אור ברסלב

יכין נזיר· רבי ישראל ליפשיץ

פרק ג

פרק ב

סעיף א

מי שאמר הריני נזיר
סתם נזירות ל"י:

סעיף ב

יצא
דמקצת יום ככולו:

סעיף ג

לא יצא
מדפירש ל', והרי א"צ לפרש כן, ש"מ שלמים קאמר, לפיכך הו"ל כגילח תוך ימי נזירותו [כרמב"ם פ"ח הי"א] שממתין ל"י וחוזר ומגלח על קרבנותיו:

סעיף ד

מי שנזר שתי נזירות
שאמר הרי עלי ב' נזירות, או הריני נזיר, ונזיר, אבל באמר הריני נזיר ל' יום ול' יום אם גילח יום ל' לא יצא וכמ"א:

סעיף ה

ואת השניה יום ששים ואחד
דיום גלוח הראשון, אף על גב שגילח בו, עולה לנזירות ב', מידי דהוה אמקבל נזירות בחצי יום, שעולה לו אותו היום. נמצא שגם נזירות ב' מגלח ליום ל"א:

סעיף ו

יצא
דמשום דיום גלוח עולה לו הו"ל כאילו גילח השנייה ביום ל':

סעיף ז

סותר את הכל
ול"א בכהאי גוונא מקצת יום ככולו, מדלא הביא קרבנותיו עדיין:

סעיף ח

רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה
דסבירא ליה גם בכהאי גוונא מקצת היום ככולו, והו"ל כנטמא אחר מלאת, דאין צריך לר"א אז רק ז' שלטהרתו. מיהו חייב בדיני נזיר עד שיביא קרבנותיו אחר כך:

סעיף ט

נטמא יום שלשים סותר את הכל
לכ"ע, דל' שלימים נזר כסי' ג':

סעיף י

אינו סותר אלא שלשים
אף דסבירא ליה לר"א, קצת יום ככולו [כנזיר די"ב]. א) אפילו הכי מדלא קאמר עד ק', דהו"ל בלשון בני אדם עד ולא עד בכלל [כח"מ סמ"ג סכ"ז ועי' פ"ח דנדרים מ"ב], שמע מינה דשלימים קאמר. ב) (מה שאינו כן באמר הריני נזיר ל' יום, מדהוא כמנין שאמרה תורה, אף בלי עד מקצת יום ככולו) [ובזה מיושב לפע"ד קושיית תוי"ט ארש"י]. וס"ל לר"א דבנטמא ביום מלאת, סותר ל' (וכ"כ במשנה ג' דאמר הריני נזיר ולא פרט ימים הו"ל יום ל' כנטמא אחר מלאת):

סעיף יא

נטמא יום מאה ואחד
הוא הדין בכל נזיר שנטמא ביום ל"א, אלא בק' מיירי תנא:

סעיף יב

סותר שלשים יום
דגזרינן יום תגלחת זה, אטו נטמא ביום תגלחת של יום ל' בנזירת סתם, דסותר ל' יום מדאורייתא:

סעיף יג

אינו סותר אלא שבעה
לטעמיה, דסבירא ליה [במ"ג] דאפילו נטמא ביום ל' סותר רק ז':

סעיף יד

אין עולין לו מן המנין
ואפילו לא נטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו, לא עדיף מדהיה נזיר בחוץ לארץ דכל טומאתו מדברי סופרים ואפילו הכי אינו עולה לו [כמ"ו] וכל שכן הכא דעל כל פנים הו"ל טומאה דאורייתא. והוא הדין בהיה טמא למת, ונדר:

סעיף טו

ואינו מביא קרבן טומאה
בנטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו [כפ"ז מ"ב]. מיהו אפילו בלא זה, אם התרו בו שיצא, ושהה, לוקה:

סעיף טז

ומביא קרבן טומאה
ה"פ יצא והזה בג' וז' וטבל, דמתחיל נזירותו ביום שטבל, ומנה איזה ימים לנזירותו וחזר ונכנס לביה"ק, אבל לא נטמא בהנך דפ"ז מ"ב, אז אינו סותר ימי נזירותו שמנה קודם שחזר ונכנס. [ואף דבכל נזיר הדין כן. קמ"ל הכא דאף דנזר בביה"ק, אפ"ה כשחזר ונכנס, אם לא נטמא טומאת נזיר, לא הוה כמעיקרא ולא יהיו עולין לו]. ומביא קרבן טומאה דקאמר, ה"ק ואם שוב נטמא שם בטומאה, שהנזיר מגלח, מביא קרבן טומאה וסותר ימים שמנה קודם שחזר ונכנס:

סעיף יז

ר' אליעזר אומר לא בו ביום
ר"ל מי שנטמא ביום שמתחיל נזירותו אינו סותר:

סעיף יח

עד שיהיו לו ימים ראשונים
דבעינן שיפלו ב' ימים שלימים. ולהכי רק בנטמא בג' סותר כולן:

סעיף יט

מי שנזר נזירות הרבה
יותר מל':

סעיף כ

ובית הלל אומרים נזיר בתחלה
דנזירות שבחוץ לארץ אינו עולה. דח"ל טמא מדרבנן:

סעיף כא

מעשה בהילני המלכה
עיין מ"ש יומא [פ"ג סי' נ"ח]:

סעיף כב

אלא ארבע עשרה שנה
דלא נטמאת כלל [ותמוהין דברי הרמב"ם ור"ב שנמשך אחריו שפירשו המשנה דלא כמפורש בש"ס להיפך עי"ש] וקמ"ל דעל כל פנים אין כאן הוכחה דנימא דלא כר"א לעיל מ"ג, ואפשר עוד דמדלא קאמר לא נטמאת שמע מינה דוודאי נטמאת ואפ"ה כיון דמדאורייתא יצאה בנזירות ח"ל להכי לא החמירו בה בשנטמאה שתסתור מה שמנתה כבר:

סעיף כג

ואלו מעידים שנזר חמש
והוא מכחישן או מסופק או שותק. וב' כיתי העדים מעידין על רגע א':

סעיף כד

ואין כאן נזירות
ואע"ג דבכת אומרת ק' וכת אומרת ר' מודו בית שמאי ובית הלל דיש בכלל ר' ק' וישלם ק' [כסנהדרין ל"א א', וב"ב מ"א ב']. הכא לב"ש שאני, דודאי סתרי אהדדי בנטמא אחר נזירות להכת שאמר שחייב ב' לא סותר מדהוא אחר מלאות, ולאינך הכת סותר. ומכאן נראה לי ראיה לירש"י [נזיר ד"כ] דפירש מתניתין דלא כי האי תנא דפליגי בכת א' בנזיר והיינו תנא דבי ר' ישמעאל ולא היינו רשב"א דסנהדרין ובבא בתרא הנ"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

יכין נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה