יכין סוכה· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ב
סעיף א
לא יצא ידי חובתו
ודוקא שהיה חלל שתחת המטה גבוה י"ט, דאז אהל מפסיק בינו לסוכה. דלא דמי לדלעיל (פ"א סי' י"ז) גבי קינוף דסגי אפילו בגבוה פחות מי"ט. דהתם עשוי לאהל, לישן תחתיו (ר"ן):
סעיף ב
ולא אמרו לנו דבר
ר"י לטעמיה דס"ל סוכה אהל קבע בעינן, ואהל עראי שתחת המטה לא מבטל לאהל קבע:
סעיף ג
ויודע שעבדים פטורין מן הסוכה
דעבד ואשה פטורין ממצות עשה שהזמן גרמא:
סעיף ד
ולפי דרכינו למדנו
אף שאמר ר"ג כן דרך שיחת חולין [שפאס בל"א]. [אב"י דאם לא אמרה כדי שנלמד דבר, לא היה שח שיחת חולין דעבר בעשה כיומא י"ט ב' וסוכה כ"ח א'. ומה"ט אמרינן בש"ס כאן דשיחת חולין של ת"ח צריך לימוד]:
סעיף ה
הסומך סובתו בכרעי המטה
ר"ל שתמך הסכך בכרעי המטה, דהיינו שהיה מטה שלימה שדפנותיה סביב גבוהים י"ט מקרקעית המטה, וסיכך על הדפנות, וכשמטלטל המטה, הסכך מתטלטל עמו:
סעיף ו
רבי יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה
ר"ל אם אין הסכך קבוע, בד' קונדסין רק מתטלטל עם המטה:
סעיף ז
פסולה
לטעמיה בסי' ב' אזיל. וקיי"ל כת"ק. ואע"ג שהסכך נסמך ממטה שמקט"ו, אפ"ה דפנות סוכה כשירין מכל דבר [תר"ל]:
סעיף ח
סוכה המדובללת
ר"ל שקצת מהקנים של סכך מונחים למעלה וקצתן מונחים למטה, ואין בין מה שלמטה למה שלמעלה ג' טפחים:
סעיף ט
ושצלתה מרובה מחמתה
אף שהסכך דק ואוירו רב [תרל"א]:
סעיף י
כשרה
ולכתחילה צריך שיוכל לראות כוכבים בלילה מתוך הסכך. ובדיעבד אפילו לא יראה מתוכו נצוצי יום כשירה, אם יוכל לירד מטר מתוכו [ט"ז ומג"א שם]:
סעיף יא
או בראש הספינה כשרה
דוקא ביכולה לעמוד ברוח מצוייה דיבשה [תרכ"ח]. מיהו בשיכולה לעמוד ברוח שאינו מצוייה דיבשה, גם לר"י כשירה, ולא דמי לסומך סוכתו במטה לעיל דפליג ר"י. דשאני עגלה וספינה דאורחייהו בטלטול, והיינו קבוע שלהן, משא"כ התם [ועי' תוס' דכ"א ב' ד"ה שאין]:
סעיף יב
ועולין לה ביום טוב
מדנקט סיפא אין עולין נקט הכא עולין. ולפי המשמע מב"י א"ח ססי' של"ט דאסור לכנס לספינה בשבת כשאינה יושבת בקרקע המים, א"כ י"ל דקמ"ל הכא דלצורך מצוה שרי:
סעיף יג
כשירה
ובעשאה באילן צריך שלא יסמוך הסכך על האילן רק על קונדסין, דאם לא כן אסור, שמא יסכך מהאילן עצמו [מג"א שם סק"ה]:
סעיף יד
ואין עולין לה ביום טוב
דאסור להשתמש ביו"ט במחובר או בבע"ח:
סעיף טו
ואחת בידי אדם
שתמך והניח קרקעות הסוכה רובה, על גזע האילן, ועשה ב' דפנות של הסוכה על ראש האילן ודופן השלישי עשה בארץ עד למעלה מי"ט מקרקעית הסוכה, וגם עליה תמוכה קרקעית הסוכה. או שעשה באופן זה ב' דפנות בארץ ודופן א' למעלה באילן. ומיירי שלא היה להסוכה רק ג' דפנות:
סעיף טז
והאילנות דפנות לה
ותמך הסכך בקונדסין [מג"א תר"ל סקי"ד]:
סעיף יז
כשרה
ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם]:
סעיף יח
פטורין מן הסוכה
ר"ל א"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים [תר"מ]:
סעיף יט
חולין
אפילו רק מיחש גוף בעלמא:
סעיף כ
ומשמשיהן
וי"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם]:
סעיף כא
פטורין מן הסוכה
ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם]:
סעיף כב
אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה
פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה [תרל"ט ס"ב]:
סעיף כג
ואמרו העלום לסוכה
קמ"ל דהמדקדק במעשיו, אפילו מים לא ישתה חוץ לסוכה:
סעיף כד
אוכל פחות מכביצה
ר"ל מאכל פחות מכביצה:
סעיף כה
נטלו במפה
כדי לאכלו בלי נט"י, דבשעת הדחק שרי בכך. וה"ה לאכל על ידי כף או מזלג נמי א"צ נט"י בשעת הדחק [קס"ג]. וי"א דחולין פחות מכביצה א"צ נטילה או מפה [כסי' קנ"ח ס"ג]. רק הכא מיירי שאכל החולין על טהרת תרומה, דאז אפילו פחות מכביצה צריך נטילה:
סעיף כו
ואכלו חוץ לסוכה
קמ"ל דהמיקל בכך לא הוה קל במצות [ר"ן]:
סעיף כז
ולא בירך אחריו
בהמ"ז מדלא הו"ל כביצה. ואנן קיימא לן דבהמ"ז בכזית [קפ"ד]:
סעיף כח
ואחת בלילה
ר"ל בכל יום:
סעיף כט
וחכמים אומרים אין לדבר קצבה
רק כשיאכל יאכל בסוכה:
סעיף ל
חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד
ואפילו ירדו אז גשמים צריך לקדש ולאכל שם כזית פת [תרל"ט]. וליל שני לט"ז חייב ולמג"א פטור:
סעיף לא
ישלים בלילי יום טוב האחרון
ר"ל ליל שמיני עצרת יאכל עוד סעודה יתירה כנגד הסעודה שלא אכל בימים הראשונים, ואף שיאכלום חוץ לסוכה:
סעיף לב
מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות
גם בחגיגה פרק א' משנה ז' קאמר תנא כי האי לישנא: ותמוה אי נאמר אהא לא נאמר אהא, והאיך קאמר בתרווייהו על זה נאמר. ולכאורה הוה נראה דהכא שאינו יכול לתקן כלל הסעודות מצוה שהחסיר, סמיך ארישא דקרא דכתיב מעוות לא יוכל לתקן כלל, אבל התם שהחסיר העולת ראייה ושלמי חגיגה, והרי גם אחר הרגל יכול להקריב העולה והשלמים אלא שלא יהיו של יו"ט, נמצא שיכול לתקן במקצת, סמיך אסיפא דקרא, וחסרון לא יוכל להמנות. אמנם מדקאמר התם בסיפא ר"ש אומר איזה מעוות שאינו יכול לתקון וכו' משמע דפליג, ומשמע נמי דת"ק אמעוות לא יוכל לתקון סמיך. אלא נ"ל איפכא, דהתם דכבר עבר הרגל לגמרי, קרי ביה מעוות לא יוכל לתקון, דקרבנות הרגל שהיה חייב ולא הקריבם א"א לתקן מעוות זה כלל. משא"כ הכא שעדיין עומד ביום השמיני, וקצת מהרגל לפניו שיוכל לאכול בו סעודת היום, דייק מסיפא דקרא דחסרון לא יוכל להמנות, דהסעודות שהיה ראוי לאכול ביו"ט, אם שיוכל לתקן קצת בשיאכל סעודת היום, עכ"פ מנין הסעודות אינו יכול להשלים, ואפשר דגם לר"א קאמר דהוי חסרון בלי להמנות, דאף דבידו להשלים הסעודות, א"א להשלים מצות סוכה שהחסיר בסעודה:
סעיף לג
ובית הלל מכשירין
וקיי"ל בהא כב"ש אפילו בסוכה גדולה אם ישב כן לא יצא, גזירה שמא ימשך אחר שולחנו:
סעיף לד
לא קיימת מצות סוכה מימיך
דאע"ג דמדאורייתא יצא, אעפ"כ לא קיים מצות סוכה כראוי כתקנת חכמים:
סעיף לה
קטן שאינו צריך לאמו
כל שכשהקיץ אינו צועק בגעגועים יתרים אחר אמו:
סעיף לו
חייב בסוכה
ודוקא כשהוא בן ה' או ו', כל חד לפום חורפיה [תר"מ]:
סעיף לז
וסיכך על גבי המטה בשביל קטן
דס"ל אפילו אין בו דעת חייב לחנכו, ולא קיי"ל כן:
סעיף לח
וביתו עראי
שיעמיד שם כליו הנאים, ויהיה רוב תשמישו שם, וביתו יהיה רק לתשמיש ארעי:
סעיף לט
מאימתי מותר לפנות
שיצא מהסוכה:
סעיף מ
משתסרח המקפה
ר"ל משיתקלקל התבשיל מטיפות הגשמים שירדו לתוכו בסוכה, ואפילו אינו אוכל אז, מותר לצאת. והוא הדין בנקרשים האוכלים מחמת קור, או בהכל שם מטושטש ולח מגשמים שירדו כבר, או במצטער שם מזבובים, ריח וקרירות, וכל שמשער שאילו היה בבית היה יוצא, פטור מסוכה [מג"א שם]:
סעיף מא
ושפך לו קיתון על פניו
של עבד וקמ"ל שיצא בפחי נפש (אב"י אפשר דקמ"ל נמי, מדא"ל אי אפשי וכו' אסור לישב שם (כסי' תרל"ט ס"ז):