבה השקאות:

סעיף סג

שמנע מהם מים שתי עונות
ב' זמנים שרגיל להשקות'. והוא זמן ארוך יותר מל"י:

סעיף סד

אם הקשו לפני ראש השנה
שנעשו כעץ עד שאם יעקצן במחט לא יתאחה עוד הנקב:

סעיף סה

ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית
לזרע. אע"ג שפירות שביעית צריכין ביעור. ואסור לקיימן לזרע. הנהו לא היו פירות שביעית מעולם. מדהוקשו לפני ר"ה:

סעיף סו

ואם לאו אסור לקיימן בשביעית
שפירות שביעית שחייבים בביעור אסורים להניחן לזרע:

סעיף סז

התמרות שלהם
פרחים מדלועין שהוקשו:

סעיף סח

אסורות בשביעית
כספיחי שביעית ולא דר"ל דאסור לגמרי. אלא דדינן כשאר ספיחי שביעית שהן קדושים בקדוש' שביעית וכלקמן רפ"ט:

סעיף סט

ומרביצין בעפר לבן
משקין שדה לבן בששית ובשביעית כדי שיצאו ירקות לשנה שלאחריהן:

סעיף ע

ממרסין באורז
משקין שדה אורז. ומדצריך מי' רבים מש"ה נקרא ממרס. ומשום דאם לא ישקהו יפסד לגמרי. להכי התירו השקאה שהוא מד"ס. דבמקום פסידא ל"ג רבנן. ואילה"ק שדה אורז בשביעית היכא משכח"ל. הן לא נזרע ולא נאסוף תבואתינו. וי"ל דמיירי בגדלו הרבה ספיחים בשדה אורז שקצרוה בששית:

סעיף עא

ר"ש אומר אבל אין מכסחין
לקטום העלין מהשבולת להשביחה. דהו"ל כאברויי אילנא. משא"כ במ"ב אוקמי אילנא הוא כסי' י"ז:

תוכן העניינים

יכין שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה