אור ברסלב

יכין עירובין· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ה

פרק ד

סעיף א

כיצד מעברין את הערים
ר"ל שיעשו העיר כאשה מעוברת. למדוד תחומה מהעיבור ולהלן. אם היה בית וכו'.

סעיף ב

בית יוצא
שאין הבתים שבחומת העיר עומדין בשוה בשורה, או שהיה פגום וכו':

סעיף ג

פגום יוצא
ר"ל שהחומה בעצמה עקומה, בולט כאן ושוקע כאן, או היו שם וכו':

סעיף ד

היו שם גדודיות
דהיינו ב' כותלים מקורין יחד, או ג' כותלים אף שאינן מקורין. עומדין סמוך לעיר:

סעיף ה

וגשרים
גשר מקורה. וב' כותלים לה לצלעות, והמוכס דר בה:

סעיף ו

ונפשות
בניין שעל הקבר, ושומר הקברות דר בו, וכל דירה אינה פחותה מד' אמות על ד' אמות מרובעים:

סעיף ז

שיש בהן בית דירה
אף שאין דרים בם (עי' פ"ד. ו'):

סעיף ח

מוציאין את המדה כנגדן
שכל שא' מאלו תוך ע' אמה וד' טפחים סמוך לעיר. הו"ל כהעיר, ורואין כאילו חוט מתוח על פני כל אותו הרוח, נגד הבית דירה ההוא, ויחזור ויתן להעיר ע' אמה וד' טפחים אחרים מהבית ולהלאה, ומודד התחום שבת משם ולהלאה (שצ"ח ה' ז'):

סעיף ט

ועושין אותה
את העיר:

סעיף י

כמין טבלא מרובעת
אם העיר עגולה או משולשת או בעלת צלעות הרבה. יראוה כאילו היא מרובעת:

סעיף יא

כדי שיהא נשכר את הזויות
ר"ל זויות של העיר, שימרדו התחומין מהמרובע שעשו סביב העיר (כפ"ד מ"ח):

סעיף יב

נותנין קרפף
רווח כמו חצר:

סעיף יג

לעיר
ר"ל שלא יתחיל למדוד התחום רק אחר ע' אמה וד' טפחים מהעיר, שנחשבים כמו חצר לתשמישי בני העיר (עפ"ד דביצה):

סעיף יד

אלא בין שתי עיירות
הסמוכות:

סעיף טו

אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים
שרחוקות זו מזו קמ"א אמה וב' טפחים, כשיעור ב' קרפיפין:

סעיף טז

עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת
ר"ל כעיר אחת למדוד תחום כל א' חוץ לחברתה. וקיי"ל דגם לעיר א' נותנין קרפף א', ואם יש בית א' תוך ע' אמה ושירים מהעיר ואפי' הבית ההוא הוא מן הצד ממקום המדידה, כגון שמודד מאמצע מזרח העיר, והבית ההוא בקצה מזרח דרומית מהעיר, מותח חוט כנגד כל צד מזרח, ומודד ע' אמה ושיריים ממקום שמול הבית אף במקום שאין שם הבית בכל צד המזרח כרמ"א סי' שצ"ח, ונ"ל ראיה מעירובין (פ"ה מ"ד) דבהגיע לגדר מבליעו וחוזר למדתו ודו"ק. מיהו בית א' אין דינו כעיר (שם ד' וז'):

סעיף יז

וכן שלשה כפרים המשולשין
שעומדין כמשולש כזה?:

סעיף יח

מאה וארבעים ואחד ושליש
ר"ל אלו היו מכניסין כפר א בין כפר ב' וג', היו קמ"א אמה וב' טפחים מא' לב', וקמ"א אמה וב' טפחים מא' לג' מלבד רוחב כפר א' בעצמו:

סעיף יט

עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד
והוא שכפר א' אינו רחוק מכפר ב' או מכפר ג' יותר מאלפיים (שם ס"ח):

סעיף כ

אין מודדין
את התחום:

סעיף כא

לא פחות ולא יותר
שכשארוך יותר מכביד באמצע ומתקצר החבל. וכשהחבל קצר מזה. הוא נמתח יותר מדאי:

סעיף כב

ולא ימדוד אלא כנגד לבו
ר"ל כל א' מהמודדין יחזיק החבל נגד לבו לאפוקי שלא יתן א' החבל כנגד לבו וא' כנגד ראשו ויתקצר החבל. וקבעו חכמים מקום הלב, משום שמשם נוח למוד:

סעיף כג

היה מודד והגיע לגיא
עמק:

סעיף כד

או לגדר
גל של חומה נפולה:

סעיף כה

מבליעו
ר"ל מבליע מדרונו ע"י שמותח חבל המדה למעלה מהעמק משפתו לשפתו, ואינו מודד מדרון העמק, אפי' עמוק אלפים. מיהו בעמוק יותר מאלפים, מודד מדרוניו כראוי:

סעיף כו

הגיע להר מבליעו
שמעמיד כלונס ברגלי ההר. וכלונס ברגליו מצד השני וחבל נ' אמה מתוח מראש כלונס לראש כלונס האחר למעלה מההר, ואינו מודד מדרוניו אפילו גבוה יותר מאלפים:

סעיף כז

וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום
כשמודד ההר והגי לא יצא חוץ לתחום, למקום שיכול להבליעם בחבל נ', אף שרוצה לחזור אח"כ למדתו כנגד העיר, אסור, שהרואים יחשבו שתחום העיר מגיע לשם:

סעיף כח

אם אינו יכול להבליעו
הגי וההר בחבל נ', מדרחבים יותר מנ' אמה:

סעיף כט

בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים
ר"ל נוקבים, דהיינו שמודד מדרוני הגי וההר ע"י חבל של ד' אמות, שהעליון משימו נגד רגליו והתחתון נגד לבו. דרואין כאלו היו המדרונים מלאים נקבים, וכאילו העליון עומד כל פעם בהגומא, נמצא שיהיה לבו במקום שרגליו עומדות עכשיו (והא דקאמר "בזו" למעוטי מדידת מקלט ועגלה ערופה, שאין מקדרין בהן מדאורייתא). מיהו כל זה (אב"י שביכול להבליע, שצריך להבליעו ולמדדו בחבל של נ' אמה) אם בכל ה' אמות של שפוע אין ההר מגביה א"ע י' טפחים, אבל אם בכל ה' אמות של שפוע כבר הגביה א"ע השיפוע י' טפחים, אז אם משער שרחוקים רגלי ההר זה מזה בשטח שוה, עד נ' אמה, משערו ודיו, ובמשערו יותר מנ', מודד המדרונים בחבל ד' וכלעיל. אולם כל הדינים הנ"ל בין בהר ובין בגי, (אב"י שבאין יכול להבליע בחבל נ' שמודד כל המדרונין בחבל ד') דוקא אם שפוע המדרונים אינו זקוף (שטייל) בל"א, שכשיושיבו כלי שבו חוט המשקולת (זענקבלייא) מראש המדרון לתחתיתו, שכשיעמיד רגל א' מהכלי בראש ההר, ורגל השני בתחתיתו, יתרחק החוט שבאמצע, מהרגל שעומד למטה, ד' אמות, אבל אם שפוע ההר או הגי זקופים (שטייל) בל"א, שכשיתלו חוט המשקלות בראש המדרון אל תחתיתו, לא יטה קצה התחתון של החוט מכנגד קצה רגל התחתון, ד' אמות, בכה"ג אין המדרון נוח להלוך, ולהכי אם יכול להבליעו בחבל נ', מבליעו וכלעיל, אבל אם רחב יותר מזה, אינו מודד המדרונים, רק ביש מישור בראשו מודד המישור שבראש ההר והמישור שבגי למטה, אפי' עמוק או גבוה יותר מאלפים (אב"י ובאין מישור אינו מודד כלל) (שצ"ט א' עד ו'):

סעיף ל

אין מודדין אלא מן המומחה
בקי בדיני מדידה (שם ס"ז). ולרי"ף ר"ל דמודדין במקום הישר והשוה בלי הרים ובקעות:

סעיף לא

ומיעט למקום אחר
והרבוי והמועט בצד א' של עיר:

סעיף לב

שומעין למקום שריבה
ומוציאין מדת הקצר להאריכו ג"כ כמו המקום שריבה:

סעיף לג

ומיעט לאחר
אם מודד א' ריבה וא' מועט:

סעיף לד

שומעין למרובה
רק שאין המרובה רב על המיעוט תק"ף אמה (שם מג"א סק"ו):

סעיף לה

נאמנין לומר עד כאן תחום שבת
אבל קטן בעודו קטן לא (שם סי"א):

סעיף לו

אלא להקל
דתוך י"ב מיל, קיי"ל שהוא דרבנן (מג"א רס"ו סק"ז). מיהו חוץ לי"ב מיל, י"א דהוה דאו' (ת"ד):

סעיף לז

ונעשית של רבים
שהיתה שייכה לאדם א' והוא משכיר כל בתיה להדרים בה ומכרה לרבים:

סעיף לח

מערבין
ערובי חצרות:

סעיף לט

את כולה
דנדונת כבתחלה, שלא היתה צריכה שיור (ונ"ל דאף דמשנה א' ומשנה ז' מיירי בתחומין, מפסיק להו במשנה ו' דמיירי בערובי חצרות, דקמ"ל דאף בהך דמשנה ו' דהיא עכשיו של רבים, אפ"ה נאמנין עבד ושפחה לומר שהיתה של יחיד, וכדאמרי' בש"ס (דנ"ט נ') במתא דני ר' חייא):

סעיף מ

אין מערבין את כולה
ג"כ כמקודם, דעיר של רבים שיש לה יותר משער א', אסור לערב ערובי חצרות שלה כולה יחד בלי שיור מקום א' בעיר, כדי שלא ישכחו שרק ע"י העירוב הותרו לטלטל מיהו הדרים באותו שיור, יוכלו לערב לעצמן כדי לטלטל במקומן:

סעיף מא

אלא אם כן עשה
שיור:

סעיף מב

חוצה לה
קמ"ל אפי' חוצה לה מהני שיור:

סעיף מג

כעיר חדשה
כך שמה:

סעיף מד

רבי שמעון אומר ג' חצרות של שני בתים
וקיי"ל דאפי' בית א' הוה שיור. מיהו אין נזהרין בזה עכשיו, דהרי אינה של רבים רק בתושביה ס' רבוא, והרי לא שכיחה. או דקיי"ל כר"ן דעובד כוכבים נמי הוה שיור (שצ"ב מג"א סק"ב וג'):

סעיף מה

מי שהיה
בין השמשות:

סעיף מו

ערב לי במערב
ר"ל וכבר אמר מבעו"י לבנו שיערב לו במערב שלצד ביתו:

סעיף מז

ואסור לערובו
דמדאי אפשר לבוא ביה"ש לעירובו, אינו עירוב, ולפיכך מסתמא ניחא לי' שביתתו בביתו. ולא דמי לאילן (פ"ד מ"ז). דלא יזוז ממקומו דהתם ודאי לא ניחא לי' שביתתו בשדה (תי"א). והא דא"צ שיגיע לשם כשירוץ אפי' הוא תוך אלפים, כי התם ה"ט דהכא הא מניח שם עירוב:

סעיף מח

ולביתו יותר מכאן
כגון שעומד בקרן דרומית מזרחית מביתו. ועירובו שבקרן דרומית מערבית מביתו, אינו רחוק ממקום עמידתו רק אלפי' ואלפי' או פחות מביתו כזו :?

סעיף מט

ומותר לערובו
מיהו אסור דקתני אין ר"ל דאסור לילך לביתו דאלמה לא, הרי עכ"פ ביתו הוא תוך ב' אלפים מעירוב, אלא ר"ל שאסור מדין ביתו ודחשבינן ב' אלפים לכל צד ממקום עירובו ולא ממקום ביתו. וה"ה דאפי' היו ביתו ועירובו תוך אלפיים ממקומו נמי דינא הכי, דכיון דרצה שיקנה מקום עירובו, נתבטל תחומיו שסביב לביתו, רק נקט בסיפא ולביתו יותר מכאן אגב רישא (עי' רא"ש):

סעיף נ

הנותן את ערובו בעיבורה של עיר
תוך ע' אמה וד"ט:

סעיף נא

לא עשה ולא כלום
דבל"ז העיר ועיבורה אינן עולין במדת התחום, בין שדר כאן או בעיר:

סעיף נב

נתנו חוץ לתחום
ר"ל חוץ לעיבור העיר:

סעיף נג

מה שנשכר הוא מפסיד
ר"ל מה שנשכר לרוח א' מפסיד לרוח שכנגדה, דהרי יש לו מעירובו אלפים לכל רוח, א"כ בהניח עירובו אלף אמה מביתו למזרח, יש לו ג' אלפים אמה למזרח ביתו, ונמצא שהרוויח רק אלף אמה למזרח, נגד זה הפסיד עי"ז רק אלף אמה בצד מערב מביתו. וקמ"ל דאין מדת העיר גופה עולה בחשבון האלפיים, כשכל העיר מובלעת תוך תחומו, אבל כשכלו האלפיים תוך העיר, אינו רשאי לילך רק עד שם:

סעיף נד

אנשי עיר גדולה
שיש תוך תחומן עיר קטנה:

סעיף נה

מהלכין את כל עיר קטנה
ואינה נחשבת רק כד' אמות, מדכל העיר הקטנה מובלעת תוך תחומן:

סעיף נו

מהלכין את כל עיר גדולה
בשכלה תחומן תוך העיר:

סעיף נז

כיצד
חסורי מחסרא וה"ק, אבל הנותן עירובו תוך העיר. כולה כד' אמות, כיצד וכו':

סעיף נח

ונתן את ערובו בעיר גדולה
ונ"ל דעיר גדולה היינו שיש ממקום עירובו אלפיים אמה ויותר הכל תוך העיר, ועיר קטנה היינו שכל העיר מובלע תוך האלפיים שמהעירוב ולהלן:

סעיף נט

ור' עקיבא אומר אין לו אלא ממקום ערובו אלפים אמה
דס"ל דאין נתינת העירוב בעיר עושה אותה כד' אמות, מדבאמת אין דר שם:

סעיף ס

בזמן שאין בה דיורין
שנפרצו מחיצותיה ולא חזי לדירה:

סעיף סא

נמצא קל תוכה מעל גבה
דבנתן בתוכה כולה נחשבת כד"א, ובנתן ע"ג, אין לו רק אלפים מעירובו:

סעיף סב

ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים
ר"ל אע"ג דפליגי בנותן עירובו במערה, עכ"פ במודד תחומו, וכלו לו באמצע מערה, מודו דאין לו רק אלפיים:

סעיף סג

שאפילו סוף מדתו כלה במערה
אינו נכנס משם ולהלן, רק עד סוף תחומו ואפי' יש שם בתוכה דיורין:

תוכן העניינים

יכין עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה