אור ברסלב

יכין ראש השנה· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ב

פרק א

סעיף א

אם אינן מכירין אותו
שאין הב"ד המקדשים מכירין את העד:

סעיף ב

משלחין
ב"ד שבעירו:

סעיף ג

אחר
זוג אחר של עדים, שניכרין לב"ד המקדשין:

סעיף ד

עמו להעידו
שהוא כשר:

סעיף ה

משקלקלו המינין
הצדוקים ששכרו עדי שקר [כפ"א סי' מ"ה]:

סעיף ו

בראשונה היו משיאין משואות
מדליקין [פאקקעלשטאנגען] במקום שקדשו החודש, כדי להודיע לערים סביב זמן הקביעות, והם חזרו והדליקו בכל עיר, עד שיראה בגבול לערי הגולה:

סעיף ז

משקלקלו הכותים
שהדליקו גם הם משואות שלא בעונתה, כדי לבלבל ענייני החכמים:

סעיף ח

מביאין כלונסאות
[שטאנגען]:

סעיף ט

של ארז
שקשה עצו מלהתלהב מהר:

סעיף י

וכורך
כולן בראש הכלונס:

סעיף יא

במשיחה
[שנורע] למטה ורחוק ממקום הדלקה בכלונס:

סעיף יב

ומעלה ומוריד
שלא יחשוב הרואה מרחוק שהוא [וועטטער לייכטע] והוא אור שמתהווה באויר:

סעיף יג

מהר המשחה
הוא הר הזיתים שסמוך לירושלים:

סעיף יד

לסרטבא
כולן שמות מקומות:

סעיף טו

ומבית בלתין לא זזו משם
נ"ל דאין להקשות ל"ל שלא היו רשאין לזוז משם עד וכו' דל"ל כולה האי. י"ל דמשום דרק עד הגולה היו הרים כדי להשיא ע"ג משם למרחוק משא"כ בגולה שהיה ארץ מישור, ולא היו יכולים להשיא משואות, לכן היה ממתין עד שכל א' עולה לגג במדורה וכו' וידע עי"ז דאפרסמא מלתא, ויתפרסם מהם גם למרחוק שלא ראו המשואות:

סעיף טז

עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש
שכל א' מעלה אבוקה לראש גגו:

סעיף יז

בראשונה לא היו זזין משם כל היום
מדיצאו חוץ לתחום בשבת, שאין לו רק ד' אמות, וכל החצר כד' אמות [כא"ח ת"ז]:

סעיף יח

אלא אף החכמה
[העבאממע]:

סעיף יט

ומן הגייס
חיל שונאים:

סעיף כ

ומן הנהר
שעלה והציף:

סעיף כא

ומן המפולת
אב"י [ערדבעבען] בל"א [כתענית פ"ג מ"ד]:

סעיף כב

ויש להם אלפים אמה לכל רוח
חוץ לעיר [שם בא"ח]:

סעיף כג

או לאחר החמה
דהלבנה בעת חידושה, תמיד היא בקרן מערבית דרומית בעולם, ובצד מזרח מהחמה. דהיינו לאחר שקיעת החמה מיד היא עולה אחריה. ולהכי שואלין לעדים אם ב' קרנות הלבנה היה נוטין אז "לפני החמה", ר"ל נגד המקום שפני החמה נועדים לילך שם, דהיינו שהיו קרניה לצד מערב החמה, כזה או "לאחורי החמה" ר"ל שקרניה של הלבנה נוטין להצד שכבר הלכה בו החמה, דהיינו למזרח העולם, כזה:

סעיף כד

או לדרומה
ר"ל האם עמדה לצפוני' מזרחי' מהחמ', או לדרומית מזרחית מהחמה:

סעיף כה

כמה היה גבוה
משפולי הרקיע, לפי שיעור ראות עיניכם:

סעיף כו

ולאין היה נוטה
לאין היו פניה נועדים להלוך:

סעיף כז

וכמה היה רחב
קו המאיר שבה. והב"ד ידעו כל אלה ע"פ חשבונם:

סעיף כח

לא אמר כלום
דהלבנה גוף חשוך, ורק הצד שכנגד החמה מקבל מאור קרני החמה. וא"כ א"א שיהיו פגימות הלבנה, דהיינו צד החשוך שבה, פונה נגד החמה. וה"ה כשאומר שעמדה לצפון החמה, ולפי חשבון הב"ד ראוי שתהיה בדרומה. וכן כולם. רק מלתא פסיקא נקט, דלפני החמה א"א כלל:

סעיף כט

בין שנראה בזמנו
בליל שקודם יום ל':

סעיף ל

בין שלא נראה בזמנו
שאז ר"ח ביום ל"א:

סעיף לא

מקדשין אותו
ר"ל יאמר ראש ב"ד מקודש החודש:

סעיף לב

שכבר קדשוהו שמים
ר"ל בשלומא ביום שלשים, ברצון הב"ד תולה אם ירצו לקדש החודש מאותו יום ואילך או לא. אבל ביום ל"א לענין מה יקדשוהו, בין שירצו או לא ירצו, מדלא קדשוהו עד אז על כרחך שיהיה ל"א ר"ח ושכך רצון הקב"ה שנקרא שמים [כתענית י"ח א']:

סעיף לג

דמות צורות לבנות
כצורות דלעיל:

סעיף לד

ובכותל בעלייתו
ר"ל בהעלייה שהיו רגילים לקבל שם העדות [כסנהדרין די"א א'], שם היה מצוייר כלעיל על השולחן לפני הב"ד. וגם על הכותל כדי שיבינו היטב ההדיוט, שיתדמה העד כאילו רואה הלבנה בכותל השמים, ולפי עדותו ידונו ב"ד בהצורות שלפניהן על השולחן:

סעיף לה

שבהן מראה את ההדיוטות
אנשים פשוטים שלא יבינו השאלות הנ"ל שבמשנה ו':

סעיף לו

ואמרו ראינוהו
ללבנה ביום כ"ט לחודש:

סעיף לז

אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם
דזה אי אפשר, דללבנה אין אור עצמי כלעיל סי' כח, וגלגל הקפתה נמוך הרבה מגלגל הקפת החמה. ולכן סמוך למולד לפניו ולאחריו, כל עוד שמתקרבת הלבנה במהלכה נוכח השמש, כל עוד יותר אין קרני השמש יכולים להגיע לתחתית הירח, והרי רק תחתית כדור הלבנה נראה ליושבי הארץ. עד שבשעת המולד שעומדת ממש בין השמש לארץ, אין תחתית הירח מאיר כלל [מלת "ממש" שכתבני, הוא ל"ד ודו"ק] ולהכי כ"ד שעי מכסי סיהרא, והוא זמן קריבתה לשמש לפני המולד ולאחריו. וא"כ איך אפשר שתראה ביום כ"ט בשחרית ובערבית. מלבד שלפי חשבונם לא היה אפשר שתראה אז:

סעיף לח

קיבלן רבן גמליאל
דר' יוחנן לא היה בקי בהחשבון כמוהו שהיה סוד העיבור מסור לו מאבותיו הנשיאים וידע בחשבונו שאפשר שתראה באותו לילה, ולהכי יתכן שמה שראו בשחרית, ענן בהיר כדמות ירח ראו:

סעיף לט

ובליל עבורו
ליל שקודם ל"א:

סעיף מ

לא נראה
לב"ד ולעם אף שהשמים היו זכים [והוא מאמר התנא, לא שהעדים אמרו כן]:

סעיף מא

וקבלן רבן גמליאל
אף דעל כרחך נראה אחר המולד, עכ"פ מדידע ע"פ חשבונו שנולדה בליל ל', להכי תלה שמא ענן דק כסה אותו בליל ל"א, אף כי בהיר היה בשחקים. מיהו הא דקאמר וקבלן ר"ג אין ר"ל שאחר שלא נראה בליל עבורו. אח"כ קידש ר"ג את החודש, ליתא דא"כ אפילו היה מקבל העדות ביום ל', כיון שלא הספיק לומר מקודש עד ליל עבורו הרי החודש מעובר [כלקמן רפ"ג]. אלא מיירי שר"ג קידש החודש ביום ל' תיכף כשבאו העדים, והא דקאמר וקבלן ר"ג, ר"ל אע"ג שבליל עבורו לא נראה אפ"ה החזיק ר"ג לקבלתו מהעדים דמקודם:

סעיף מב

אמר לו ר' יהושע רואה אני את דבריך
דהרי הוא כאילו לא באו עדים כלל, ויהיה החודש מעובר:

סעיף מג

רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך
ולא גזר שיבוא אצלו ויתענה ביו"כ של ר"ג. דידע שלא יפרוש מהצבור. רק חשש שיחוג ב' ימים ליו"כ. ולא גזר על ר' דוסא. נ"ל אי משום דר' יהושע אב"ד הוה [כב"ק דע"ד ב'] וחשש שיגררו אבתריה. או משום דר' דוסא זקן גדול היה ולא רצה להטריחו [כיבמות דט"ז א']. או משום דבאמת קבל דבריו כלקמן:

סעיף מד

הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר
ר"ע הלך ומצא לר"י מיצר על שגזר הנשיא שיחלל יו"כ שלו:

סעיף מה

אמר לו
ר"ע לר"י:

סעיף מו

אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם
מדכתיב אתם חסר וי"ו, הוה כאילו כתוב אתם, דבקריאת ב"ד תלוי:

סעיף מז

בא לו
ר"י:

סעיף מח

אצל רבי דוסא בן הרכינס
שהסכים לקביעות ר"י:

סעיף מט

אמר לו
ר"ד:

סעיף נ

הרי הוא כבית דינו של משה
ר"ל דאילו נתפרש שמותם היה ניכר מי מהם החשוב יותר, ע"י שנזכר שמו מקודם, והיו הדור האחרון אומר פלוני שבדורנו חשוב כמו הנזכר מקודם בהזקנים, ופלוני זה הוא במדריגה תחתיו, כמו אותו פלוני שנזכר אחר הראשון. לכן לא נזכר שמותם של זקנים. לומר דמדזכו כולם להיות דיינים, אפילו הוא אחרון במדריגה, אפ"ה הוא חשוב כראשון שבראשונים, מדהוא דיין, דהרי נכללו כולם יחד:

סעיף נא

ותלמידי שקבלת דברי
פייסו בזה, שלא מפני שמתדמה עצמו חכם יותר ממנו גזר עליו כן, רק שלא תחלק התורה לב' תורות:

תוכן העניינים

יכין ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה