יכין עדיות· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ב · סעיף עח
שנאמר ומדי שבת בשבתו
רצה לומר דזמן השתחוייתה של הנפש יהיה ככלות זמן הקצוב משבת לשבת, דהיינו מאותו יום דכתיב ביה וספרתם לכם ממחרת השבת, וכתיב עד ממחרת השבת השביעית [ויקרא כ"ג] ואף דכתיב נמי מדי חודש בחדשו. היינו דיש רשעים נדונין לי"ב חודש, ואיכא נמי דנידונין מ"ט יום. ולת"ק מדי שבת בשבתו, ר"ל דלא תימא יום א' בחודש חשוב חודש [כר"ה די"ב] ולסגי בי"א חודש ויום א', להכי קאמר מידי שבת בשבתו, דדוקא כשיגיע אותה שבת נפטר מהעונש ויבוא להשתחוות. עוי"ל דקבלה היתה בידם כך וקראי אסמכתא בעלמא הוא: