אור ברסלב

יכין ערלה· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ג

פרק ב

סעיף א

בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק
דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא"כ באיסור דרבנן [כנדה דס"ב וב"ק דק"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ"ח י"ד ק"ב סק"ה]:

סעיף ב

נתערב באחרים כלם ידלקו
דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי"נ שנתערב [פ"ה דע"ז מ"י]. התם ביי"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא"כ הכא. ולרמב"ם התם בסתם יינם מיירי דהו"ל דרבנן משא"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע"ז דתופסת דמיה ולהכי הו"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח:

סעיף ג

וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים
בנתערב בר' בטל:

סעיף ד

הצובע מלא הסיט
ר"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב"ם סיט הוא ב' טפחים:

סעיף ה

ר' מאיר אומר ידלק הבגד
דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ"ל מ"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ"ל מ"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר:

סעיף ו

האורג מלא הסיט מצמר הבכור
דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ"ה א' ד"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב"ם [פ"ג מבכורות הי"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב"ם פ"א ממעילה הי"ב]. רק אפ"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ"ש קדשי בדה"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב"ם פ"א ממעילה ה"י]. א"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל"מ אסור במשהו [ועיין ראב"ד ספ"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע"מ ודלא כהר"ב:

סעיף ז

ומשער הנזיר
דג"כ אסור בהנאה:

סעיף ח

ומפטר חמור
לאחר עריפה דג"כ אסור בהנאה:

סעיף ט

בשק
גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה:

סעיף י

ובמוקדשין
קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון:

סעיף יא

מקדשין כל שהן
דהו"ל דשיל"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י"ג ב' ד"ה ארבע] ולהר"ן [נדרים ע"ח א' ד"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל"מ לא בטל:

סעיף יב

תבשיל שבשלו בקליפי ערלה
ואבוקה כנגדו:

סעיף יג

ידלק
דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ"ב דמ"ש סמ"א]:

סעיף יד

יעלה באחר ומאתים
אפי' לר"מ. ונ"ל דקמ"ל מ"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה"ב משום הכי יבטלו:

סעיף טו

מי שהיו לו חבילי תלתן
פענכעל. ואין חבילה פחות מכ"ה גבעולין:

סעיף טז

נתערבו באחרים כלם ידלקו
מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו"ל ס"ס ובטל. ובש"ס [ביצה ד"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס"ס [ש"ך י"ד ק"י סק"נ]:

סעיף יז

שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות
שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד"ג ב' וכן משמע לע"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]:

סעיף יח

מקדש
חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות:

סעיף יט

וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד
דאלו חשיבי ביותר:

סעיף כ

ואלו הם אגוזי פרך
י"א קראך מאנדלן וי"א קאקוסניססע:

סעיף כא

רמוני בדן
שם מקום:

סעיף כב

וחולפות תרדין
עלים וצלעות של ווייסקאהל:

סעיף כג

וקולסי כרוב
קרויט שטוידע שבא"י שהם גדולים וטובים בטעם:

סעיף כד

ודלעת יונית
מעלאנע שבארץ יון:

סעיף כה

רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית
דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום:

סעיף כו

הראוי לערלה ערלה
ר"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה:

סעיף כז

לכלאי הכרם כלאי הכרם
דמיני ירקות שבששה הנ"ל דין התערובות ככלאי כרם:

סעיף כח

כיצד
ר"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל"ג כיצד:

סעיף כט

נתפרדו הרמונים
עי' פרק א דמעשרות נ"ה:

סעיף ל

נתפרסו הככרות
סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ"ל או שאר דברים חשובים מצ"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י"ד ק"י וט"ז שם סק"א]:

סעיף לא

כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה:

סעיף לב

בארץ ישראל אסור
דבא"י הו"ל ס' דאו':

סעיף לג

ובסוריא מותר
דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי:

סעיף לד

ובחוצה לארץ יורד ולוקח
ר"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ"ה שרי. דאף דגם בחו"ל הו"ל הלממ"ס דהו"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי"ל י"ד רצ"ה ס"ט]:

סעיף לה

ובלבד שלא יראנו לוקט
דאז הו"ל ודאי ערלה:

סעיף לו

כרם נטוע ירק
דאסור ודאי והוא הדין ס' כ"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד"ס ע"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט"ו ב'] ולהר"ן [חולין ש"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים:

סעיף לז

ובחוצה לארץ יורד ולוקט
ר"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו:

סעיף לח

ובלבד שלא ילקוט ביד
ר"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע:

סעיף לט

החדש אסור מן התורה בכל מקום
אפי' בחו"ל ועי' פ"א דחלה סי' ז':

סעיף מ

והערלה הלכה
הלממ"ס:

סעיף מא

והכלאים מדברי סופרים
ודוקא כ"כ. דבא"י אסור בהנאה גזרו בחו"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א"צ הרחקה זמ"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי"א דגם בכה"ג אסור בהנאה גם בחו"ל [י"ד רצ"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא"י באכילה. בחו"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו"ל אסור מדאו'. ועי' ספ"ק דכלאים סי' ע"ו:

סוף הספר

תוכן העניינים

יכין ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה