יכין נזיר· רבי ישראל ליפשיץ
פרק א
סעיף א
כל כנויי נזירות
עי' פתיחה ריש נדרים, דכנוי הוא [ביינאמע]. ויד, ר"ל שלא גמר דיבורו:
סעיף ב
כנזירות
חסורי מחסרא וה"ק, כל כנויי וכו' וידות נזירות כנזירות. ואלו הן ידות, האומר וכו':
סעיף ג
הרי זה נזיר
ודוקא בנזיר עובר לפניו, והתכוון זה להיות ג"כ נזיר, ואמר אהא, אעפ"י שלא פירש כוונתו:
סעיף ד
או אהא נוה
ר"ל נאה בגידול שער. ומיירי בתופס בשערו והתכוון לנזירות בשעה שאמר כן, דאז הו"ל יד:
סעיף ה
נזיר
אי מיירי באומר אהא נדר פשיטא דאל"כ נזירות היכא משכח"ל. ול"מ היה נ"ל דה"ק האומר אהא נוה נזיר, דסד"א וודאי לא לנזירות נתכוון, דכיון דקאמר מילת נזיר, אי לנזירות נתכוון הול"ל בקיצור אהא נזיר, אלא וודאי ה"ק אהא נאה כנזיר, להיות לי תלתלים גדולים, ולא לנדר התכוון כלל, קמ"ל. ועי' לקמן סי' ל"ז:
סעיף ו
פזיח
כולהו כנויי נזירות הם בלשונות עמים, וה"ה כנוי שבלשון אחר:
סעיף ז
הריני כזה
ורמז אז על נזיר:
סעיף ח
הריני מסלסל
[קרויזענד] שע"י שיתארכו השערות, יעשו גלגלים [כך נ"ל, כמו מסלסל בשערך (בש"ס כאן) שלפע"ד סלסל הוא כמו תלתל, ע"ש קוצותיו תלתלים] [שיר ה']:
סעיף ט
הריני מכלכל
מגדל שער:
סעיף י
הרי עלי לשלח פרע
לגדל שער שתלוי ופורח מבולבל סביב ראשו. דנזיר אסור לסרוק [כפ"ו מ"ג]. וכולהו מיירי בתופס בשערו בשעת דיבורו והתכוון לנזירות. והנך כולהו לאו ידות הן, דהרי גמר דבורו, רק שלא פירש יפה הנזירות:
סעיף יא
הרי עלי צפורים
ב' תורים או ב' בני יונה, והן קרבן נזיר שנטמא וי"ל דה"ק אם אתטמא אהיה חייב בקרבנות אלה ממילא משתמע מזה שמתחייב א"ע בנזירות. ומיירי נמי בנזיר עובר לפניו, והוא התכוון בדיבורו לנזירות:
סעיף יב
וחכמים אומרים אינו נזיר
מדלא הזכיר כלום מחיובי הנזיר בגופו מיהו חייב בצפרים ושניהן לעולת נדבה:
סעיף יג
הריני נזיר מן החרצנים
[קערן]:
סעיף יד
ומן הזגים
[הילזע] [ועפ"ו מ"ב]:
סעיף טו
ומן הטומאה
דבהזכיר א' מאלו דינו כאומר סתם הריני נזיר:
סעיף טז
וכל דקדוקי נזירות עליו
נקט כן משום נזיר שמשון ונזיר עולם שנזכר לקמן במשנה שאין כל דקדוקי נזירות עליהן:
סעיף יז
כמי שנקרו פלשתים את עיניו
לרש"י ותוס' צריך שיאמר ג', כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה. או, כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו עיניו דאל"כ דלמא על שמשון אחר מתכוון. ונ"ל דלפ"ז קמ"ל מתניתין, אפילו לא אמר כשמשון בן מנוח בעל דלילה, רק אמר כף הדמיון בכל א', אפ"ה אמרינן דכל הסימנים אומר על א'. מיהו לרמב"ם [פ"ג מנזירות], בחד מהנהו סגי:
סעיף יח
הרי זה נזיר שמשון
שלא היה נזיר גמור, מדלא נדר בעצמו, רק המלאך אמר שיפרוש מתגלחת ויין, ולפיכך הו"ל זה כשאר נדר, כאלו נדר רק מב' אלו:
סעיף יט
מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון
חסורי מחסרא וה"ק, ואם אמר הריני נזיר עולם, הרי זה נזיר עולם, מה בין נזיר וכו':
סעיף כ
נזיר עולם הכביד שערו
לסוף י"ב חודש:
סעיף כא
מיקל בתער
אבל אינו מגלח לגמרי:
סעיף כב
ומביא שלש בהמות
ביום שמקיל מביא חטאת עולה שלמים, ככל נזיר ביום מלאות:
סעיף כג
ואם נטמא מביא קרבן טומאה
ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת, וכבש לאשם:
סעיף כד
ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה
ואפילו לכתחילה מותר להטמא אבל ביין אסורים שניהן:
סעיף כה
סתם נזירות שלשים יום
הלממ"ס:
סעיף כו
אמר הריני נזיר אחת גדולה
או שאמר:
סעיף כז
אפילו
או אפילו אמר הריני נזיר מכאן וכו':
סעיף כח
נזיר שלשים יום
והא דקאמר גדולה וקטנה וסוף העולם, כוונתו דטריחא ליה או דלא טריחא ליה, או שטריחא ליה כאילו קבלה עד סוף העולם [ואילה"ק א"כ לקמן מ"ו נמי נימא דמדלא הזכיר זמן הצריך לדרך זה אינו נזיר רק ל"י כי הכא, י"ל התם מוכח מלתא דלימי הדרך התכוון ומדמיירי בהחזיק בדרך כסי' ל"ח]:
סעיף כט
הרי זה נזיר שתים
דכדאמר הריני נזיר כבר קבל נזירות אחת, וכי אמר תו ויום א' הו"ל נזירות ב', דאין נזירות פחות מל' יום. ומגלח בין ב' הנזירות:
סעיף ל
שאין נוזרים לשעות
ול"א דב' נזירות קבל, מדיש לצרף השעות עם מניין הל' יום:
סעיף לא
הריני נזיר כשער ראשי
שמרובים מימי חיי אדם:
סעיף לב
ומגלח אחת לשלשים יום
מדתלה נזירותו בדברים חלוקים, הו"ל כאומר הריני נזיר נזירות כמניין שער ראשי, דמגלח בין כל א'. אבל נזיר עולם מגלח א' לי"ב חודש. מיהו זה וזה אסורים ביום תגלחתן ביין וטומאה, ולוקין עליהן. ונל"פ דאם לא גלח פ"א בשיגלח בסוף ל"י שאח"כ צריך להביא ב' קרבנות של ב' נזירות כלקמן [פ"ב סי' ל"ו], דהא דקאמר תנא ומגלח אחת לל"י, אין ר"ל שרשאי לגלח, אלא שחייב לגלח, דומיא דרבי היכא דקאמר נזירות, דבכה"ג וודאי חייב לגלח, דהרי נזירות מחולקים קיבל עליה:
סעיף לג
רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום
דנזירות אחת קבל ע"ע:
סעיף לד
הריני נזיר מלא הבית
ברמב"ם הגירסא מלא חבית [*) לפנינו גם ברמב"ם הגי' מלא הבית וכן הוא מוכרח מדלא נקט החבית בה"א כחברו הקופה.]:
סעיף לה
אם אמר אחת גדולה נזרתי
שגדולה עלי כבית או קופה מלא:
סעיף לו
ואם אמר סתם נזרתי
כפי שיפרשו חכמים דבורי:
סעיף לז
ונזיר כל ימיו
ואע"ג דספק נזירות להקל [כפ"ד דטהרות מי"ב] וה"נ נימא שמא קופה מלא גוף א' קאמר. ליתא, דזה דוקא באמר הריני נזיר בתנאי שיש כאן ק' גופים, וקודם שספרן נאבדו, דאז א"א שנאמר שיהיה נזיר ויביא קרבנותיו לבסוף, דהרי יש בהן חטאת שאינו בא בנדבה, ודלמא פחות מק' גופים היה ויביא חולין לעזרה. ומדלא יכול להביא קרבנותיו לבסוף, א"כ לא יהיה לו תקנה לעולם, מש"ה לא מחית נפשיה לספיקא. משא"כ הכא, הרי ע"כ מחית נפשיה לספק, דהרי עכ"פ נזירות קבל ע"ע, ובסוף ל' א"א שיגלח, דשמא במלאה חרדל נזר, והו"ל נזיר עולם [כמ"ד]. והאי תנא ס"ל כרבי שם, דכל שלא אמר "נזירות", בל"ר הו"ל כל ימיו נזירות א', ואסור לגלח סוף ל'. [ואילה"ק הרי עכ"פ מגלח כל סוף י"ב חודש [כמ"ב], וכשגילח סוף י"ב חודש הראשון, יצא מספיקו. י"ל דהאי גלוח אינו רק להקל השער, ולא גלוח גמור [כסי' כ'] אבל כיון שביום גלוחו בסוף י"ב חודש מביא ג' בהמות [כלעיל סי' כ"ב] א"כ קשה היאך יכול אח"כ בסוף י"ב חודש שנית לגלח ולהביא שוב ג' בהמות שמא כבר פסק נזירותו ומביא חולין לעזרה. אע"כ שנזירות עולם קיבל ע"ע ודו"ק]:
סעיף לח
ואם לאו נזיר כמנין הימים
ודוקא בהחזיק בדרך ללכת למקום פלוני בשעה שקיבל עליו הנזירות, דאז מסתבר דמפני סכנת הדרך קבל הנזירות. אבל בלא החזיק בדרך, הו"ל נזיר ל' יום בין שהמקום רחוק או קרוב [כסי' כ"ח]:
סעיף לט
מונה נזירות כמנין ימות החמה
שס"ה נזירות:
סעיף מ
כיון שהשלים מת
מייתי ראיה בזה לת"ק, דלא אמרינן כל ימי שהחמה בעולם קאמר, והו"ל נזיר עולם. להכי קאמר כיון שהשלים, ובנזיר עולם לא שייך השלמה: