אור ברסלב

יכין סוטה· רבי ישראל ליפשיץ

פרק א

סעיף א

המקנא לאשתו
ר"ל שהתרה בה שלא תסתיר את עצמה עם איש ידוע:

סעיף ב

רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים
דס"ל דאם לא התרה בה בפני ב' עדים. לא נאסרה עליו אם נסתרה אחר התראתו. גם לא יכול להשקותה מים המרים:

סעיף ג

או על פי עצמו
שכשעד א' או הבעל עצמו מעיד שנסתרה, משקה לה:

סעיף ד

ומשקה על פי שנים
וכן הלכה. וקיי"ל דבזה"ז אפילו בינו לבינה לא יאמר לה שלא תסתתר, דשמא הלכה כר"י בר"י דאפילו בינו לבינה מהני, וכשתסתתר אח"כ תאסר עליו לעולם, מדאין אפשר שתשתה בזה"ז:

סעיף ה

אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו
אף שעל הדיבור הזהירה, וכ"ש בנסתרה שלא הזהירה על הסתירה:

סעיף ו

ומותרת לאכול בתרומה
חסורי מחסרא וה"ק, אל תדברי, ודברה או נסתרה, או שאמר לה אל תסתרי, ודברה שלא בסתר, מותרת לבעלה ולתרומה וליבם:

סעיף ז

ושהתה עמו כדי טומאה
ר"ל אבל באמר אל תסתרי ונסתרה כדי לצלות ביצת תרנגולת באש בינוני:

סעיף ח

חולצת ולא מתיבמת
ר"ל אסורה לבעלה ולתרומה קודם שישקנה. ואם מת בעלה קודם שישקנה, חולצת ולא מתיבמת:

סעיף ט

ואלו אסורות מלאכול בתרומה
לעולם, ואפילו היא בת כהן:

סעיף י

האומרת
קודם ששתתה, ואחר קנוי וסתירה:

סעיף יא

ושבאו עדים שהיא טמאה
אחר קנוי וסתירה ואפילו מעיד כן רק ע"א, ואפילו שתתה מקודם ולא בדקוה מים. דאין המים בודקין כשיש עד טומאה:

סעיף יב

ושבעלה בא עליה בדרך
דאז שוב אין המים בודקין אותה, מדבעל באיסור:

סעיף יג

מוליכה לבית דין שבאותו מקום
מקום דירתן:

סעיף יד

ומוסרין לו שני תלמידי חכמים
שיודעין להתרות בו כשירצה לבעלה וצריך ב' אע"ג דלהתרות בחד סגי. אלא כדי שיעידו שנתיחד עמה ובעלה ולא ישקנה כלעיל. א"נ כיון שנוסעין יחד בשדה צריכין ג' משום יחוד [כאה"ע כ"ב]:

סעיף טו

בעלה נאמן עליה
דהרי אפילו באיסור נדה דחמיר נאמן. ולרבנן אדרבה מדאיסור קל הוא, חיישינן טפי שיעבור:

סעיף טז

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם
סנהדרין של ע"א:

סעיף יז

ומאיימין עליה
שתודה ולא נצטרך למחוק המגילה עם השמות:

סעיף יח

כדרך שמאיימין על עדי נפשות
ר"ל כמו שמאיימין על עידי נפשות שלא יהרג אדם חנם על ידן, כך מאיימין עליה שלא תחוב בעצמה לשתות ולמות:

סעיף יט

הרבה שכנים הרעים עושים
ר"ל ויש לך התנצלות כשחטאת:

סעיף כ

ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען
מביאין לה ראיה מצדיקים כיהודה וראובן שהודו ולא בושו:

סעיף כא

היא וכל משפחת בית אביה
ר"ל אף אם בני בית אביה היו שם, גם הם אינן ראויין לשמוע דברים אלו, דמסתמא כולן כמוה [כשבועות דל"ט א']:

סעיף כב

אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה
ר"ל כותבת שובר על חוב כתובתה. ואם באותו מקום כותבין כתובה, א"צ שובר, דמקרעת כתובתה:

סעיף כג

ויוצאת
בגט. וה"ה באמרה איני שותה, כך דינה:

סעיף כד

ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור
לשכת הגזית הוא בגובה הר הבית, ומשם מורידין אותה לשער המזרח, שהוא שער החיצון, שבתחתית ההר, ומשם חוזרין ומעלין אותה לשער נקנור שהוא שער המזרח הפנימי בין עזרת נשים לעזרת ישראל, והוא שוב בגובה ההר. וכל זה כדי ליגעה, אולי ע"י זה תודה:

סעיף כה

ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות
ר"ל יולדות ומצורעין כשיטהרו ומקריבין קרבנן, שצריכין לעמוד על קרבנן, עומדים שם מדאינן רשאין לכנס לעזרה עדיין קודם שהקריבו קרבנן, ולפיכך לא נתקדש אותו חלל השער. וכ"כ זבין וזבות עומדים שם כשיקרבו קרבנותיהן:

סעיף כו

ומטהרין את המצורעים
שצריכין להכניס משם בהונות לעזרה, לתת עליהן דם האשם שיקריב, שאם יוציא הכהן דם האשם, נפסל ביוצא:

סעיף כז

וכהן אוחז בבגדיה
בבית הצואר:

סעיף כח

אם נקרעו נקרעו
ואינו חושש:

סעיף כט

אם נפרמו נפרמו
פרימה גדול מקריעה. וי"א דקריעה באורך ופרימה ברוחב. וי"א דקריעה בגוף הבגד ופרימה הוא התרת התפר:

סעיף ל

וסותר את שערה
סותר קליעתן ומגלן אע"ג ששער באשה וטפח מבשרה ערוה, אפ"ה כך צותה תורה, ולרבי יהודה יש כח ביד חכמים לעקור ד"ת בשב וא"ת [כיבמות דפ"ט ב']:

סעיף לא

ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
דחיישינן שמה תצא זכאה, ויתגרו בה פרחי כהונה אחר כך. ואי"ל יפרסו סדין בינה לבין אנשים. יש לומר דבפני אנשים תתבייש ביותר:

סעיף לב

היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים
ואם שחורים נאים לה, יכסוה בבגדים מכוערין:

סעיף לג

היו עליה כלי זהב וקטליאות
[האלזבאנד]:

סעיף לד

נזמים
נזמי האף והאוז:

סעיף לה

ואחר כך מביא חבל מצרי
מדעשתה מעשה מצרים השטופים בזנות. ובאין חבל מצרי בנמצא, יקח חבל אחר:

סעיף לו

וקושרו למעלה מדדיה
שלא יפלו בגדיה שנקרעו, ותשאר ערומה:

סעיף לז

בא לראות
באנשים רשות, ובנשים חובה לראותה:

סעיף לח

מפני שלבה גס בהן
שהיא גברת עליהן, ותתבייש מלהודות לפניהן, והרי אנו רוצים שתודה ולא ימחה שם הקודש:

סעיף לט

וכל הנשים מותרות
לשון התראה הוא, ור"ל מוזהרות, ובש"ס קאמר חייבות: *) (

סעיף מ

ונוסרו כל הנשים
נ"ל לשון התראה. וה"ק בש"ס תני חייבים לראותה):

סעיף מא

היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה
כמשנה ו':

סעיף מב

היא גלתה את עצמה לעבירה
ולא נשארה בביתה כדרך נשים הצנועות:

סעיף מג

המקום גלה עליה
שמראה קלונה ברבים:

סעיף מד

בירך התחילה בעבירה תחלה
בפישוק רגלים:

סעיף מה

ואחר כך הבטן
דלייט תחלה ירך ואח"כ בטן, דכתיב ירכך נפלת ובטנך צבה. ומיהו מים דרך ביאתן בודקין תחלה בטן ואח"כ ירך:

סעיף מו

ושאר כל הגוף לא פלט
אף שלא נזכר בכתוב:

סעיף מז

שמשון הלך אחר עיניו
שנאמר כי היא ישרה בעיני:

סעיף מח

לפיכך נתנו בו עשר לונביות
[לאנצען]:

סעיף מט

ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל
שאמר לאביו שיתן לו כתב שילכו עמו שנים איש שיבחר. והראה הכתב ההוא לשנים וחזר והראהו לב', עד שהלכו אתו ר' ראשי סנהדראות. וכולן לא ידעו למה הולכים עמו. הרי שגנב לב אביו ולב ב"ד. אולם גם לב ישראל, דכתיב ויהי בקרוב איש אליו וגו' ויאמר מי ישימני שופט וגו':

סעיף נ

ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים
[דאלכע]:

סעיף נא

וכן לענין הטובה
ג"כ משתלם מדה כנגד מדה. אבל מדת טובה מרובה על מדת פרענות [ואע"ג דבטובה כ' ורדפו מכם ה' ק', וק' רבבה ירדופו, ובפרענות כ' איכה ירדוף א' אלף וב' רבבה ירדופו. תירץ בתוס' דעכ"פ לא כ' בפרענות שיפלו לחרב, כדכתיב בטובה ונפלו אויביכם לפניכם לחרב. ולא נתישב דעתי בזה. דוכי אימת הרדיפה בעצמה אינה פרענות. שיתיראו אלף מלפני א'. ומלבד זה הקשו עוד שהרי מרגלים היו משלמין יום לשנה, שהוא מרובה מתשלומי מרים שהמתינה למשרע"ה שעה א' ביאור והמתינו לה ז' ימים. ורתי"ט תירץ דהא דשלמו דור המדבר יום לשנה, זה היה לטובתם. כדי שלא ימות א' מהן בפחות מס' שנה ולפע"ד מ"ש חז"ל מרובה מדת טובה ממדת פרענות וילפינן לה מדכתיב פוקד עון אבות לשלשים ולרבעים. ובחסד כ' נוצר חסד לאלפים. היינו בשקולה העבירה כגודל המצוה. וזה אין אדם יכול לידע. בלתי לד' לבדו]:

סעיף נב

יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו
מדהיה משנה למלך:

סעיף נג

שלא נתעסק בו אלא משה
הרי מדה כנגד מדה, שנקבר גם הוא ע"י היותר גדול בדור:

סעיף נד

ויקבור אותו בגיא
שנתעסק בו הקב"ה:

סעיף נה

והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך
הרי שהקב"ה ג"כ מתעסק כ"י להשיב הנפש למקומה, ובני אדם מתעסקים להשיב הגוף למקומו. אבל במשרע"ה גם הגוף נאסף ע"י הקב"ה:

תוכן העניינים

יכין סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה