אור ברסלב

יכין סנהדרין· רבי ישראל ליפשיץ

פרק יא

פרק י

סעיף א

וזקן ממרא על פי בית דין
הוא חכם גדול מחכמי ישראל, וצדיק גמור, רק שהורה דבר כמפורש בפרקן נגד פסק של סנהדרי גדולה [עי' רמב"ם פ"ג מממרים ]:

סעיף ב

ונביא השקר
תמוה בזה דברי תרגום יונתן ב"ע [דברים י"ח פ"כ], שכתב שמיתתו בסייף, והוא נגד משנה ערוכה כאן:

סעיף ג

והבא על אשת איש
דבכולן נאמר בתורה מיתה סתם, והוא חנק:

סעיף ד

ובועלה
אעפ"י שבאין לחייבה שריפה, נדונין בחנק, כמיתה שרצו לחייב להבועל, מדמעטינהו קרא משריפה. והשתא מפרש תנא לכולהו:

סעיף ה

והמכה לאחר מיתה פטור
דאין חבורה לאחר מיתה:

סעיף ו

וישתמש בו
בשוה פרוטה, ולת"ק אפילו בפחות מש"פ:

סעיף ז

הגונב את בנו
ורק קטן:

סעיף ח

שלשה בתי דינין היו שם
בירושלים:

סעיף ט

אחד יושב על פתח הר הבית
מבפנים לשער מזרח של חומת הר הבית:

סעיף י

ואחד יושב על פתח העזרה
מבפנים לשער מזרח של עזרת נשים:

סעיף יא

ואחד יושב בלשכת הגזית
שבנויה בעזרת [ישראל] (כהנים), חציה בקודש וחציה בחול:

סעיף יב

באים
זקן זה שהורה בעירו, וב"ד שבעירו שנחלקו עליו, צריכים לבוא וכו':

סעיף יג

כך לימדתי וכך לימדו חבירי
דרשתי ר"ל שדרש הדין בי"ג מדות מסברא דנפשיה, ולמדתי ר"ל כך למדתי וקבלתי מרבותי. ואי גרסינן לימדתי, ר"ל כך הוריתי לעם:

סעיף יד

אם שמעו
ר"ל אם הב"ד שבהר הבית שמעו וקבלו איך הוא הדין מרבותיהם. אז אומרים להן כפי מה ששמעו, דאין רשאין לומר דבר מסברא, רק הב"ד הגדול [ולרמב"ם דעת אחרת בזה]:

סעיף טו

ואם לאו אלו ואלו
החולקים, והסנהדרי קטנה המסופקין:

סעיף טז

באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית
שהכל מחוייבין לעשות כהוראתן. ולא הלכו מיד אליהן. לבלי להטריחם, שהרי עליהן מוטל כל הנהגת ישראל, ואולי ישמעו לראשונים:

סעיף יז

חייב
חנק, אף שמקובל מרבותיו כהוראתו:

סעיף יח

פטור
דאינו חייב עד שיהא מומחה בהוראה:

סעיף יט

נמצא חומרו קולו
ר"ל נמצא שחומר חטאו, דהיינו כשהורה אותו שלא הגיע להוראה, מקיל עי"ז חומר עונשו, שפטור ממיתה:

סעיף כ

חומר בדברי סופרים
ר"ל מצוה שבתורה שאינו מפורש בתורה אלא שקבלנו כך פי' המצוה מפי הסופרים. [ומכאן מוכח כהרמב"ם ריש אישות דכל שאינו מפורש בתורה להדיא, ד"ס קרי ליה. ונקט ה' טוטפות לרבותא דאע"ג דרק ב' פעמים כ' בתורה וקשרתם, אפ"ה לא הוה כמו לעבור, וכ"ש מילי אחרינא שנלמד מד"ס בא' מי"ג מדות, אבל באמר ג' טוטפת הו"ל לעבור על ד"ת [ועי' כתובות צ"ט ס'] דקיי"ל מוסיף על דבריו הוה:

סעיף כא

מבדברי תורה
דין שמפורש בתורה:

סעיף כב

האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה
שהורה שהוא מצוה, ואמר שאפ"ה פטור ממנה:

סעיף כג

פטור
דאין זו הוראה, זיל קרי בי רב הוא. אבל בכיחש ואמר שאינה מצוה, מין הוא, וכל הקודם להרגו זכה:

סעיף כד

אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו
אבל נידן שם:

סעיף כה

ולא בבית דין שביבנה
אף ששם ישבו הסנהדרי גדולה קודם וסמוך לחורבן [כר"ה ל"א ב']:

סעיף כו

וממיתין אותו ברגל
נ"ל דלאו ממש ברגל, דהרי דיני נפשות אין דוחין שבת ויו"ט [יבמות ד"ז א']. רק ר"ל שיחנקוהו בחול המועד, כדי שיתפרסם העניין לכל ישראל שעלו לרגל:

סעיף כז

איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין
קיצר התנא דצ"ל על שהורה נגד הסנהדרין:

סעיף כח

המתנבא על מה שלא שמע
דבר שלא נאמר כלל לשום נביא:

סעיף כט

ומה שלא נאמר לו
רק לנביא אחר:

סעיף ל

אבל הכובש את נבואתו
שנצטווה מהקב"ה להתנבאות ולא רצה:

סעיף לא

והמוותר על דברי נביא
שמיקל וממאן לעשות מה שצוהו ה' ע"י הנביא:

סעיף לב

ולטהר את הטהור
ג"כ בחנק הם:

סעיף לג

שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה
כפי שרצו לחייב לאותו שהעידו עליו:

סעיף לד

חוץ מזוממי בת כהן ובועלה
ר"ל דוקא כשהעידו עליה לבד, כגון שברח או מת הבועל, או שהוא קטן, או שאין מכירין להבועל, אז נדונין בשריפה כפי שרצו לחייב, אבל כשהעידו עליה ועליו, והוזמו, דינן בחנק. ולתוס' בכל גוונא דינן בחנק. והא דנקט ובועלה, או או קתני. ור"ל בכל גוונא דינן שוה:

סוף הספר

תוכן העניינים

יכין סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה