יכין סוטה· רבי ישראל ליפשיץ
פרק ח
סעיף א
משוח מלחמה
לעיל [פ"ז מ"ב] הקדים עגלה ערופה למשוח. והכא כשמפרשן נקט איפכא. ה"ט דלעיל נקט יחד אותן שהן חובה על הקורא יותר מעל השומע, כברכת כהנים וכה"ג ופרשת המלך ופרשת עגלה. משא"כ קריאת משוח מלחמה שהחוב על השומע טפי, שהרי עקרו להתרות באנשי המלחמה. אבל הכא כשמפרשן, משוח דזוטר מיליה פסק ושדי להו, והדר מפרש עגלה ערופה דנפישי מיליה [כש"ס סוכה ד"ב א']:
סעיף ב
בשעה שמדבר
נ"ל דנקט "בשעה", ולא קאמר היה מדבר וכו', משום דפעמיים מדבר עמם [כש"ס כאן ד"מ ב'], אחד בגבול הארץ וא' קודם קרבם למלחמה, ור"ל דהיה כמה שעות שמדבר עמם. [עי' דברים כ']:
סעיף ג
אל העם
כשהמערכות עומדות לפניו:
סעיף ד
ולא שמעון על בנימין
נ"ל דנקט הכי משום שכשנחלק מלכות והיו יהודה ובנימין מתאחדים מדהיה חלק בנימין מובלע תוך חלק יהודה. ושמעון שהיה שייך למלכות ירבעם, והיה מועט באוכלסין, וחלקו סמוך ליהודה, היה רגיל יהודה המרובה לפול על שמעון, ושמעון המרובה באוכלסין יותר מבנימין שנתמעטו מאוד בפלגש בגבעה, חוזר ונופל על בנימין:
סעיף ה
כמה שנאמר
[ד"ה ב' כ"ח]:
סעיף ו
ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל
שאינו יכול לילך ברגליו:
סעיף ז
ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון
אף שהנביא צוה להם רק שיושיבום, הם מרחמנות יתירה עשו מה שעשו:
סעיף ח
מפני צהלת
[וויהרען]:
סעיף ט
סוסים וצחצוח חרבות
[פונקעלן דער וואפפען]:
סעיף י
אל תיראו מפני הגפת תריסין
[געקלירר דער שילדע]:
סעיף יא
ושפעת הקלגסין
[יוכצען דער העערע], רננת חיל המלחמה:
סעיף יב
אל תחפזו
לסוג אחור בחרדה:
סעיף יג
מקול קרנות
[שאלל דער הערנער]:
סעיף יד
אל תערצו
[זיך ענגסטען]:
סעיף טו
מפני קול צווחות
מההורגים ונהרגים:
סעיף טז
פלשתים באו בנצחונו של גלית
שר צבא שלהן וזכר גליות שסמכו על גבורתו. וזכר שובך שסמכו על חכמתו בטכסיסי מלחמה ועל רבוי עמו:
סעיף יז
זה מחנה הארון
ר"ל מחנה ישראל הלוחמים שהביאו הארון עמם ששברי הלוחות מונחים בתוכו [ירושלמי שקלים פ"ו ובבלי ברכות ד"ח ב'] עד כאן משוח מדבר וכהנים אחרים משמיעין דבריו לכל החיל. מכאן ואילך משוח מדבר ושוטר משמיע:
סעיף יח
ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו
שלא דר לתוכו עדיין:
סעיף יט
אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות
להכניס יין ושמן:
סעיף כ
ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו
שלא פדה עדיין פירות של שנת ד' מנטיעתו:
סעיף כא
אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל
כבכרם שאינו נקרא כרם עד שיהיה ה' גפנים:
סעיף כב
ואחד המבריך
כופף ראש הזמורה תחת הארץ והיא צומחת מתחת ועולה:
סעיף כג
ואחד המרכיב
[איינאימפפען]:
סעיף כד
אפילו שומרת יבם
בנפלה לפניו סגי, וכדמסיק:
סעיף כה
ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה
ר"ל אע"ג שהוא כבר במלחמה ושמע שמת אחיו:
סעיף כו
ומתקנין את הדרכים
להחיל:
סעיף כז
הבונה בית שער
חדר שלפני הבית לשומר הפתח:
סעיף כח
אכסדרה
גג בלי מחיצות:
סעיף כט
מרפסת
[גאללעריא] שלפני חדרים שבעלייה, שבו יורדין לחצר:
סעיף ל
הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק
שאין מגדלין פירות:
סעיף לא
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
אף שחלוצה אסור לכהן רק מד"ס. ואף שבשניהן אין עבירה עדיין בידו, דלא יחלל זרעו כתיב דהיינו בעילה, ולפ"ז אפילו כר' יוסי [במשנה ה'] אתיא:
סעיף לב
אף הבונה בית על מכונו
שסתרו וחזר ובנאו:
סעיף לג
רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון
מדינה בא"י שאין קרקעיתה יפה ללבנים:
סעיף לד
לא היה חוזר
מדאינו מתקיים:
סעיף לה
ואלו שאין זזין ממקומן
שא"צ לצאת מעירן:
סעיף לו
בנה בית וחנכו
ולא דר בו עדיין שנה:
סעיף לז
ואינן מתקנין את הדרכים
מדכתיב נקי יהיה:
סעיף לח
ויספו השוטרים לדבר אל העם
מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע:
סעיף לט
רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה
כשמתקשרין יחד הלוחמים אלו מול אלו:
סעיף מ
זהו המתירא מן העבירות שבידו
אפילו חטא שמד"ס:
סעיף מא
לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו
שיחזרו הבונה ונוטע ומארס:
סעיף מב
שיחזור בגללן
ולא יתבייש החוטא:
סעיף מג
הרי הוא הירא ורך הלבב
דבעמוד והחזיר קאי, אבל בשאר עבירות לא, ולריה"ג גם בשאר עבירות כל שלא עשה תשובה חוזר. ובש"ס אמרינן דלר"י הגלילי גם אחטא דמד"ס חוזר ולר' יוסי רק אחטא דאורייתא. ותמיה הרי ר"י גם חליצה קחשיב וטפי הול"ל אפכא ודו"ק.
סעיף מד
ובעקבו של עם
ר"ל גם בסוף המערכה. והם הנקראים בזמנינו [אוואנטגארדע] ר"ל שומרים שלפני המחנה, [ואריערגארדע] ר"ל שומרי האחור. ומפרש התנא מהו פקודתן של שרי צבאות בכל קצוות החיל. מעמידין וכו':
סעיף מה
מעמידין זקיפין
גבורים:
סעיף מו
ואחרים מאחוריהם
אחורי המערכה:
סעיף מז
וכשילין של ברזל
[שטרייטעקסטע]:
סעיף מח
וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו
רגליו:
סעיף מט
שתחלת ניסה נפילה
ה"ק תחילת נפילה ניסה. וגם נגד הפנים היו צריכים זקיפין שלא ינוס דרך שם מן הצד:
סעיף נ
וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים
בשניהם כתיב ניסה קודם נפילה. וצריכא דאי מקרא קמא י"ל מדמוכח רק במלת גם י"ל דלא תלו זב"ז. ואי מקרא בתרא לא כתיב שנפלו מישראל דוקא עוד י"ל דאי מקרא קמא י"ל דמגפה כמשמעו שמתו בדבר, ולא ע"י הריגה מאויבים:
סעיף נא
במה דברים אמורים
שחוזרים כנ"ל:
סעיף נב
וכלה מחופתה
אשה לאו בת מלחמה. רק לספק מזון ולתקן הדרכים אף היא יוצאת. מיהו לכבוש א"י וללחום בעמלק לכ"ע מלחמת חובה היא. ולהרחיב גבול א"י לכ"ע רשות. כי פליגי במלחמה שנגד אויב שיראים מהם שיצורו להם בעתיד, ת"ק קרי לה רשות, ור"י קרי לה מצוה: